בעיות הזיכרון של התקשורת העוינת

למה ידיעות לא חשד שרצח התיירת בוצע על ידי ערבים ומדוע דנה ספקטור לא באמת חייבת לכתוב הכל. חמש שאלות לתקשורת

nrg יהדות | 27/1/2011 14:42 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
ארבעת החשודים
ארבעת החשודים  צילום: דוברות השב''כ
השבוע פורסם כי נלכדה חוליית המחבלים שרצחה התיירת קריסטין לוקן וניסתה לרצוח את קיי וילסון. זה הזמן להזכיר כי בידיעות אחרונות כתבו בכותרת הכתבה - תעלומה בהרי ירושלים: חטיפה או סכסוך אישי (אנחנו לא חותמים על הציטוט המדויק, אבל זו היתה רוח הדברים).

אנחנו לא מדברים על העובדה שהפצועה נחשדה כרוצחת, אבל אי אפשר שלא לתהות למה גם כאשר יש סיבה טובה לחשוד שמחבלים ערבים שוב רצחו יהודים, לא נעים לתקשורת האולטרה-שמאלנית לכתוב כזה דבר בכותרת.
2. מה הוא קופץ?

ביום שישי ידיעות שוב הרשה לנחום ברנע, מה שאף עיתון לא היה מרשה לאף כתב. בעמוד הראשון של גיליון יום שישי, תחת הכותרת "חשיפה" נכתב: "דובר מפלגת העבודה: 'חילופי מסרונים בין ויצמן שירי ודני אלימלך המופקדים על הנדל"ן של המפלגה רומזים לכאורה על מהלכים כספיים מפוקפקים". שלא יהיה ספק,

זה לא הפתיע אותנו, רק שמסיבות משפטיות או אחרות ברנע לא טרח להסביר מהם בדיוק אותם מהלכים ובעיתון לא התעקשו. אגב, בלשכת שר הביטחון השיבו לברנע "אין לו מושג על מה בורוביץ מדבר" ואנחנו מוסיפים שגם לנו אין מושג על מה ברנע מדבר ואנחנו כבר לא בטוחים שלברנע יש מושג על מה הוא מדבר.

3. עם כל הצער

2011-סוף הדרך? ברק מכריז על התפלגות מהמפלגה עם ארבעה מחבריה
2011-סוף הדרך? ברק מכריז על התפלגות מהמפלגה עם ארבעה מחבריה  צילום: פלאש 90
מילים רבות (מדי), נשפכו בעיתוני  סוף השבוע שעבר בניסיון לגמד את דמותו של אהוד ברק שמוטט את מפלגת העבודה. הפרשנים טענו שאין להשוות בין ברק שלכאורה דואג רק לעצמו לבין דוד בן גוריון ושאר פורשי העבודה–מפא"י לדורותיהם שלכאורה פילגו, פירקו והרסו - למען המדינה העם והארץ. אבל מי שרצה הוכחה אמיתית לעובדה שפעם היו ח"כים מזן אחר, צריך היה לקרוא את הראיון של דרור אידר עם יוסף שביט, ב"ישראל היום". האחרון טען כי כאשר נודע לדוד בן גוריון על העובדה שאיש סודו ישראל בר ריגל לטובת ברה"מ, אמר בן גוריון "סבבוני בכחש" (משפט מרשים מדויק וקצר כמעט כמו משפט המחץ של פואד "אה, אה, אה, אה... עם כל הצער שבדבר".

אגב, מי שחיפשו הוכחה נוספת לכך שכלי התקשורת שכחו מה זה להיות יהודים, היה צריך להסתכל על הכותרות פסבדו-יצירתיות שעסקו בהתמוטטות מפלגת העבודה. אלא שרק אבי בלום, בעל הטור הפוליטי ברשת המקומונים החרדית "קו לעיתונות דתית" התעלה מעל כולם עם הכותרת "ברוך דיין אמת". כמה פשוט – ככה גאוני (ואגב, מדובר בטור שמדי שבוע חושף בצורה מרשימה אייטמים פיקנטיים על כל המערכת הפוליטית ולא רק על זו החרדית). 

4. חרדים? לעתיד!

כל כלי התקשורת דיווחו בהתרגשות על סקר טי.ג'י.איי האחרון, כולם, בלי יוצא מהכלל לא טרחו בכלל לאזכר את השבועון "בשבע" של המגזר הדתי לאומי שזוכה לחשיפה כמעט דומה לזו של עיתון הארץ (!). בהודעה לעיתונות של "טלגאל", עורכת הסקר, גם לא טרחו למשל לציין את אחוז ההאזנה לתחנות הרדיו החרדיות "קול חי" ו"רדיו קול ברמה" (שההאזנה אליהן עלתה באופן מדהים בשנים האחרונות).

5. דנה? למה?!

בואי איתי אל הקלחת האורבנית, שם נאהב לנצח נצחים
בואי איתי אל הקלחת האורבנית, שם נאהב לנצח נצחים צילום: בייגל
דנה ספקטור היקרה - לאנשים ללא מודעות עצמית יש זכות מוסרית וחוקית להיות פאתטיים. לך, שהחרבת שני בתים במהירות שעשתה בית ספר לטיטוס ונבוכדנצאר גם יחד, אין את הזכות לילל מעל דפי מוסף "7 ימים" תחת הכותרת "לא ארץ לגרושים", את המשפט המביך הבא: "לערבים בחמרה אין מושג שהאישה והגבר ההולכים יד ביד הם בעצם אשמים. בעיר בחיים לא היינו מעזים לרוץ ככה, עם דופק הולם משמחה, רק מפחד משטרת הפאתט". זה טקסט ברמה של תיכוניסטית נטולת מוח וטאקט ששולחת שאלה ל"על בנים ועל בנות" ב"מעריב לנוער". מילא העורכים אישרו את זה, אבל איך את לא מתביישת להיות פאתטית בגילך המתקדם.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

חמש שאלות

מדור "חמש שאלות לתקשורת העוינת" סוקר את הצדדים הפחות מוארים ויפים בתקשורת הישראלית ומייצג את הדעה של כותביו בלבד

לכל הכתבות של חמש שאלות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_news/judaism/ -->