האנרגיה הירוקה לאן?
דוח חדש שפורסם השבוע מציג את הכיוונים אליהם צועדת תעשיית האנרגיה החדשה. המומחים פסימיים לגבי השתלבות המכוניות החשמליות, מאמינים בפריצת הדלקים ממקורות אורגניים ובטוחים כי השקעה באנרגיית רוח היא מניה בטוחה. ומה לגבי הנפט? הוא עוד יגמור את כולנו. עסק ירוק
הבעיה שלפעמים מרוב עצים לא רואים את היער וקל מאד לאבד את הקשר את המציאות כשמנסים להסתכל על המצב העכשווי של התחום ובעיקר לאן מועדות פניו. מי שמנסה לעזור לנו לעשות קצת סדר בבלאגן ולתת לנו תמונת מצב ותחזית עדכנית היא חברת הייעוץ Boston Consulting Group (BCG), שהוציאה החודש דוח בשם המחייב 'מה הדבר הבא עבור אנרגיה חלופית?'.
דוחות שכאלו צריכים להיקרא במשנה זהירות כי אינטיליגנטים ככל שיהיו, הם עדיין בגדר הערכות ותחזיות ותמיד יש סיכוי לא קטן שהשוק ינהג אחרת לטוב ולרע. עדיין, מדובר בדוח מאד זהיר ומפוכח. נקודת המוצא שלו מאד ברורה – "חלק הארי של צריכת האנרגיה בעולם ימשיך להגיע ממקורות אנרגיה קונבציונלים בעשורים הקרובים". עם זאת, הם ממהרים להוסיף לפני שתספיק להצטער שבכלל התחלת לקרוא את הדוח, בחלק מהסקטורים של אנרגיה חלופית אנחנו כן רואים שיפורים טכנולוגיים שמציבים את הסקטורים הללו בדרך לתחרותיות כלכלית, כזו שלא תלויה לחלוטין בעזרה ממשלתית, או תלויה בה באופן הרבה פחות משמעותי מכפי שקורה כיום.
חשוב להבהיר את נקודת המוצא כי היא מגדירה את כללי המשחק. לא רק שיש כיום מספיק נפט וגז (שלא לדבר על פחם) לספק את כל צרכי האנרגיה של העולם, אלא שהמלאים הללו רק הולכים וגדלים. על פי הערכות של חברת HIS CERA, שעוקבת אחרי המצב בשדות הנפט והגז ברחבי העולם, יכולת ההפקה העולמית מהמקורות הללו תצמח מ-92.6 מיליון חביות ביום כיום ל-112 מיליון חביות ב-2030. די והותר לענות על הביקושים העולמיים, או כפי שהגדיר זאת וויליאם קולטון, סגן נשיא לתכנון אסטרטגי באקסון מובייל, "יש מספיק
בנוסף, המחיר של דלקים ממקורות קונבנציונלים שעלו מאד במשך תקופה מסוימת בעשור האחרון צנחו בעקבות ירידות בביקושים בעקבות המיתון העולמי והשקעות בטכנולוגיה ובפיתוחים חדשניים בקידוחים שהביאו למציאת מקורות חדשים לגז ונפט. התוצאה היא שמרכיב קריטי בהפיכת אנרגיה חלופית לאטרקטיבית ותחרותית יותר נעלם כלא היה.
בעיה נוספת היא שאלמנט חשוב שהיה אמור לעזור לאנרגיה חלופית לעמוד על הרגליים, קביעת תג מחיר לפליטות פחמן דו חמצני, התפוגג לו גם הוא ונעלם כרגע מהאופק. תג המחיר הזה הוא לא רק מרכיב חשוב בתיקון העיוות הקיים בתמחור של דלקים קונבנציונלים, אלא גם אינדיקציה לרלוונטיות של ההתחממות הגלובלית. כשזו אינה עומדת על הפרק, או לא מהווה סוכן שינוי של ממש בהתנהגות צרכנים ובהחלטות ממשלות, הרי שלאנרגיות חלופיות אין סיכוי של ממש להיהפך לדומיננטיות בעתיד הקרוב.
בקיצור, אומרים מחברי הדוח המצב לא משהו כרגע וגם לא יהיה הרבה יותר טוב בעתיד הנראה לעין. עדיין, יש מספר סקטורים שסיכויי ההצלחה שלהם טובים יותר משל האחרים, כמו דלקים ממקורות אורגניים למכוניות, אנרגיה סולרית ואנרגיית רוח מחוות רוח ביבשה.
נתחיל עם מכוניות – בכל זאת מדובר בשוק שצורך 61% מאספקת הנפט העולמית ואחראי ל-23% מגזי החממה שנפלטים לאטמוספרה. למרות כל ההייפ מסביב למכוניות חשמליות, הרי שמחברי הדוח לא ממש מאמינים בבשורה החשמלית. לדבריהם, עיקר הבעיה הוא בכדאיות הכלכלית. עד שלא יצליחו להוריד את המחיר הגבוה של הסוללות, הרי שמכוניות חשמליות יהיו כדאיות רק למי שנוסע הרבה מאד ברכב שלו.
לפי המודלים שלהם, תחת הנחות אגרסיביות למדי, רכישת מכוניות חשמלית תחזיר את עצמה תוך שלוש שנים לערך עבור 20% מהנהגים. אם משתמשים בהנחות קצת יותר מציאותיות, מדובר באחוז הרבה יותר קטן מהנהגים.
חישוב מעניין שלהם מראה כי גם אם ההערכות האופטימיות יקרמו עור וגידים ומכוניות חשמליות יתפסו נתח שוק של 10% מכלל המכוניות החדשות בארה"ב החל מ-2010, הרי שעדיין בהתחשב בכמות המכוניות החדשות שנכנסות לשוק כל שנה, הן יהוו לא יותר מ-3% מכלל השוק האמריקאי ב-2020.
כשאתה קורא את המספרים הללו אתה מבין עד כמה אבסורדים ולא רלוונטיים מחקרי שוק כדוגמת זה שפורסם השבוע ומצא כי 44% מהצרכנים האמרקיאים מעוניינים ברכישת מכונית חשמלית בתנאים מסוימים. בכל מקרה, מסכמים מחברי הדוח, מדובר בהזדמנות עסקית עבור יצרני המכוניות, אבל כזו שעוד רחוקה ממימוש.
לעומת זאת מחברי הדוח יותר אופטימיים כשמדובר בדלקים ממקורות אורגניים. הדור העכשווי של הדלקים הללו שונה מאד מהדור הראשון שלהם, שם היה אפשר למצוא דלקים כמו אתנול מתירס וביודיזל משמן דקלים. היום מדובר בדלקים מתקדמים שמיוצרים ממגוון של מקורות עשירים באנרגיה, כמו switchgrass לדוגמה, שלא צריכים להתחרות בגידולי מזון ובנוסף מצליחים לייצר הפחתה משמעותית בפליטות גזי חממה.
היתרון המשמעותי של הפיכת גידולים כמו switchgrass לדלק הוא היכולת שלהם להתחרות כלכלית בדלק רגיל ללא צורך בסובסידיות ממשלתיות, כתוצאה מירידה במחירי האנזימים, שיפורים בתפוקת ואיכות הגידולים והתייעלות כתוצאה ממעבר לייצור בהיקפים גדולים. על פי ההערכות של מחברי הדוח, מתקנים גדולים להפקת אתנול ממקורות כאלו צפויים להגיע בין 2012 ל-2015 לנקודה בה הם יוכלות להתחרות כשווה מול שווים מול דלק רגיל, תחת הנחה שזה יימכר ב-3 דולר לגלון, שהיא בהחלט סבירה (רק היום שילמתי בתחנת דלק 2.94 דולר לגלון דלק).
כמובן גם כאן ישנם מחסומים מורכבים שונים בדרך כמו המהירות שבה יתאימו יצרני המכוניות את הדגמים החדשים לצריכת אתנול, יצירת תשתית מתאימה בתחנות דלק והיכולת של הענף להתפתח ולתת מענה לביקוש לכמויות גדולות של אתנול על בסיס קבוע. לפחות כאן קיימת חקיקה ממשלתית תומכת שמחייבת גידול בייצור של אתנול לכדי היקף של 36 מיליארד גלון בשנת 2022, מה שיבטיח הזרמה שוטפת של השקעות בתחום – בין 6 ל-9 מיליארד דולר על פי הדוח.
כאשר מחברי הדוח מסתכלים על מקורות חלופיים לאספקת החשמל, הם רואים באנרגיית הרוח את אחד המקורות היותר מבטיחים, לפחות כשמדובר באנרגיית רוח שמקורה בחוות רוח ביבשה. אנרגיית רוח היא טכנולוגיה בוגרת יחסית עם רקורד התקנות של 140 ג'יגה וואט נכון לשנת 2009 וצפי התקנות של 300 ג'יגה וואט נוספים עד 2015.
היתרון הכי משמעותי של אנרגיית רוח מחוות ביבשה הוא המחיר – כיום מתקנים של אנרגיית רוח כבר יכולים לייצר חשמל במחיר של כ-9-10 סנט לקוט"ש, שזה כבר לא ממש רחוק ממחיר אספקת חשמל ממקורות רגילים שהוא בערך כ-6-8 סנט לקוט"ש. היות ומדובר בטכנולוגיה יחסית בוגרת, אין כאן עוד מקום רב מדי לשיפורים, אבל עדיין על פי הדוח אנחנו צפויים לירידה של 15% במחיר עד 2015, מה שיביא את מחירי אנרגיית הרוח לעמדה תחרותית של ממש מול החלופות הרגילות.
גם כאן קיימים מכשולים בדמות בעיות תשתית וחיבור לרשת וגם בעיות בירוקרטיות של קבלת אישורים מתאימים, אבל מחברי הדוח מאמינים כי נמשיך ונראה אימוץ מתמשך של אנרגיית רוח. הם צופים כי בהנחה שלא יימצא פיתוח שיפתור את בעיית האחסון, אנרגיית הרוח יכולה להגיע למקסימום חדירה בהיקף של 20-25 אחוזים מסך צריכת החשמל במספר מדינות. סדר גודל שכזה לדבריהם כבר יכול ליצור השפעות של ממש על הסטטוס קוו של אספקת החשמל.
פוטנציאל לזעזע את הסטטוס קוו קיים גם באנרגייה סולארית. מערכות תרמו-סולאריות, העושות שימוש במראות ועדשול ליצירת כוח סולארי מרוכז (Concentrated Solar Power או בר"ת CSP) עדיין לא מותקנות בהיקפים משמעותיים בעולם, אבל צפויות לגדול מאד בשנים הקרובות. על פי הדוח עד שנת 2015 יגדל היקף אספקת החשמל ממערכות כאלו מ-1 ג'יגה וואט (נכון לשנת 2009) ל-8 ג'יגה וואט. המחיר של ייצור חשמל ירד לפי הערכות בחצי לקצת פחות מעשרה סנט לקוט"ש עד 2020. עם זאת, גם כאן ישנם מכשולים משמעותיים שהיצרנים יצטרכו להתגבר עליהם כמו מענה לצרכי קרקע ומים, מימון, דחיות בקבלת אישורים וחיבור לרשת החשמל.
גם מערכות פוטו-וולטאיות צפויות לעשות קפיצת מדרגה בשנים הקרובות עם היקף אספקת אנרגיה שיגדל מ-20 ג'יגה וואט ב-2009 ל-120-140 ג'יגה וואט ב-2015. זהו שוק שהתבסס תוך הישענות על סובסידיות ממשלתיות אגרסיביות שאפשרו לו להתגבר על מחיר לא מאד תחרותי של 22-26 סנט לקוט"ש. המחיר הזה צפוי לרדת באופן מאד משמעותי לכ-9-10 סנט לקוט"ש בייחוד באזורים שטופי שמש כתוצאה מהתייעלות בייצור ושיפורים בתאים.
בסיכומו של דבר מחברי הדוח עדיין נשארים אופטימיים. השאלה היא לדבריהם כבר לא האם יש זכות קיום לאנרגיה חלופית, אלא מתי ואיך אנרגיה חלופית תצליח לעבור את השלב של סובסידיות ולהתמודד בכוחות עצמה עם מקורות כמו נפט וגז. הבעיה היתה ונותרה שאם זירת המאבק על מקורות האנרגיה לא תתחיל לקחת בחשבון את המרכיב של ההתחממות הגלובלית, ספק אם לאופטימיות הזו תהיה אחיזה במציאות. אין ספק ששוק האנרגיה החלופית ימשיך לצמוח ולהתבגר, אבל מול נפט וגז תחרותיים יותר מאי פעם, הוא ימשיך ויהיה מרכיב שולי בסך צריכת האנרגיה שלנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם