תקדים ססגון: המדינה שילמה, הסביבה תישמר
חוות דעת שהוגשה לבקשת המדינה קובעת כי אין להקים מלון בבבקעת תמנע. המאבק על העמק חושף: בעל המאה הוא בעל הדעה
התוכנית להקמת מלון בעמק המדברי היפהפה נדחתה בינתיים צילום: דורון ניסים
תקציר הפרקים הקודמים: יואב איגרא, הבעלים של מלון "הרודס" האילתי, תכנן להקים מלון ענק בעמק המדברי היפהפה, לא רחוק מעמודי שלמה, 30 קילומטר מצפון לאילת. תושבים מהערבה וארגוני הסביבה נעמדו על הרגליים האחוריות. במקום שבו היזם רואה "מלון אקולוגי", הם רואים דיסנילנד במדבר: 400 חדרים, אולמי כנסים, בריכות מלאכותיות, גדרות נגד בעלי חיים. עמק ססגון הוא אחת הפינות האחרונות בבקעת תמנע שנותר בגדר טבע בראשיתי, לא נגוע. זו הסיבה שאיגרא כה חשק בו; זו הסיבה לנחישות של אנשי הסביבה.
פעם לא היה לירוקים סיכוי לנצח את הנדל"ניסטים במאבקים כאלה, אבל הזמנים השתנו. אם המלון בחוף פלמחים בוטל, אין פרויקט חסין. אלא שלהתפתחות האחרונה בפרשה יש משמעות רחבה הרבה יותר אפילו מהשאלה אם בססגון יקום מלון. הכל התחיל לפני שנה וחצי, בהחלטה יוצאת דופן שקיבל בית המשפט המחוזי בבאר שבע. השופט, ניל הנדל, הטיל על לשכת התכנון של מחוז דרום לשכור את שירותיו של יועץ חיצוני ולהזמין ממנו דוח על ההשלכות הסביבתיות והנופיות של המלון. בעגה המקצועית קוראים לזה "תסקיר סביבתי".
מה כל כך דרמטי בהחלטה הזו? הרי כמעט לכל פרויקט גדול נלווה תסקיר כזה. אלא שעל פי הנוהל המקובל, והחוקי לגמרי, התסקיר מוזמן ומשולם על ידי היזם. רוצה לבנות? בבקשה, הזמן יועץ, שלם לו במיטב כספך, ורק אם חוות דעתו המקצועית תכשיר את הפרויקט תוכל להתקדם
הדוח ממליץ
לכאורה, הנוהל הזה משקף הוגנות כלכלית: מי שרוצה להפיק רווחים מהקרקע, צריך לשאת בעלויות. למעשה, ובלי להטיל ספק ביושר וביושרה של היועצים הסביבתיים, נוצרת תלות לא בריאה: כמו שקורה עם חוות דעת של מומחים למיניהם שמוגשות בהליכים משפטיים, איכשהו השורה התחתונה נוטה לרוב להתיישר עם רצונו של המזמין. הרי לשום יועץ סביבתי אין עניין
להצטייר כעושה צרות מקצועי שמכשיל פרויקטים. מי היזם המשוגע שיזמין אותו וישלם לו בפעם הבאה?
גם קבוצת איגרא, כפי שנדרשה, הזמינה בתחילת הדרך תסקיר סביבתי מטעמה, וגם הוא הכשיר עבורה את הקרקע, תרתי משמע. אלא שהשופט הנדל החליט לשנות את חוקי המשחק. הוא הורה לוועדה המחוזית להזמין תסקיר בלתי תלוי, על חשבונה. וכך היה. לאחרונה פרסמה חברת התכנון והאדריכלות "אתוס" את מסקנות התסקיר הסביבתי שלה. השורה התחתונה: "תהיה זו טעות חמורה להמשיך בהליך האישור של התוכנית באתר המקורי. היא תפגע בנוף נדיר ברמה הלאומית, באזור שטרם הופר בפעילות אנושית". הדוח ממליץ להקים את המלון באתר אחר, פחות רגיש סביבתית.
אי אפשר לצפות שהמדינה ומוסדות התכנון ייקחו על עצמם את עלות התסקירים הסביבתיים. גם אין סיבה שיעשו זאת. אבל את הקשר הבעייתי בין המזמין לסוקר צריך לנתק. אפשר, למשל, שהיזם יפקיד את התשלום בידי המדינה, והמדינה תהיה אחראית לבחור את הסוקר ולשלם את שכרו, תוך שהיא משמשת כחומת ברזל שמפרידה בין המשלם למשולם. בדיעבד, נראה שהרבה מפגעים סביבתיים עתירי בטון היו יכולים להיחסך בדרך הזו.
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם