לחברי הכנסת לא אכפת מהדור הבא
העדפת שיקולים ארוכי טווח, על פני הרווח המהיר, לא מתאימה לחלק מהנבחרים. לכן ויתרו, ללא מחשבה, על נציבות הדורות הבאים
תהליך קבלת ההחלטות הלאומי אינו מצטיין, בלשון המעטה, בתכנון ארוך טווח ובחשיבה מערכתית. הגורמים לכך נובעים בחלקם מהמציאות הישראלית, שעל סדר יומה העמוס לעייפה שולט הצורך הביטחוני, ובחלקם הם תוצרים של שיטת השלטון ושל התרבות הנובעת ממנה, שבהן נבחרי הציבור נותנים משקל נכבד לשיקולים אלקטורליים ונמצאים תחת לחצם של בעלי אינטרסים ובעלי ממון. במציאות זו אין זה מפתיע לגלות כי כמעט תמיד ניתנת עדיפות לשיקולים קצרי טווח, ללא התייחסות נאותה, אם בכלל, להשפעתם של שיקולים אלה על ציבור האזרחים שיגיע לקלפיות רק בעתיד – ילדינו וילדי ילדינו.
לשם כך בדיוק הוקמה לפני כעשור נציבות הדורות הבאים, כדי לייצג את קולם של הדורות הבאים בתהליכי קביעת מדיניות. מדינת ישראל זכתה למחמאות מרחבי העולם על צעד מתקדם זה, המייצג את הטמעת התפיסה של פיתוח בר-קיימא – "פיתוח העונה על הצרכים של הדור הנוכחי, בלי לסכן את היכולת של הדורות הבאים לענות על צורכיהם שלהם" – אל תוך הליכי החקיקה. הנציבות עסקה רבות בקידום חקיקה סביבתית, בין השאר חוק אוויר נקי, חוק שמירת הסביבה החופית וחוק רשות המים, ובהתנגדות לחוק ההסדרים, במיוחד לסעיפים הקשורים לקיצור הליכי התכנון שתוצאתם צמצום ההגנה על השטחים הפתוחים. לצד זאת עסקה הנציבות גם בתחומי חינוך, פנסיה ועוד.
הדור שידע, אך לא היה לו אכפת
פעילותה של נציבות הדורות הבאים זכתה להתנגדות חריפה של חברי כנסת. המטרות שלאורן פעלה הנציבות – העדפת שיקולים ארוכי טווח על פני הרווח המהיר, והצגת נקודת מבט עצמאית ונטולת אינטרסים – הן בדיוק הסיבות שהעלו את חמתם של חברי כנסת ושל לוביסטים הפועלים לקדם אינטרסים כלכליים של גופים שונים.
טענת יו"ר הכנסת הקודמת, ח"כ דליה אציק, כי גוף זה צריך לחדול מלהתקיים משום "עלותו הגבוהה", משקפת בצורה החדה ביותר העדפה של שיקולים קצרי טווח על חשבון הדורות הבאים. לאחר פרישת הנציב הראשון, השופט (בדימוס) שלמה שֹהם, ב-2006, חדלה למעשה הנציבות מלפעול, תוך הפרה מפורשת של החוק. והנה לאחרונה התקבלה בקריאה טרומית הצעה לתיקון חוק הכנסת, למחיקת נציבות הדורות הבאים מספר החוקים.
אל מול פעולה צינית זו מתגבשת חזית רחבה, הנאבקת למנוע ניסיון נואל זה למחוק את הנציבות מעל
פני האדמה, להשתיק את המחשבה המפוכחת לגבי אופי עתידנו ולהוציא את קולם של הדורות הבאים מתהליך קבלת ההחלטות. בחזית המאבק נמצאים סטודנטים (התאחדות הסטודנטים הארצית), אנשי אקדמיה ומדע (הפונים בעצומה אל חברי הכנסת), ארגוני הסביבה וארגונים חברתיים.
ראוי לציין כי גם בכנסת יש עדיין קולות, מימין ומשמאל, הרואים חשיבות בהמשך קיומה של הנציבות ומתגייסים לסייע במאבק. לא ניתן לנתק את התגבשותה של חזית זו מיוזמות אחרות שבבסיסן עומדת הדאגה לדורות הבאים, כמו הקמתן של שדולות פרלמנטריות להעלאת הכנסות המדינה מתמלוגי הגז ולהצלת ים המלח.
מיכאיל גורבצ'וב הזהיר, כי אל לנו להירשם בדפי ההיסטוריה כדור שידע, אך לא היה לו אכפת. זו אולי ההזדמנות האחרונה שלנו להביע מחאה, לעשות מעשה, ולהירתם להחייאת מוסד הנציבות לטובת הדורות הבאים, כך שבסופו של דבר מעז יצא מתוק.
הכותב, שחר בוקמן, מכהן כעורך "אקולוגיה וסביבה", כתב עת למדע ולמדיניות הסביבה, גיליון 3 אוקטובר (2010) של כתב העת יופץ בשבוע הבא למנויים בלבד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם