השכמה מוקדמת בלוב: חוויות משדה הקרב
כתב CNN התעורר לקול הצעקות של עובדי המלון בראס לנוף. החשש הגדול היה שנאמני קדאפי מגיעים ועוצרים את העיתונאים
בערפל של מניעת השינה והתשישות, לא יכולתי לומר דבר. לא הבנתי שום דבר. הצוות של מלון פדיל עבר מחדר לחדר, אמר לאורחים – כולם עיתונאים – שהם צריכים לעזוב בבת אחת.
התלבשתי מהר, מילאתי את התיק שלי וירדתי במדרגות. הכל היה שחור בחוץ והלובי התמלא בצלמי עיתונות, בצלמי טלוויזיה, במתרגמים, בסייענים, במפיקים ובכתבי עיתונים וטלוויזיה, כולם מנסים להבין מה הצורך הדחוף לעזוב.
היו הרבה שמועות, אבל בלי עובדות. "גז רעיל! גז רעיל! קדאפי משתמש בגז רעיל!", אמר לי אחד הלוחמים. "הצבא בא לפה, הם יהיו פה בקרוב", אמר אחר. "אתה חייב לצאת מיד. לא בטוח בראס לנוף", אמר לי מנהל המלון.
הטלוויזיה בלובי הייתה על הערוץ הלוויני אל-ערבייה, אשר דיווח כי כוחות הממשלה הלובית תפסו עמדות הגנתיות מסביב לראס לנוף, אשר נתפסה על ידי כוחות המורדים יומיים קודם לכן.
המורדים התקדמו מעבר לראס לנוף, בערך 30 ק"מ, לעיירה בין ג'וואד, אבל נהדפו בתוך שעות. ההתקדמות שלהם מערבה, אשר החלה בעיירת בתי הזיקוק ברגה, הגיעה לעצירה בחריקת בלמים. וכעת נותר לראות אם הכיוון משתנה.
בעודנו ממתינים בלובי, ראיתי מחזות של חיילים לובים נערכים מחוץ למלון, מקיפים את כולנו ולוקחים אותנו לטריפולי, ידינו קשורות ועינינו מכוסות, כדי להעמיד אותנו למשפט. הטלוויזיה הממלכתית הכריזה כי כל העיתונאים שנכנסו מכיוון מצרים בלי ויזות ייחשבו לפורעי חוק, וחמור מכך, משתפי פעולה עם אל-קאעידה.
בתור כתב הטלוויזיה המערבי הראשון שנכנס ללוב ממצרים בתחילת המשבר הנוכחי, היה לי מידע אמין שאני נמצא גבוה ברשימת המבוקשים של טריפולי.
הבטתי בעיתונאים בראס לנוף נכנסים למכוניות, או בחלק האחורי של טנדרים, ונוסעים בחושך. החלטנו להמתין עד אור ראשון לפני שננוע. בינתיים, צוות המלון הוריד את הטלוויזיה הגדולה שבלובי והכניס את המחשבים ואת המדפסות מאחורי דלפק הקבלה ולתוך החדרים האחוריים.
כאשר האור עלה, במקום לנסוע מזרחה – הרחק מכוחות הצבא המתקדמים – אנחנו והצוות של הבי-בי-סי נסענו מערבה, לכיוון בין ג'וואד, כדי לראות אם יש אמת בטענות שאנשי קדאפי נמצאים בתנועה. נסענו לאט, עצרנו מדי פעם כדי לבדוק את השטח, שאלנו לוחמים לאורך הדרך לגבי מה שראו ואם הם יודעים היכן קווי החזית.
המעטים שפגשנו הבטיחו לנו שכוחות הממשלה עדיין נמצאים בפאתי בין ג'וואד ולא מתקדמים. עם זאת, זה היה מדאיג שככל שהמשכנו לנסוע, כמעט לא היה מי שידבר אתנו. לא ראינו יותר את ההתכנסויות הרגילות של מורדים חמושים ידידותיים ורועשים שמתאספים מסביב למכוניות, טנדרים ותותחי נ"מ. הדרך
עצרנו בפעם האחרונה במרחק של חמישה קילומטרים ממזרח לבין ג'וואד. שלושה קילומטרים מאתנו יכולנו לראות משהו חוסם את הדרך. צוות הבי-בי-סי, שהיה עם מצלמה גדולה וטובה יותר, התקדם כדי לתפוס מבט טוב, אבל אחרי חמש דקות הם חזרו במהירות עם האורות מהבהבים.
בינתיים, שמענו מטוס מלמעלה. ימים אחדים קודם לכן ניצלנו פעמיים מפצצות שנפלו קרוב, ולכן מיהרו לקפוץ לצד הדרך, מוכנים לשכב בחול במקרה שהם יפציצו שוב. ממרחק יכולנו לשמוע את הרעש החזק והחלול של אש הנ"מ. המטוס טס פעמיים מעלינו, אבל לא הטיל פצצות.
כאשר הוא המשיך הלאה, התקבצנו שוב עם צוות הבי-בי-סי, שסיפרו כי כאשר הם צילמו בהמשך הכביש, ירו מעל ראשיהם. הצלם אמר שהוא ראה מכוניות שנוסעות לעבר ראס לנוף, ואנשים שלבשו מדים זהים. זה לא נראה כמו כוחות האופוזיציה. ואם הם היו אנשי אופוזיציה, הם היו יורים הכל לעבר המטוס. אבל הם לא עשו את זה.
כשנסענו חזרה לראס לנוף, ראינו ענן עצום של עשן שחור ואבק חום במרחק של כמה קילומטרים. מטוסי חיל האוויר הלובי ניסו להפציץ שוב את מטרות המורדים. זו הייתה רק אחת מכמה תקיפות אוויריות במהלך אתמול.
לאורך הכביש המרכזי מבנגאזי לטריפולי שבפאתי ראס לנוף, מצאנו קבוצות של לוחמי אופוזיציה שצועקים וצוחקים על קדאפי "הכלב", קדאפי "החמור", אבל עדיין הייתה סיבה לדאגה. נראה שהיו פחות מהם, ופחות ופחות נראו מתקדמים לעבר החזית.
חזרנו למלון אחרי הצהריים. הוא היה פתוח שוב, אבל הצוות נמלט. "הצוות" החדש הורכב מגברים ומנערים עם מכונות ירייה ומטולי רימונים. הם עברו מחדר לחדר, מדליקים את הטלוויזיות, משתמשים במקלחות, מתקשרים לחבריהם מהמרפסות. בחניון בחוץ, הם ירו מדי פעם מהנשק האוטומטי שלהם.
בינתיים, החמושים ביקשו להבטיח לעיתונאים המעטים ששבו מתוך תקווה להעביר עוד לילה במלון פדיל כי הכל בסדר, שהם יהיו בטוחים, שהם יוכלו לישון היטב. אבל ככל שהם התעקשו, כך הפך הריון להעביר לילה במלון לקלוש יותר. המחשבה על מתבגרים חמושים עד השיניים שמסתובבים במסדרונות במהלך הלילה, בנוסף לאפשרות הריאלית של התקפה לילית על ראס לנוף, היו יותר ממה שכתב מלחמה ותיק קרבות היה יכול לספוג.
הצוות של CNN היה בין האחרונים שעזבו את המלון מיד אחרי השקיעה. לא היה צורך לסגור חשבון או להחזיר את המפתחות.
בן וידמן, הכתב הוותיק במזרח התיכון של רשת CNN, ממשיך לסקר את המתרחש בלוב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם