לקצב כדאי להתכונן ל-6 שנות מאסר לפחות
אחרי הכרעת הדין, משה קצב ייצא לקרב של ממש על מספר השנים בהן יישב מאחורי סורג ובריח. סניגוריו כבר רמזו: הוא לא יעמוד בזה. כל התרחישים
למעט מקרים חריגים ביותר, הפרקליטות אינה נוהגת לנקוב במספר השנים המבוקש. לרוב היא דורשת "עונש מאסר" או "עונש מאסר ממושך", ומגישה גזרי דין שניתנו במקרים שאמורים, לגישתה, ללמד על העונש הראוי במקרה זה.
האם סניגורי קצב יצליחו להשפיע על עונשו יותר ממה ש(לא) הצליחו להשפיע על שאלת חפותו? הסניגורים החלו למעשה את שלב הטיעונים לעונש כבר ביום חמישי.
"אני חושש לחייו", אמר עו"ד אביגדור פלדמן, כשהרמז ברור: יותר מדי שנים בכלא - וחייו יהיו על מצפונם של השופטים. לפי שעה, נטיית הסנגורים היא לא לזמן עדי אופי ולא לאפשר לקצב לטעון לעונש, שכן הם רואים בכך התבזות.
הפרקליטות, מנגד, צפויה להגיש תצהירי קורבן עברה של המתלוננות, שיספרו על הנזקים הנפשיים והאחרים שגרם להן קצב. השופטים גם יקבלו משירות המבחן הערכת מסוכנות מינית, שהיא חוות דעת המעריכה את הסיכון שקצב ישוב ויבצע עבירות מין.
מלאכת גזירת העונש אינה קלה, נוהגים שופטים רבים לציין בגזרי הדין. למזלו של קצב, הוא אינו חי בארצות הברית, שם קיימות טבלאות המנחות את השופט איזה עונש לגזור על נאשם שכפר באשמה, וזאת בהתאם לחומרת העבירות ולעבר הפלילי. באמריקה גם מקובל יותר לקבוע עונש נפרד עבור כל עבירה, לבצע חישוב אריתמטי ולהטילו במצטבר על הנאשם. אילו היה נשפט שם, סביר כי קצב היה מבלה את שארית חייו בכלא.
למזלו, בישראל השופטים נוהגים לגזור "עונש גלובלי" עבור כל העבירות. בדיקה במאגר פסקי הדין "נבו ענישה"
במקרה היחיד שבו אדם הורשע באונס, מעשה מגונה והטרדה מינית גם יחד, כמו גם בעבירות נוספות, בית המשפט דן אותו לשמונה שנות מאסר. בהרכב השופטים אז הייתה גם מרים סוקולוב, אחת משלושת שופטיו של קצב, שהרשיעו אותו בכל העבירות אך לפני ארבעה ימים.
וישנם גם תקדימים מפורסמים: על השחקן חנן גולדבלט, למשל, הטילו השופטים שבע שנות מאסר בגין אונס של שתי נשים, מעשה סדום וביצוע מעשים מגונים בשלוש נשים נוספות. מנגד, על מאבטח הרמטכ"ל, סרן ארז אפרתי, הטילו שמונה שנים בגין ניסיון למעשה סדום ותקיפה, במסגרת הסדר טיעון.
קצב הורשע בשני מעשי אונס, שני מעשים מגונים (האחד חמור מהשני), שתי הטרדות מיניות ושיבוש הליכי משפט. אף שעונש המינימום של ארבע שנות מאסר בגין האונס נקבע רק לאחר ביצוע העבירות, השופטים לא יוכלו להתעלם ממנו.
כנסיבות לקולא יתחשבו השופטים, בין היתר, בזמן שחלף מאז ביצוע המעשים, בגילו המבוגר של קצב, 66, שלא יותיר לו שנים רבות לשיקום לאחר שחרורו, ב"משפט השדה" שנערך לו, בתרומתו הציבורית רבת השנים ובמחיר האישי והציבורי ששילם מי שהיה נשיא המדינה בעצם הרשעתו.
אלא שהרקורד של קצב עובד גם בכיוון ההפוך: מאחר שניצל את השררה ואת תפקידיו הציבוריים כדי לבצע את העבירות, יש להניח כי ההתחשבות בשיקולים אלה תהיה מוגבלת.
מנגד, נסיבות החומרה יהיו ריבוי המעשים, קיומן של מתלוננות נוספות שעניינן התיישן, היעדרן של הבעת חרטה אמיתית והתנצלות כנה בפני המתלוננות וכן העובדה שקצב נקט בדרכי פיתוי וציד עם קורבנותיו.
בעניינו של איציק מרדכי קבעו השופטים שכאשר השם הטוב מתרסק, אין בית המשפט צריך לבוא ולמחוץ את הפגוע על ידי ענישה מחמירה.
סביר להניח ששופטיו של קצב יימנעו ממיצוי הדין עמו. השאלה היא אם כמו במשפט רמון, נהיה עדים לפער בלתי מוסבר בין הכרעת דין קשה וחמורה לגזר דין מקל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם