הדובדבן היפני שהצליח לעלות ארצה
לאחר שנים של ניסיונות הצליחו גם בארץ לגדל דובדבן - דובדבן פעמוני. פריחת העץ ורודה-כהה יפהפייה, ומתרחשת ממש עכשיו

במהלך הפסטיבל היפנים מגיעים בהמוניהם לאתרי הפריחה, משתרעים תחת העצים המלבלבים, אוכלים, שותים סאקי, שרים ורוקדים. תחושת החגיגה מורגשת היטב גם בכרך הסואן - חנויות מעוטרות במיוחד לרגל האירוע ובחוצות מתקיימים מופעי ריקוד ומשחק. פסטיבלי הסאקורה (Sakura) מושכים מיליוני מבקרים ברחבי העולם, ביפן כמובן, בארה"ב, קנדה,

לאחר שנים של ניסיונות לגדל דובדבנים יפניים בגן הבוטני האוניברסיטאי בירושלים, הוחלט לנסות ולשתול את הדובדבן הפעמוני (Cerasus campanulata, Taiwan Cherry). צמח זה גדל בר בדרום יפן ובטייוואן, באזורים דרומיים וחמים יחסית, וקיווינו שישרוד את הקיץ החם שלנו. ואכן, זרעי הדובדבן הפעמוני נבטו בהצלחה, והשתילים גדלו לעצים לתפארת.
העץ מאופיין בפריחה ורודה-כהה יפהפייה, המתרחשת ממש בימים אלו. חובבי צמחים וגינון רבים עולים לרגל לצפות בה: הפרחים פעמוניים, נטויים כלפי מטה ומופיעים בצברים. העלים מופיעים מאוחר יותר והם מוארכים, בעלי שפה מסורית ומקבלים בסתיו צבעי שלכת צהובים-כתומים יפים. בחורף, העץ עומד בשלכת.

הדובדבן הפעמוני הוא בעיקר עץ נוי – פירותיו הקטנים והשחורים אכילים, אולם אינם מתחרים בטעמם בדובדבני המאכל. כל פרי מכיל זרע בודד, ואנו אוספים את הזרעים בכל סתיו וזורעים. הנביטה מצוינת, ומאות שתילים מופצים מאוחר יותר בין מגדלים וגורמים נוספים. עץ זה התגלה כמוצלח בגינות הנוי, מצפון הנגב ועד לחרמון, להוציא את מישור החוף.
הדובדבן (Cerasus) וסוגים נוספים המשתייכים למשפחת הוורדניים, כמו שקד (Amygdalus) ושזיף (Prunus), שהתגלו כקרובים מאוד. בתנאי תרבות נוצרות ביניהם הכלאות ואף צאצאים פוריים. בטבע, בשל המרחק הגיאוגרפי ועונות הפריחה השונות, הדבר נדיר. לאחרונה אף איחדו את הסוגים הללו לסוג שזיף (Prunus), וזו הסיבה לבלבול בשם הדובדבן הפעמוני (Cerasus campanulata), שלעתים נקרא שזיף פעמוני (Prunus campanulata). אנו בגן הבוטני, מעדיפים לדבוק בשיטה הישנה, המפרידה בין הסוגים הללו אשר מוכרים לכולם.

הדובדבן משתייך לקבוצה אקולוגית של צמחים הפורחים לפני הופעת העלים ולפני בוא האביב. לקבוצה זו משתייכים סוגים נוספים של ורדניים, כמו שקד, אפרסק ושזיף, וגם סוגים לא קרובים כמו הרותם. מהו היתרון בפריחה מוקדמת, טרם פריחת שאר הפרחים ולפני בקיעת רוב החרקים המאביקים, ועוד בעונה קרה שבה מתרחשות לעתים קרובות סופות ועצים רבים מאבדים את רוב פרחיהם בסופה אחת?
אפשר לחשוב על הצמח כלוקח סיכון: במשך כמה שנים הסופות הורסות את כל הפרחים, אולם בשנה אחת, שבה אין סופה במהלך עונת הפריחה, הצמח חונט פירות רבים. החרקים המועטים רובם ככולם מגיעים לצמח הפורח כמעט יחידי בשטח נהנים מצוף ואבקת הפרחים ומאביקים אותם. סיכון שכזה יכול לקחת רק עץ או שיח החי שנים רבות.

ד"ר אורי פרגמן-ספיר הוא המדען ראשי של הגן הבוטני האוניברסיטאי בגבעת רם, ירושלים