שנה וחצי מאסר לכבאי שהעביר מטען חבלה
ביהמ"ש גזר 18 חודשי מאסר על קצין הכיבוי משה הילל, שהוביל והסתיר ברכבו מטען שיועד לארגון פשע במסגרת המאבקים בעולם התחתון
הילל, 43, נשוי ואב לארבעה, קצין כיבוי אש בדרגת רשף-משנה. שימש מפקד קורס בבית הספר הארצי לכבאות. הוא הסתבך בפלילים לאחר שבתחילת שנת 2008 נטל מספר הלוואות בשוק האפור.
כשהתקשה לפרוע את חובו פנתה אשתו של הלל אל שלמה מלכה, עבריין בכיר, וביקשה ממנו לפרוע את החוב. הלה הסכים והכסף הועבר לבעל החוב.
על רקע זה, טענה התביעה, כי בפברואר 2009, קשר הלל קשר עם האחים שלמה ושמעון מלכה לקבל מהם מטען חבלה ולהסתירו במקום בטוח, שממנו יוכל אחד מאנשיהם, אבי אלימלך, אסיר ברישיון, לאסוף אותו.
הילל הסתיר את המטען במכוניתו הפרטית החונה בתחנת כיבוי האש בתחנת גבעת מרדכי בירושלים. המטען כלל לבנת חבלה במשקל מעל חצי ק"ג, 12 נפצי חבלה ו-24 כוסיות ייזום למטעני חבלה.
הוא נעל את המכונית, העביר את המפתח, ואת השלט-רחוק, המשמש לפתיחת המחסום לתחנת הכיבוי, לידי האחים מלכה ואלה העבירו אותם לידי אלימלך שנטל את המטען והסיעו אל מחוץ לירושלים. ואולם הלה נעצר על ידי המשטרה סמוך למחלף שער הגיא ועמו המטען.
האחים מלכה ואלימלך הועמדו לדין בפרשה זו והגיעו לידי הסדרי-טיעון עם התביעה, בשלב מתקדם של שמיעת הראיות. שלמה מלכה נדון ל-25 חודשי מאסר, אחיו, שמעון, ל-22 חודשי מאסר ואילו על אלימלך נגזר עונש של 15 חודשי מאסר.
הלל לא הגיע
התביעה, בראשות עו"ד ג'ואי אש, טענה, כי יש אינטרס ציבורי מובהק להחמיר בעונשו של מי ש"קשר קשר עם עבריין בכיר לבצע מעשה דרמטי של הסתרת והטמנת מטען חבלה בתחנת כיבוי אש לשם העברתו אחר כך". היא הצביעה על כך שגם במהלך החקירה התנהג הלל שלא כמצוּפּה מקצין כבאות, אלא "כאחרון העבריינים", כדברי אחד החוקרים. לטענתה, במקום לדבר אמת בחקירתו, בחר הלל להטיל רפש בחוקרי המשטרה.
התביעה ציינה, כי הילל ניצל באופן ציני את מקום עבודתו ואת תפקידו וכי העבירות שביצע "הן בלִבּה הקשה, העבריינית והאלימה שיש בנמצא". היא הוסיפה כי "אדם נורמטיבי לא היה מתעסק עם חצי קילו חומר נפץ, כשברור לכל מה משמעות העברת חומרי חבלה שכאלה בשליחותו של שלמה מלכה".
כמו כן הדגישה התביעה, שבניגוד לשאר הנאשמים, אשר הודו, התחרטו ולקחו אחריות על מעשיהם, אם גם בשלב מאוחר, הרי שהלל עדיין לא מקבל אחריות, אין לו תובנה לגבי מעשיו ולכן לשירות המבחן לא הייתה המלצה בעניינו.
הסנגור, עו"ד אשר אוחיון, טען לעומת זאת כי תרומתו של מרשו לפרשת המטען הייתה שולית ביחס לשאר הנאשמים וכי מדובר במעשה חד פעמי. הוא ביקש להתחשב בכך שהילל אדם נורמטיבי, שתרם רבות לחברה, היה כבאי מצטיין וסיכן עצמו להציל חיי אדם. "אלמלא המצוקה הכלכלית אליה נקלע וחוסר יכולתו להעניק לילדיו את צרכיהם לא היה מסתבך במעשה העברייני. אהבתו למשפחתו גרמה לו לאבד שיקול דעתו", טען והצביע על כך שהוא כבר נענש קשות בשל מעשהו, לאחר שפוטר מהשירות ומשפחתו נפגעה.
השופט סולברג קבע כי יש להביע שאט נפש מן המעשה המסוכן, להשיב לנאשם כגמולו וגם להרתיע אחרים. עם זאת הוא התחשב בפעולתו המסורה ככבאי, בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות ובפיטוריו.
סולברג סיכם: "ה'טרור העברייני' מפיל את חיתתו על אזרחים תמימים. שלוות רוחם וביטחונם האישי נפגעים. לדבריו, "הנאשם העיד על עצמו עד כמה כואב הוא את כאבן של משפחות הרוגים ופצועים שאותם ראה בזירות פיגועי הטרור, אך הוא-עצמו נכשל כשלון חרוץ בקשירת קשר לבצע פשע ובנשיאה והובלת נשק".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם