"המכון היהודי ימשיך להחזיק באולם הקדוש"
בג"ץ דחה עתירה של עמותה נוצרית נגד החזקתו של אולם "הסעודה האחרונה" בידי מכון מחקר יהודי. "החזקת הנכס אינה פוגעת בחופש הפולחן"
גם מעורבותו האפשרית של הוותיקן בפרשה עלתה בבג"ץ. במהלך הדיונים בתיק נשאל נציג "טנקרדי" על ידי השופטים מדוע יש להיענות לעתירתו בזמן שהוותיקן שותק ולא הצטרף אליה. הוא השיב כי הנציג מטעם הוותיקן (ה"קסטודיה") סבור, שאכן מדובר במקום קדוש לנצרות, ואולם כנציג של גוף מדיני זר הוא מעדיף לנהל את עניינו באמצעים דיפלומטיים ולא לנקוט בהליכים משפטים נגד מדינת ישראל. זאת, אף שבפועל, כך טען, ה"קסטודיה" מסייעת לעתירה גם באמצעים כספיים.
בג"ץ נדרש להיסטוריה העתיקה של הנצרות בעקבות עתירה שהגישה עמותת "טנקרדי" הפועלת להגנת האתרים ההיסטוריים והמקודשים לכנסייה הקתולית בארץ. היא טענה כי לאולם "הסעודה האחרונה" יש חשיבות היסטורית ודתית עליונה לעדה הנוצרית – קתולית. במקום זה, על פי המסורת הנוצרית, אכל ישו את סעודתו האחרונה עם תלמידיו לפני שנתפס על ידי הרומאים.
מדובר באולם ובמספר קפלות (חדרי תפילה) עתיקות המצויות בקומה העליונה של מתחם ה"קלויסטר הפרנציסקני", מנזר צלבני חשוב ביותר לנצרות. במקום גם נוסדה ה"קסטודיה די טרה סנטה" ("משמורת ארץ הקודש"), שהיא נציגת הוותיקן באזור. בקומתו התחתונה שוכן, על פי המסורת, קבר דוד המלך.
העותרת האשימה, כי מדינת ישראל העבירה, לפני כארבעים שנה, את החזקה בחדרים שונים בקלויסטר, לידי גופים פרטים, שאחד מהם הוא "המכון לחקר המשפחה ודיני משפחה בישראל", עמותה פרטית שהוקמה על ידי השר לשעבר, פרופ' אבנר שאקי ז"ל. מכון שאקי, כך נטען, ביצע "עבודות בלתי חוקיות, שגרמו לפגיעה חמורה בקדושת המקום ולנזק רב לעתיקות ולממצאים היסטוריים תוך מניעת אפשרות לקיים פולחן".
"טנקרדי" טענה כי העברת הנכס על ידי המדינה למכון בוצעה "ללא כל הרשאה", בניגוד למטרות שנקבעו לניהול המתחם - דת וקודש - מבלי שנחתם הסכם ומבלי ששולמו דמי שכירות, תוך מניעת גישה לנוצרים.
העותרת גם מחתה על כך שבשנת 2008, החל מכון שאקי, לטענתה, לבצע עבודות כדי לחבר את הנכס לתשתיות מים, ביוב וחשמל ולהכשירו לאכלוס. "עבודות אלו גרמו לפגיעה בנכס, בעתיקות, וברגשות הנוצרים בני העדה הקתולית", היא התלוננה ותבעה להחזירו לידי המדינה כדי שתאפשר חופש גישה ופולחן.
לעומת זאת ביקשה המדינה לדחות את העתירה על הסף. היא טענה כי מי שממונה באופן רשמי מטעם הוותיקן על שמירת המקומות הקדושים לנצרות במזרח התיכון ובארץ ישראל, היא ה"קסטודיה
המדינה ציינה גם כי העתירה מתיימרת להיות ציבורית אך בפועל היא מונעת גם משיקולים עסקיים של רצון העותרת להקים מיזם תיירותי בנכס. עוד הזהירה המדינה כי קבלת העתירה עלולה להקרין על מרקם היחסים העדין הקיים בין הדתות השונות בישראל.
היא הוסיפה, כי מדובר במבנה מרובה חדרים, המנוהל על ידי האגף לעדות לא יהודיות במשרד הפנים, וכי הוא פתוח למבקרים ויש בו חופש גישה למאמינים. המדינה אישרה עם זאת שלא נחתם כל הסכם שכירות עם מכון שאקי, למרות שהובהר לו הצורך בכך, ושהוצא צו מניעה שהורה למכון לחדול מביצוע עבודות השיפוץ והבניה במקום.
השופט הנדל ציין בפסק הדין, כי הצד הנפגע הישיר במקרה זה הוא הוותיקן ולכן ראוי והכרחי שהוא או נציגו הרשמי ייצג את האינטרסים הרלוונטיים, ולא יאפשר לגורמים שונים לדבר בקול קהילה שלמה, באופן שעלול להחטיא המטרה.
על רקע זה סבור הנדל כי לכך שהעתירה לא הוגשה על ידי נציג הוותיקן יש אפוא משקל. כמו כן, הוסיף השופט, כי העותרת לא הציגה תשתית עובדתית לסתור את טענת רשות העתיקות שהנכס לא שימש במאות השנים האחרונות לצורך דתי, שהוא לא היה מקודש וששטח הקלויסטר פתוח לציבור. "מצב דברים זה מלמד כי דווקא קיים חופש פולחן ושמירה על מקומות קדושים", פסק הנדל.
"לא ברור אם כן – הוא תהה - מדוע העובדה שהמדינה מחזיקה בנכס באמצעות עמותה פוגעת בחופש הפולחן והדת או אפילו ברגשות ציבור המאמינים...המדינה ערה לרגישות הקיימת במתחם וסביבתו ומנסה להשלים את העסקה עם המכון בתנאים מיוחדים שיבטיחו שהשימוש בנכס יכבד את אופי המקום. היא אינה מפקירה אפוא את השטח גם בהיבט ההיסטורי שלו. יש בכך, וודאי בשלב זה, כדי להקהות את העוקץ מהטענה כי החזקת הנכס בידי גופים פרטיים תפגע בהכרח ברגשות הדת".
"עם זאת – סיכם הנדל - מוטב שהמדינה תפעל על פי הצהרתה ואכן תסדיר את העניין מבחינה משפטית כנדרש. אולם, לא ניתן לקבוע כי עמותת המכון לחקר המשפחה מחזיקה את הנכס בלא כל הרשאה וכי קיימת חובה משפטית להחזיר את הנכס לידי המדינה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם