מזוז נפרד מתיק קצב: "סירבתי להרים ידיים"
מני מזוז צריך להודות למשה קצב שביטל את הסדר הטיעון. הפרקליטות שיפרה עמדות, המשטרה השלימה עדויות, הוא לקח סיכון - ויצא מנצח
- למה א' מבית הנשיא נשארה מחוץ למשפט?
מזוז העריך כמעט בוודאות שקצב לא יזוכה באופן מוחלט, אך לא היה בטוח שיורשע בעברות האונס. "לכל אורך הדרך האמנתי בתיק הזה, עם כל הקשיים שלו", אמר למקורביו לאחר ההרשעה.
"באף שלב לא הייתי מוכן להרים ידיים, גם כשאצלנו במערכת חשבו שאי אפשר להגיש את התיק לבית המשפט. כמובן שלא ידענו בוודאות שתהיה הרשעה בכלל, וודאי לא הרשעה מלאה. אבל זה היה סיכון שחשבנו שצריך לקחת, כי האמנו שהאישומים נכונים".
מזוז ידע שתהא אשר תהא הכרעת בית המשפט, יימצא מי שיעלה נגדו טענות. "זו חוכמה קטנה להעיר הערות מהיציע", הוא נוהג לומר. הוא מתקשה גם להבין את טענות קצב כי רדף אותו, נוכח העובדה שחתם עמו על הסדר טיעון שבגינו ספג ביקורת ציבורית חריפה, ושקצב הוא שביטל את ההסדר. בסופו של דבר ברור כי מזוז הוא אחד מגיבורי הפרשה המרכזיים.
כמעט שנה חלפה מאז סיים מזוז שש שנות כהונה סוערת ורוויית אירועים כיועץ המשפטי. הוא נהנה מכל רגע בתפקיד, על אף שהאור במשרדו דלק עד לשעות המאוחרות של הלילה וההכרעות הגורליות הדירו שינה מעיניו.
עד כה, הוא שמר על רקורד נקי בתיקים של אישי ציבור. מהירשזון ועד חיים רמון, מעמרי שרון ועד יחיאל חזן, כולם הורשעו בעברות שיוחסו להם. הזיכוי היחיד היה בתיק צחי הנגבי בפרשת המינויים הפוליטיים.
הנגבי הורשע בעברה קלה מכתב האישום - מתן עדות שקר. מכל מקום, אם בית המשפט יאשר לפרקליטות להגיש את הערעור באיחור (בגלל השביתה שהסתיימה בשבוע שעבר), ייתכן שטרם נאמרה גם כאן המילה האחרונה.
כשסיים את תפקידו,
ואכן, במשך השנה שחלפה הוא התנתק כמעט לחלוטין מכל עיסוק מקצועי. הוא טייל הרבה בחו"ל והתפנה לקרוא ספרים, לצפות בסרטים וללכת לתיאטרון. פה ושם נאלץ לעסוק בנושאים שנגררו מתקופת כהונתו, כמו תיק קצב, אך בינתיים הוא התאהב באלמוניות ובחופש. גם עכשיו, הוא עדיין אינו עוסק במחשבה על העתיד. "לא בוער לי שום דבר", הוא אומר לחבריו, "אני נהנה מכל יום".
במבט לאחור, מזוז מתגאה בעיקר בהחלטות שקיבל נגד הזרם. הוא אינו נרתע מקבלת החלטות קשות. בעיניו, ההחלטות הקשות לא היו בהכרח אלו שבהן היה ברור שיגררו ביקורת או שמשמעותן דרמטית, אלא דווקא אלו שבהן התלבט קשות כיצד לפעול - כמו ההחלטה לחתום על הסדר הטיעון. הוא התייסר בשאלה אם מדובר בצעד נכון. לילות ארוכים הוא ישב בסלון ביתו וצפה בסרטים, משום שהתקשה להירדם.
התובעת עו"ד אירית באומהורן סברה שהגשת כתב אישום שלא יכלול את א' מבית הנשיא יקרוס. מזוז החליט לגנוז את התיק בעניין א' בלי קשר להסדר הטיעון, ובאומהורן פרשה מהייצוג בתיק.
"היו בפנינו שתי אפשרויות בעייתיות ביותר: סגירת התיק לגמרי או הגשת כתב אישום על אונס", יעיד לימים במשפט עוזרו ומקורבו, עו"ד רז נזרי. "בכל אחת מהאפשרויות הייתה דילמה. הסדר הטיעון היה האפשרות הפחות רעה מבין השתיים. אף אחד לא חשב שזו התוצאה הכי ראויה והכי טובה בעולם".
מזוז, שגישתו העקרונית היא שלא ראוי לחתום הסדר טיעון עם אישי ציבור, סבר שהסדר הטיעון ראוי, שכן הוא משיג הודאה והרשעה מיידית של קצב, כמו גם את הוקעתו והרחקתו מהזירה הציבורית. "ניצבנו בפני פער בין האמת העובדתית לאמת המשפטית", ניסה גם השבוע להסביר. "האמנו למתלוננות, אך לא ידענו אם נצליח להעביר זאת בבית משפט".
בדיעבד, מזוז צריך להודות לקצב שביטל את הסדר הטיעון. הפרקליטות ניצלה זאת לשיפור עמדות. מזוז כפה על המשטרה לבצע השלמות חקירה, אף שהחוקרים סברו שאין צורך בכך. כך השיגה התביעה תמלילי שיחות שהסנגורים החזיקו בידיהם, כך הפך מכתב שנה טובה שכתבה א' ממשרד התיירות לקצב אחרי מעשי האונס מ"מכתב אהבה", כפי שטענה הפרקליטות בבג"ץ, ל"מכתב תחנונים" כפי שטענה במשפט.
במקביל לחיזוק הראיות והחלפת צוות התביעה, בוצע גם תהליך חשיבה חוזר. השאלה המרכזית הייתה אם הראיות החיצוניות יהיו מספיקות, אם המתלוננת המרכזית תעמוד בחקירה נגדית אגרסיבית של סנגורי קצב, ועד כמה השופטים יהיו מוכנים לקבל את הסברי התביעה לתמיהות בעדויות או במעשי המתלוננות. לכן חלק גדול מהדיונים עסק בניסיון לשפר את קו הטיעון, כך שייתן מענה לכל השאלות.
בסביבתו של מזוז אומרים כי האתגר הגדול בעיניו לא היה בהתמודדות עם כל אחד מהפרטים, אלא בהבנת מהות מערכת היחסים ששררה בין קצב למתלוננות. לכן הוא זימן לדיוני הפרקליטות צוות של פסיכולוגים קליניים עם ניסיון בעבודה עם נפגעות עברות מין, כדי שיסבירו כיצד בחורה צעירה זוטרה בלשכה עם איש שררה, עשויה להגיב לתקיפות והטרדות מיניות.
"רק כשמבינים את הפסיכולוגיה שמניעה אנשים בסיטואציה כזו, ניתן להתמודד עם צורות התנהגות שבמבט ראשון נראות תמוהות מאוד", הסביר בשעתו. כך הצליח מזוז לשפר ולבסס את קו הטיעון, מה שסלל את הדרך לאישומים באונס.
למזוז היה אליבי לכל תוצאה של הכרעת הדין. אילו היה מזוכה, היה קשה לבוא אליו בטענות, כיוון שלכל אורך הדרך אמר שיש חורים בחומר הראיות וקשיים בעדות המתלוננות ולכן העדיף את הסדר הטיעון. כתב אישום חמור, אומר מזוז, הוא בדיוק מה שדרשו הציבור וארגוני הנשים, ואפילו שני שופטי המיעוט בבג"ץ, ובהם הנשיאה דורית ביניש.
אבל מזוז ידע שמבחינת דעת הקהל מדובר בצל"ש או טר"ש. זיכוי היה מטלטל את המערכת וממיט עליה אות קלון. זיכוי היה צורב בתודעה הציבורית את הקדנציה של מזוז ככישלון ומשפיע על האפשרות שיתמנה לשופט בבית המשפט העליון, שאותה אינו פוסל.
מזוז גאה בהחלטות שקיבל בתיק, אבל הוא גאה גם בהתנהלות המערכת כולה בפרשה. מערכת האכיפה היא שיזמה את חקירת החשדות נגד קצב ושברה את קשר השתיקה, הוא נוהג להזכיר, בשעה שמערכות אחרות ידעו ולא עשו דבר.
מקורביו במשרד המשפטים מעידים כי בכל שלבי הפרשה, מזוז היה הגורם האקטיביסטי ביותר בהתייחסותו לתיק. "גם אחרי ביטול הסדר הטיעון", מעידים מקורביו, "היו רבים וטובים אצלנו שחשבו שהתיק לא יעבור בית משפט. למני לא היה ספק שצריך לחזור לאישום המקורי, גם תוך הסתכנות בזיכוי".
מזוז דוחה בתוקף את הקריאות להקים ועדת חקירה להתנהלות הפרקליטות. בעבר הודיע שייעשה הליך הפקת לקחים, כדי לבחון אם אפשר או צריך היה לעשות דברים אחרת. "לא בטוח שהיה אפשר לפעול אחרת", אומרים מקורביו, "אך לאור חשיבות ורגישות התיק וכן הטענות שהועלו, הוא העדיף שתתקיים בדיקה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם