מה הקשר בין הבצורת, השלג, מחירי המזון והמהפכות העממיות?

המזרח התיכון בוער? מצרים מתהפכת? גם משבר האקלים העולמי שותף. תשאלו את פרופ' פול קרוגמן, חתן פרס נובל לכלכלה

אביב לביא | 18/2/2011 14:20

תגיות: ההתחממות הגלובלית,משבר האקלים,מהומות במצרים

לפני כחודש נערך בתל אביב יום עיון שעסק בקשר בין מזון לסביבה. אמי אטינגר, דוקטורנט באוניברסיטה העברית, הרצה על הנושא "מערכת המזון - בין הגלובלי למקומי". אטינגר, ידען גדול, דיבר על מה שאנשי סביבה מרבים לדבר בשנים האחרונות: על זה שהעולם מסוגל פחות ופחות להאכיל את עצמו.

מפגינים במצרים חוגגים צילום: רויטרס

המשאבים - בעיקר קרקעות ומים - הולכים ומתמעטים, הצרכים, וגם האנשים, הולכים ומתרבים, והאקלים משתולל, מקצין, ופוגע ביבול. הוא הזכיר את משבר המזון של 2008, ומהנתונים שהציג היה ברור שזו לא הייתה אפיזודה חולפת.

בחודשים האחרונים התחוללו מהומות על רקע עליית מחירי המזון במספר מוקדים על פני הכדור, למשל אלג'יריה. יציבותם של משטרים מתערערת, מערבולת המזון יכולה לטלטל את המפה הגיאופוליטית העולמית בתוך שעות. הנתונים היו משכנעים, אבל בתום ההרצאה, כשיצאתי לרחוב התל -אביבי השליו, האיומים הגלובליים חזרו להיראות תאורטיים ורחוקים. אפילו המזרח התיכון נראה לפתע כמו מקום יציב יחסית.

מאז אתם יודעים מה קרה: תוניסיה געשה, מצרים התהפכה, אפילו בישראל התחוללה מהומת פייסבוק על רקע עליות מחירים שהבהילה את ראש הממשלה. המזרח התיכון כולו מבעבע מתחת או מעל לפני השטח, ועדיין רוב הציבור לא מוצא את הקשר בין התמורות שאנחנו חווים למשבר האקלים העולמי, ולעובדה שהאנושות מתבססת כיום על תרבות מזון וצריכה לא מקיימת - כזו שבולעת יותר משאבים מכפי שהיא מסוגלת לייצר, ומכאן שבמוקדם או במאוחר תמצא את עצמה מול צלחת ריקה.

את מה שמתרחש עכשיו מומחי סביבה צופים כבר תקופה ארוכה. למרבה האירוניה, כשתחזיותיהם מתגשמות בדייקנות מבהילה, האירועים מיוחסים דווקא לגורמים אחרים. זה נובע, כמובן, גם מהעובדה שהעולם הוא מקום מורכב, שהתנועה בו אף פעם לא מושפעת מוקטור אחד.

למהפכות עממיות יש שלל סיבות. הנסיקה המפחידה במחירי החיטה (כמעט הוכפלו מאז הקיץ האחרון) לא מפילה לבדה את השלטון, וגם לא הכמיהה האותנטית לדמוקרטיה. זה תמיד השילוב שמייצר אנרגיות שאינן ניתנות עוד לבלימה.

שהשלג לא יבלבל אתכם

פרופ' פול קרוגמן, חתן פרס נובל לכלכלה, נדרש לנושא במאמר מאלף שכתב לאחרונה ב"ניו יורק טיימס", תחת הכותרת "בצורות, שיטפונות ומזון". "אנחנו בעיצומו של משבר מזון עולמי", כותב קרוגמן, "השני בשלוש שנים. מחירי המזון בעולם קבעו שיא חדש בינואר, שמורכב מקפיצה גדולה במחירי החיטה, תירס, סוכר ושמנים... לעליית המחירים יש השפעה ברוטלית על עניי העולם, שמשקיעים את רוב אם לא את כל הכנסתם בצריכת מוצרי מזון בסיסיים... השאלה לגבי התקוממויות נגד משטרים מושחתים ומדכאים במזרח התיכון היא מדוע הן מתרחשות עכשיו. ואין ספק שמחירי המזון המרקיעים מהווים זרז חשוב בהתפרצות הזעם העממי".

ומדוע מחירי המזון משתוללים? קרוגמן מזכיר את השינוי בהרגלי הצריכה של הסינים וההודים, את העובדה שבמדינות הענק המתפתחות מיישרים קו עם המערב ואוכלים הרבה יותר בשר (שגידולו גוזל כמויות עצומות של מים, מזון ואנרגיה), אבל שם את הדגש על מזג האוויר: "מעל הכל בולטת ההשפעה של אירועי אקלים קיצוניים... למשל גל החום והבצורות שפקד את רוסיה בקיץ האחרון. גם מזג האוויר היבש בברזיל והשיטפונות העצומים באוסטרליה, כולם פוגעים ביכולת ייצור המזון העולמית".

לאמריקאים בחוף המזרחי, שמחוץ לבתיהם

המוסקים הטמפרטורה צנחה השבוע למינוס 17 מעלות צלזיוס, קשה להיות קשובים בימים אלה להסברים על ההתחממות הגלובלית. קרוגמן מודע לפרדוקס. הוא מזכיר שחלק מאירועי הקיצון האחרונים מיוחסים ל"לה נינה" - תופעה טבעית שקשורה לטמפרטורת מי האוקיינוסים וגורמת לקור קיצוני בחצי הכדור הצפוני ולחום ובצורות באזורים דרומיים יותר (ביניהם, אבוי, המזרח התיכון וישראל).

"אבל זה לא כל הסיפור", כותב קרוגמן לאמריקאים. "אל תיתנו לשלג לבלבל אתכם. הטמפרטורה הגלובלית ב-2010 הייתה החמה בהיסטוריה יחד עם 2005. שיאי טמפרטורה נרשמו ברוסיה וב-19 מדינות נוספות, שיחד מכסות חמישית משטח כדור הארץ. הן הבצורות והן השיטפונות", מוסיף הפרופסור מפרינסטון, "הם תוצאות של העולם המתחמם: הבצורות מפני שיותר חם, והשיטפונות מפני שהאוקיינוסים המתחממים משחררים לאוויר יותר אדי מים".

אז מה יהיה? קרוגמן לא אופטימי. הניסיונות הדיפלומטיים המגומגמים לרסן את פליטת גזי החממה לא עושים עליו רושם. להערכתו, אנחנו רק בקדימון: "מה שאנחנו חווים עכשיו הוא רק טעימה מהזעזועים הפוליטיים והכלכליים שיתרחשו בעולם מתחמם. בהתחשב בכישלון שלנו בטיפול בגזי החממה, יהיה כאן עוד הרבה יותר גרוע".

aviv67@gmail.com