נטפלים לחיות ולבני אדם
ג'יארדיה הוא טפיל במעיים אשר יכול לעבור מבעלי חיים לבעליהם. ד"ר סמדר טל, וטרינרית הבית, מסבירה. שיחות על ארבע
ההדבקה בג'יארדיה מתרחשת על ידי בליעה של ציסטות אשר יכולות לשרוד בסביבה לתקופות ממושכות של שבועות ואף עד חודשים במזג אוויר קריר. לאחר שהציסטה נבלעת ועוברת את הקיבה החומצית ואנזימי העיכול, משתחררים ממנה הטרופוזואיטים שהם השלב בעל יכולת התנועה של הטפיל. הטפיל מצוי על ריסי תאי המעי ושם הוא ניזון ומתרבה ושם נוצרות הציסטות אשר מופרשות בצואה כשהן מוכנות להדבקה מחודשת של פונדקאי חדש. ההדבקה בג'יארדיה נפוצה יותר במקומות עם צפיפות גבוהה של בעלי חיים כמו במכלאות וכן יותר בבעלי חיים צעירים המצויים בסטרס.
ברוב המקרים של הדבקה בג'ארדיה לא נראה סימנים קלינים כלל. במקרים שכן נראים סימנים, אלו מופיעים כשבועיים לאחר ההדבקה ויכולים להימשך מספר שבועות. הטפיל גורם למצב של דלקת ברירית המעי. דלקת זו גורמת להפחתה בספיגת מזון וניוון של פיתולי הרירית (הווילי). הסימנים הנראים לעין הם בעיקר שלשול שמקורו מהמעי הדק, גזים, נפיחות וכאבי בטן. בנוסף יכולים להופיע ירידה בתאבון, ירידה במשקל, ואף הקאות. סימנים נוספים שאינם קשורים ישירות למערכת העיכול שתוארו במקרים של נגיעות בג'יארדיה כוללים תגובות אלרגיות של גירוד, דלקת עיניים (אובאיטיס) ואלרגיה למזון.
בילדים הנגיעות בג'יארדיה יכולה לגרום להאטה בגדילה
כמו כן, תואר קשר בין אירוע של נגיעות בג'יארדיה לבין התפתחות של תסמונת תשישות כרונית (chronic fatigue syndrome). לא ידועה הסיבה, אך במקרים מסוימים, גם לאחר טיפול מוצלח בטפיל, ממשיכים לראות סימנים של תסמונת המעי הרגיז ותסמונת התשישות הכרונית.
הדרך הנפוצה לאבחון של ג'יארדיה הינה על ידי בדיקת מיקרוסקופית של הצואה וזיהוי של הציסטות הייחודיות. אולם, ההפרשה של הציסטות אינה רציפה בצואה ולכן בדיקה בודדת יכולה להיות שלילית למרות שבעל החיים נגוע בטפיל. מסיבה זו מומלץ לקחת מספר דגימות צואה עוקבות. בדיקות נוספות שקיימות הן מבחן ELISA אשר מזהה את הטפיל על ידי נוגדנים ספציפיים. לבדיקה זו רגישות גדולה יותר אך גם עלות גבוהה יותר. קיימת גם בדיקת PCR (לרוב לא בשימוש) אשר מזהה את הדנ"א של הטפיל.
ישנן מספר תרופות המשמשות לטיפול בג'ארדיה והן אנטיביוטיקות מקבוצת המטרונידזול או חומרים אנטיפרזיטרים כגון אלבנדזול ופנבנדזול. למטרונידזול נמצאה יעילות של רק כ-70% באלימינציה של הטפיל בכלבים וייתכן כי עקב השימוש הנפוץ נוצרו עמידויות לאנטיביוטיקה זו. פנבנדזול נמצא יעיל לטיפול בכלבים והוא בעל פעילות גם כנגד תולעי מעיים עגולות. בכדורי התילוע לכלבים (דרונטל פלוס) מצוי החומר פבנטל אשר מתפרק בגוף לפנבנדזול ולאוקספנדזול ולכן יכול לשמש לטיפול כנגד ג'יארדיה.
הדרך הטובה ביותר למנוע הדבקה בין בעלי חיים ובין בעלי חיים לאדם הינה שמירה על היגיינה. הדבר כולל הפרדה של בעלי חיים חולים עד כשבועיים לאחר ההחלמה, וחיטוי של הסביבה עם אקונומיקה.
קיים חיסון מסחרי לג'יארדיה עבור כלבים וחתולים. החיסון יכול לשמש הן למניעה והן כסיוע לטיפול בעת הדבקה. במחקרים שונים נמצאו תוצאות שונות לגבי היעילות של החיסון אולם ככל הנראה החיסון אינו מונע לגמרי את ההדבקה אך מונע או מקל מאוד את הסימנים הקליניים ואת ההפרשה של הציסטות בצואה. דבר זה מסייע למניעה של הדבקת בעלי חיים נוספים והדבקה זואונוטית של בני אדם. במחקר נמצא כי במקרים בהם ישנה הדבקה כרונית אשר לא מגיבה לטיפול במטרונידזות או פנבנדזול, מתן החיסון מסייע להחלמה. מתן החיסון למניעה נעשה בגיל חודשיים, חיסון חוזר שבועיים לאחר מכן ובוסטר שנתי.
הכותבת הינה וטרינרית, המנהלת והבעלים של המרכז הרפואי לחיות מחמד ברמת-גן. פרטים נוספים באתר. יש לכם שאלה לד"ר טל? פנו אלינו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם