מפעלי ים המלח בעד פתרון קציר המלח
המפעלים הציגו את עמדתם הרשמית. לפיה, יש לשאוב שכבות מלח מקרקעית הים על מנת למנוע את הצפת החוף. "נשקול לקחת חלק בעלות הפרויקט", טוענים במפעלים. האם הקואליציה הרחבה, הכוללת את ארגוני הסביבה והמלונאים, תשכנע את משרדי האוצר והתיירות?
קטסטרופה ידועה מראש בים המלח
קואליציה רחבה נגד הריסת מלונות ים המלח
החלופות האפשריות לבעיה: בניית לגונה, קציר מלח או העתקת המלונות. מפעלי ים המלח אינם הגוף היחידי שתומך בחלופת הקציר המלח, למעשה יש הסכמה רחבה עם כל הגופים הנוגעים בדבר: המשרד להגנת הסביבה, ארגוני הסביבה, המלונאים והמועצה האזורית תמר - כולם תומכים בחלופה זו.
אודי ניסן, הממונה על התקציבים במשרד האוצר, תומך דווקא בחלופה של העתקת בתי המלון משום שלדבריו החלופה של קציר המלח יקרה הרבה יותר. שר התיירות, סטס מיסז'ניקוב, צפוי להודיע עד סוף החודש את המלצתו בנושא.
בריכה מספר 5 הוקמה בשנת 1965 כבריכת אידוי, משום שהאגן הדרומי של ים המלח התייבש. הקמת בריכה 5 של מפעלי ים המלח "השיבה לחיים" את האגן הדרומי, כתוצאה מכך התאפשרה תיירות בים המלח. שיטות האידוי להפקת המחצבים גורמות לעלייה של מפלס המים אשר מציב את האזור בסכנת הצפה.
בשנת 1970 אישרו להקים מלונות באזור בריכה 5 למרות שמנהל מקרקעי ישראל הזהיר כבר אז מהסכנות הצפויות. בחוות דעת פנימית של מינהל מקרקעי ישראל מאוקטובר 1971 נאמר כי יש למנוע בעתיד הקמת בתי מלון ומבנים אחרים בטווח ההצפה של המים. בשנת 1980 מפעלי ים המלח,
בשנת 2007 הגישה התאחדות מלונות ים המלח בג"ץ נגד המדינה שלא דאגה לסכנת ההצפה במלונות. בג"ץ קבע כי על המדינה מוטלת האחריות המלאה לבטיחות האזור. בשנת 2007 הטילה הממשלה על החברה להגנות ים המלח (חל"י) לבחון את החלופות להגנת בתי המלון. הממשלה קבעה את הנושא כדחוף ולשם קידום התוכנית הוחלט שהיא תעבור במסלול של תוכנית תשתית לאומית, אולם עדיין לא התקבלה החלטה בנושא.
מפעלי ים המלח קוראים לממשלה לקבל החלטה תוך אימוץ מדיניות אסטרטגית רחבה, ישימה וארוכת טווח. "פתרון קציר המלח הוא הפתרון היחיד שהוא בר קיימא", מסביר דני חן, מנכ"ל כיל דשנים. "לוחות הזמנים מחייבים החלטה מהירה וביצוע מהיר, כל שנה שעוברת המצב נהיה יותר חמור, מדינת ישראל הוציאה מאות מיליוני שקלים על הגנות ביניים והגיע הזמן לפתרון קבע".
"את כל הפתרונות צריך לבחון לטווח ארוך, החלופות של הלגונה והעתקת בתי המלון הן זמניות, ברור שבסוף יהיה צורך לעשות קציר מלח, אז מדוע לא לעשות זאת כבר?", מציין נועם גולדשטיין, סמנכ"ל תשתיות במפעלי ים המלח. "להערכתנו בשנת 2030 מפלס הים יעלה ויגיע גם לאזור שאליו רוצים להעתיק את המלונות ולכן הפתרון לטווח הארוך הוא קציר המלח".
גולדשטיין מסכים כי הפתרון של העתקת בתי המלון זול יותר, אבל חושש מלוחות הזמנים ומעיכובים הכרוכים באישורים ובבנייה של בית מלון. "החשש הוא שהמלונות לא יהיו מוכנים בזמן ואז יש חשש של אי עמידה בלוחות הזמנים".
בנוסף לפתרון קציר המלח מפעלי ים המלח טוענים כי חשוב להקים בריכת אידוי נוספת, בריכה מספר 6, אשר תקטין לדבריהם את השיפוע בבריכה מספר 5. ארגוני הסביבה מתנגדים נחרצות להקמת בריכת אידוי נוספת אשר תאיץ את ייבוש חלקו הטבעי של ים המלח, תפגע מהותית בנוף הנשקף מהמצדה ותחייב כריית חומר ואדי לצורך בניית סוללות עפר. מפעלי ים המלח מציינים כי הקמת בריכה מספר 6 אינה תנאי לתמיכתם בחלופת קציר המלח.
במידה ואכן יתקבל פתרון קציר המלח תיוותר שאלת האחריות, כמה מהנטל תשא המדינה וכמה מהנטל ייקחו על עצמם מפעלי ים המלח. לפי נתוני חל"י חלופת קציר המלח תעלה 760 מיליון דולר להקמה ועוד עלות שוטפת של 100 מיליון דולר. מפעלי ים המלח טוענים כי על המדינה לממן את הפרויקט. יחד עם זאת הם מציינים כי אם ירצו שהם ישתתפו בנטל הם יהיו מוכנים להיפגש עם נציגי הממשלה ולבחון את הדברים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם