מה עושים עם מכשירי החשמל שנדמו?
המסך שבק חיים. רגע לפני שהוא יתפרק לשלל מתכות רעילות, הצעת חוק חדשה תבקש להפוך את הטיפול בפסולת אלקטורנית לחובה
כיאה לבני דורו תפס המסך נפח עצום והיווה נטל כבד על רגליו הרעועות של השולחן צילום המחשה: SXC
האפשרות השנייה היא להעמיס את המסך ז"ל על המכונית ולצאת למסע נדודים לעבר אחד ממרכזי האיסוף שמציעה העירייה, בתקווה שהם באמת פתוחים, שאצליח למצוא אותם ושלא אבלה יותר מיומיים בפקקים שממתינים בדרך. בשביל זה צריך המון מוטיבציה וזמן פנוי, הרבה יותר ממה שיש לי.
כמו חוק האריזות
גלעד אוסטרובסקי, מומחה הפסולת של "אדם, טבע ודין", מאמין שיש אור בקצה המנהרה: על שולחן הכנסת מונחת הצעת חוק שהעמותה ניסחה ושח"כ ניצן הורוביץ מקדם, לפיה איסוף, מחזור וטיפול בפסולת האלקטרונית יהפוך סוף סוף לחובה בישראל. היצרנים והיבואנים - ממש כמו בחוק האריזות שעבר לאחרונה - יצטרכו לעמוד ביעדי מחזור מסוימים (כיום מחזור הפסולת האלקטרונית בארץ שואף לאפס) - ויעשו זאת בעיקר באמצעות הנגשת האיסוף.
באירופה, אומר אוסטרובסקי, יש כמה מודלים: אפשר לקבוע יום איסוף קבוע - נניח פעם בחודש - שבו כולם מוציאים אל המדרכה את המכשירים האלקטרוניים שעבר זמנם; עבור אביזרים כבדים - מקרר למשל - אפשר להקים שירות פינוי על פי קריאה (צריך להודות שזה נשמע כמו פינוק אמיתי);
ומכשירים קטנים יותר, כמו טלפונים ניידים, אפשר להחזיר בחנויות ייעודיות בתחום האלקטרוניקה או כלי הבית. הכל אפשרי-באירופה כבר עושים את זה בהצלחה לא מבוטלת - רק צריך לרצות.
אוסטרובסקי אומר שהוא אופטימי כי בשונה מבעבר, יש עכשיו תחושה שהחוק לא מקבל כתף קרה: שורה ארוכה של ח"כים כבר הביעו תמיכה, וגם המשרד להגנת הסביבה בעד. החוק יוצא בימים אלה לדרכו הארוכה; למסך הצעיר והחטוב שעומד עכשיו על שולחני זה אולי יעזור. בשביל קודמו עתיר הפלסטיק שנפח את נשמתו זה יהיה מאוחר מדי. ברגעים אלה ממש הוא עושה את דרכו לחיריה ומשם לאתר הפסולת אפעה (לא רחוק מערד), בתקווה שהעופרת הרעילה שהוא מכיל - כדרכם של מסכים מהדור ההוא - לא תחזור אלינו כמו בומרנג.
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם