שקט, מצלמים בים
צילום תת ימי זה לא רק דגים, אלמוגים וספינות טרופות. בתחרות בינלאומית באילת זה גם 30 צלילות בשלושה ימים, שעות של ציפייה דרוכה עד שהדג הקטן יחייך למצלמה ודוגמניות קופאות מקור שתלויות בצוללן שינשים אותן. אן וסרמן, כתבת וצלמת טבע, ירדה למצולות כדי לגלות שמתחת למים אין אלף מילים, יש רק תמונה
עשרות צלמים מרחבי העולם והארץ, מקצוענים וחובבים בתחילת דרכם, נהרו במהלך השבוע שעבר אל חופי אילת, כדי להשתתף בתחרות הבינלאומית הנחשבת לטקס האוסקר של עולם הצילום התת ימי, "אפסון הים האדום 2010". אופי התחרות, שכולו בסימן שימור הטבע והסביבה הימית, הצילומים המרהיבים, שופטים מכובדים ובעיקר ערך הפרסים הגבוה, ממתג אותה כיום כאחת התחרויות היוקרתיות בעולם. זו השנה השישית ברציפות שהאירוע הנוצץ מתקיים באילת וסך כל הפרסים מסתכם ב-80 אלף דולר, בחסות אפסון ונותני חסויות בינלאומיים.
התחרות מורכבת מצילומים מכל העולם (Images of the World) שנשלחים מראש, ומתמונות המצולמות באילת. לצילומים מהעולם יש שש קטגוריות: הומור, איכות סביבה, הצילום הטוב ביותר, אוסף של חמשת הצילומים הטובים ביותר, ספינות טרופות וצילום כרישים - קטגוריה חדשה שנוספה השנה. אבל החלק הבאמת מעניין בתחרות מתרחש כאן, במפרץ אילת, בשלושה ימים אינטנסיביים של מרדף אחרי הפריים המושלם, בתנאים ממש לא אידאליים. השנה נוספו גם כאן שתי קטגוריות חדשות: אופנה ועירום, ודג השנה - אתגר מיוחד בו על הצלמים למצוא וללכוד במצלמתם דג ספציפי,
חוקי התחרות ברורים ונוקשים: מצלמים אך ורק בשונית האילתית, אסור לחצות את הגבול לטאבה או עקבה. אסור לפגוע בטבע בכל צורה שהיא, לגעת או להעביר בעל חיים מקום כדי לקבל תפאורה נחשקת ואין לעבד את התמונות על המחשב. הצלמים הזרים זוכים לליווי מצוללנים ישראלים מתנדבים שמכירים היטב את השטח, מרביתם משתתפים קבועים בתחרות ומתמצאים בשונית האלמוגים.
בחצות הלילה, עם אות הפתיחה, ירדו למצלות עשרות הצוללנים העמוסים בציוד צילום ותאורה משוכלל, כשלרשותם עומדים רק שלושה ימים כדי להנציח את גן העדן הימי ולהביא את תמונת השנה. פעם אחר פעם הם עלו והגיחו מן המצולות עם מכלי חמצן מרוקנים, פרקו את התמונות בחדר מחשבים שהוקצה במיוחד לאירוע, מילאו מכלי צלילה ומצבורי אנרגיה ושבו לסרוק את שונית האלמוגים. משעות הבוקר המוקדמות עד השעות הקטנות של הלילה, כל דקה חשובה, ולכל שעה יש אפקט ייחודי ושונה מתחת לפני הים. שעות הפעילות של היצורים הימיים נלקחות אף הן בחשבון, בלילה מגיחים ממחבואם מינים מסוימים ונדירים וכל אלמוג נסרק ביסודיות ומקבל תשומת לב מרבית כדי למצוא את החמקן.
מפרץ אילת מאופיין במגוון רחב של אלמוגים, מבין המרשימים בעולם. התנאים באזור, בשילוב בין הטמפרטורות לחוסר המשקעים, יוצרים מעין חממה, שהיא מצב אופטימלי להתפתחות האלמוגים. במפרץ ישנם כ-1,300 מיני דגים, מתוכם שישה-שבעה אנדמיים לים האדום, מעל 250 אלמוגים, וכ-150 מיני כוכבי ים, קיפודים וחבצלות.
הנחושים שבצלמים מנצלים כל רגע עד תומו. מותשים ומלאי אדרנלין הם עברו על התמונות שוב ושוב עד שהרגישו שיש בידם את הצילום הנכסף. הם עשויים להיתקל בייצור זעיר ומיוחד ואז לחכות שעות עד שיקרה משהו דרמטי. "החלק הקשה ביותר בתחרות הוא בחירת התמונות", מסביר ארטורו טלא מספרד שזכה אשתקד ולפני שנתיים ברציפות בפרס הגדול, והשנה הסתפק ב-2,000 דולר, עבור הצילום הטוב ביותר בקטגוריית הצילומים מהעולם ששלח מבעוד מועד. "בחירת התמונות חשובה מאוד וההחלטה לאיזו קטגוריה לשייך אותן מייגעת. הזמן קצוב ורוצים לנצל כמה שיותר ממנו מתחת למים", מוסיף טלא ובחיוך מצטנע אומר שלפחות הצליח לממן את הטיול והתחרות ולהביא כמה שוקולדים הביתה.
בדצמבר אשתקד הוזמנה התחרות להציג בקוץ', המוזיאון הימי של איסטנבול, ובספטמבר 2010 קיבל האירוע הישראלי הזמנה להציג בתערוכת ה"פוטוקינה", תערוכת הצילום הגדולה בעולם. גם השנה הצלמים הישראלים לא אכזבו, ואת הפרס הגדול והיוקרתי - עבור סדרה של חמשת הצילומים הטובים ביותר - גרף מארק פולר, רפתן מקיבוץ גרופית. פולר, 30, שעלה לארץ עם אשתו ובנותיו מדרום אפריקה, עבד בעבר כצוללן בבריכות דגים באילת.
למרות שהוא צולל כבר מגיל 13, רק לפני שלוש שנים נדבק בחיידק הצילום התת ימי, בעקבות חבר שזכה בתחרות. "רציתי לצלם אובייקט מואר על רקע שחור", הוא מספר על עבודתו מתחת למים, "וכדי ליצור אפקט מרשים הייתי צריך לכוון ולהאיר מזוויות שונות. אין לי הרבה ניסיון והתמודדתי מול מתחרים מנוסים ומוכשרים. קיוויתי לקבל משהו אך לא תיארתי לעצמי שאזכה בפרס הגדול".
הרוח החיה ויזם התחרות הוא דוד פילוסוף, מו"ל מגזין הצוללים הישראלי "ים" ואתר IDIV. פילוסוף (פילו), צלם תת ימי ותיק, זכה במספר תחרויות בינלאומיות והביא לתחרות את צילום האופנה והעירום התת ימי. "מאז ומתמיד חלמתי לארגן תחרות צילום תת ימית, כזו עם פרסים באמת גדולים, ומשתתפים מכל העולם. רציתי לעשות כאן את הפורמולה 1 של הצילום התת ימי", מסביר פילו, "נחמד לזכות במדליות וגביעים אבל תמריץ כלכלי ישנה את פני הדברים ויאפשר לצאת למסעות והרפתקאות צילום נוספות".
קטגוריית האופנה שנוספה השנה קבלה תשומת לב מיוחדת. דוגמניות שמפלרטטות עם המצלמה זה כבר עניין של הרגל בתעשייה, אבל לעשות את זה מתחת למים זה סיפור אחר לגמרי. מבט נוגה, הבעה אקזוטית, עיניים רכות וחיוך נשי מפתה - את כל אלה קצת קשה להעביר מתחת למים כשעוצרים נשימה.
"זהו אתגר פיזי לצלם ובעיקר לדוגמנית, גם בעיות טכניות של האור והקרניים שנשברות במים ותיאום התאורה לא מוסיפים לקשיים הקיימים בשטח", משתף שירן ולק, מועמד לקטגורית עירום ואופנה. גם הוא מתנסה לראשונה בצילומי אופנה ימיים, אחרי שכבר יש לו ניסיון בצילומים בבריכות. ולק הביא עמו את המעצב של אושידה שעיצב את קולקציית השמלות להפקת צילומי האופנה. "אורך הבד יכול להגיע לשישה מטרים, צריך המון בד כדי לקבל אפקט תנועתי".
לפטריק ניומן מגרמניה זו לא הפעם הראשונה בתחרות. אחרי שזכה מספר פעמים בעבר, השנה הוא התמודד בכמה קטגוריות אך לראשונה בחייו התמקד בצילום האופנה. במהלך שלושת הימים הספיק לצאת ל-30 צלילות . "התבשל במוחי רעיון במהלך החודשים האחרונים", הוא סיפר, "עשיתי ניסיונות כבר בגרמניה בבריכה עם אשתי, הבאתי שחקן חיזוק שיעזור בהפקה המורכבת. אבא שלי, מדריך צלילה ותיק הנושק לגיל 70, התנדב להתלוות למסע ולשמש כאסיסטנט.
"עשינו מספר חזרות מעל פני הים לפני כל סדרת צילומים. תיאמנו תלבושות, תסרוקת ואיפור ותרגלנו סימני תקשורת מתחת למים. אין הרבה זמן, יש בערך 20 דקות להתמקם לסדר את הסט ולצלם. פשוט קר לדוגמנית. לא תמיד זה עובד. כדי להישאר בעומק קושרים לקרסוליים שלה משקולות בחוטי דיג, ולא פעם קרה שמישהי הסתבכה עם החוטים. אני עצמי מחובר למשקולות כבדות מהרגיל כדי להישאר יציב על הקרקע".
"זהו צילום מורכב ומסובך הרבה יותר מכפי הנראה" מסביר פילוסוף. "זוהי הפקה לכל דבר שמורכבת מצוות שחייב להיות מתוזמן ומיומן. הצוות מורכב מצוללן מאבטח אחד לפחות (תלוי במספר הדוגמניות), שתפקידו להנשים את הדוגמנית כשהיא מסמנת שנגמר האוויר. הדוגמניות חייבות להיות צוללניות מנוסות שמכירות היטב את המצולות, החוקים והסכנות. מאוד לא מומלץ להיכנס לפאניקה ורצוי להישאר רגועה עד כמה שאפשר. אם היא תעלה למעלה בבת אחת היא עלולה לגרום לניפוח ריאה או לדקומפרסיה (שחרור לא מבוקר של בועות חנקן) שעלול אף לגרום למוות.
"כדי לקבל אפקט של רקע שחור ודרמטי יוצאים לצלם בלילה. הדוגמנית אמורה להיכנס למי הים החשוכים והקרים ללא חליפת צלילה. לעתים הצוות יורד לצלם בעומק של 20 ו-30 מטר לפחות וזו חוויה לא הכי סימפטית". "ברגע שמסירים את המשקפת לא רואים כלום", מתארת שרון ריניס, צלמת תת ימית, מדריכת צלילה ודוגמנית לעת מצוא בצילומים תת ימיים. "קר גם בשעות היום, הדוגמנית תלויה לחלוטין באנשי הצוות שדואגים להנשים אותה כל דקה שתיים. הצוות מתאם ומתרגל מבעוד מועד איך לתת את הסימן כיוון שהדוגמנית לא רואה. ברגע שהיא מקבלת את המסר, קפואה מקור ככל שתהיה ועיוורת לגמרי, היא משתדלת לא לכווץ את הגפיים ושרירי הפנים, ועומדת לרשותה דקה שלמה להפוך לאצילית ואלגנטית וזוהרת מתמיד".
"למרות המורכבות והקושי, אני צופה שתחום האופנה יתפוס חזק בשנה הבאה והאתגר רק יעלה במרוצת השנים. משנה לשנה הצילומים איכותיים יותר, מעניינים ומצליחים להפתיע בכל פעם מחדש, אותי לפחות", מסכם פילוסוף, ששמח לבשר כי בשנה הבאה מתכוונים לפרוץ את גבולות הארץ והמשתתפים יוכלו לצלם בחופי ירדן ומצרים לאורך ים סוף.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם