מכתב לרוג'ר ווטרס: דע את משמעות החרם על ישראל
ישראל כבר רגילה לביקורת. רק לידיעתך, התמיכה בחרם על ישראל היא למעשה תמיכה בהנצחת הכיבוש והסבל הפלסטיני
ישראל, מר ווטרס, אינה פטורה משום ביקורת. אנחנו אלופי העולם בביקורת עצמית. אין עוד מדינה שבה, בכל תחום, לא רק בעניין הסכסוך הישראלי-פלסטיני, יש כל כך הרבה ביקורת. נוקבת, תוססת, לעתים גם שקרית וצורמת.
גם לזה התרגלנו. בדרך כלל אנחנו גאים בדמוקרטיה שלנו. גם כשהיא נושכת. אבל לפעמים, מר ווטרס, נמאס לנו. פשוט נמאס. לא מהביקורת. היא חיונית לכל קהילה, לכל חברה, לכל מדינה, כמו אוויר לנשימה. נמאס לנו מהשקרים.
לרובנו, אם אתה מסוגל לקרוא קצת מעבר לסיסמאות, נמאס גם מהכיבוש. כך שאם זה הסיפור שלך היית מוצא הרבה מאוד שותפים בישראל. אולי אפילו חצי מאזרחי מדינת ישראל. אולי יותר. אלא שזה לא הסיפור, לא של ה-BDS שהפכת לחסידו הדגול, ולא של חמאס בעזה, שרק לפני שנה הודעת על הזדהות עם עולי הרגל אליו שיצאו לעוד מסע של אידיוטים שימושיים.
נתחיל בכיבוש. בעשור האחרון הודיעה ישראל על נכונות לסיים אותו פעם ועוד פעם ועוד פעם. סיום מלא. זה התחיל בשיחות קמפ-דייוויד. הפלסטינים התחמקו מדיון רציני. זה המשיך בהצעת קלינטון, שהעניקה לפלסטינים מדינה על למעלה מ-95 אחוז מהשטחים. הם החליטו לומר לא.
בשיחות טאבה, מיד אחר כך, התייצבו כל ענקי השמאל של ישראל. הם הלכו עוד צעד לקראת הפלסטינים. זה לא עזר לפני שנתיים שוב הוגשה הצעה נדיבה יותר מצד ראש ממשלת ישראל. אהוד אולמרט אפילו לא זכה לתשובה.
נמשיך עם ה-BDS. האזן למנהיגי הקמפיין. קרא את העקרונות. הם אינם רוצים שתי מדינות לשני עמים. לא סוף לכיבוש, אלא סוף לישראל. כן, יש ישראלים בתוכנו שתומכים בכל קמפיין. כאלה אנחנו. דמוקרטיה משתוללת. הכל הולך.
אתה ושכמותך רק מנציחים את הסבל הפלסטיני
במקום להשתאות מהדמוקרטיה שאין דומה לה, אתה משתמש בעובדה שהדמוקרטיה הישראלית מאפשרת תופעות כאלה, כדי להצטרף למחנה שנאבק בעצם קיומו של בית לאומי לעם היהודי. זו העמדה של אחמדינג'אד, אל-קאעידה וחמאס. זו העמדה שלך? השתגעת? האם אתה במחנה השלום, מר ווטרס?
הנה לך מבחן פשוט. מאוד פשוט. שאל בבקשה את חבריך לקמפיין ה-BDS שאלה אחת: האם אתם תומכים בהסדר של שתי מדינות לשני עמים? יש לנו חדשות בשבילך. הם מתנגדים. הם אינם רוצים מדינה לצד ישראל. הם רוצים מדינה במקום ישראל. זה כתוב במצע ה-BDS. קרא אותו. זה באנגלית. הם כותבים שם "זכות שיבה", שבתרגום חופשי זה "חורבן ישראל". ולמען הסר ספקות, יש להם זכות שיבה. למדינה הפלסטינית. ליד ישראל. לא במקום ישראל.
אתה ושכמותך, מר ווטרס, רק מנציחים
את הסבל הפלסטיני. אתם מחזקים את הסרבנים. אתם מעודדים את מטפחי האשליות. אתם יוצרים פרק חדש באסון הפלסטיני. אולי, מי יודע, בלי התמיכה הזאת, של כל כך הרבה אידיוטים שימושיים, הם היו יוצאים משלב הסירוב שלהם. אבל כשהם רואים אתכם, כשאתם מצטרפים אליהם, הם ממשיכים בסירוב.
זו ההזדמנות שלך, מר ווטרס, להוכיח שאתה הומניסט ואיש זכויות האדם. זה לא מסובך. אמור לישראלים ולפלסטינים ולאנשי ה-BDS דבר אחד: סיום הסכסוך יתאפשר רק אם שני הצדדים יכירו בהסדר של שתי מדינות לשני עמים.
הצד שמסרב הוא הצד שראוי ללחץ. אפילו לחרם. רק כאשר תאמר את הדבר הפשוט הזה לשני הצדדים תהיה במחנה השלום. כל זמן שאתה תומך ב-BDS אתה תומך בסרבנות, בהנצחת הסבל ובהמשך הכיבוש. תשובה מצדך, מר ווטרס, תתקבל בברכה.
> לתרגום המאמר האנגלית. for translation to english
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם