הגיבור הירוק, שנלחם נגד קידוחי הנפט, בדרך לכלא
המחאה של טים דה-כריסטופר, סטודנט צעיר מיוטה, נגד קידוחי נפט וגז הביאה עליו עונש מאסר. הצעיר החכיר ב-1.79 מיליון דולר 90 אלף דונם בהם תוכננו קידוחים. חבל שבדרך הוא הפר כמה חוקים. עסק ירוק
הסיבה לכך היא שדה-כריסטופר לא היה יזם אנרגיה שאפתן או עובד של אחת מחברות הנפט והגז הגדולות, אלא סטודנט ופעיל סביבתי שהחליט להשתתף במכרז במטרה לעשות סבוטאז' ולעכב את החכרת הקרקעות ככל שניתן.
הוא חשב שהמכרז הוא ניסיון של ממשל בוש לחלק קרקע ציבורית לחברות נפט וגז באופן חפוז ולא אחראי מבלי שכל השיקולים הסביבתיים לגבי השטחים הללו נלקחו בחשבון. הוא לא היה היחיד שחשב כך, אבל הוא היה היחיד שהחליט שהפגנות לא יעזרו כאן וצריך
לפני שבוע הוא הורשע על ידי בית משפט בשתי עבירות שהעונש על כל אחת מהן הוא חמש שנות מאסר. ביוני צפוי להתפרסם גם גזר הדין. במקביל הוא זוכה לאהדה ותמיכה של רבים בתנועה הירוקה ונחשב בעיני רבים גיבור שנשכב על הגדר ולא עבריין שיש למצות איתו את הדין בחומרה. על סיפורו של טים דה-כריסטופר, האיש שהמחוייבות שלו לשטחים הפתוחים תביא אותו לבלות את העשור הבא בתא קטן וסגור, בכתבה הבאה.
כשדה-כריסטופר קם בבוקר באותו יום שישי מפורסם, לא היו לו שום תוכניות לקנות שטח כזה או אחר. למען האמת, הוא הלך קודם לאוניברסיטת יוטה, שם הוא היה סטודנט לכלכלה, לעשות מבחן. כשהוא סיים, הוא הגיע לבניין בסולט לייק סיטי בו התקיים באותו יום מכרז על החכרת כ-600 אלף דונם של שטח ציבורי לטובת קידוחי נפט וגז. ממשל בוש העמיד את השטחים הללו למכרז חודש קודם לכן, מה שהביא לגל הפגנות של פעילים סביבתיים שטענו שבוש מוכר שטחים ציבוריים רגישים בזול בניסיון לצ'פר חברות אנרגיה ונפט שתומכות בו.
אבל לא נקדים את המאוחר. אנחנו עדיין באותו יום שישי בדצמבר 2008 ודה-כריסטופר עומד מחוץ לבניין של מינהל הקרקעות בו מתקיים המכרז ותוהה מה לעשות. הוא ראה מפגינים נוספים מסתובבים מחוץ לבניין והחליט שצריך לעשות משהו מעבר לכך ושחוסר הצדק המשווע שקורם עור וגידים בתוככי הבניין דורש פעולת סבוטאז' יותר משמעותית.
הוא החליט להיכנס לבניין ושם הוא נשאל אם הוא רוצה להצטרף כמציע למכרז. הוא הסכים וקיבל את המספר 70. הוא סיפר יותר מאוחר שהוא חשב בהתחלה שהוא יקום באולם וינאם על הבעיות הסביבתיות של המכרז, או משהו כזה, אבל הוא הבין שפעולה כזו לא אפקטיבית. הוא הבין שהוא יכול לעשות משהו הרבה יותר משמעותי אם הוא יצטרף למכרז במקום לנסות לעצור אותו בצעקות.
הוא אזר אומץ והחל להשתתף במכרז על חלקות שונות, כשהוא גורם לעליית המחיר שחלק מחברות הנפט והגז שילמו עליהן. מתישהו הוא הבין שהוא יכול ללכת עוד צעד קדימה ולהגן באופן ממשי על שטחים מפני הקידוחים הללו אם הוא יתחיל לזכות ולא רק להעלות את מחיר הזכייה של מציעים אחרים.
וכך הוא אכן עשה. הוא זכה ב-14 הצעות להחכרת שטחים שנמצאים בסמוך לשני פרקים לאומיים במדינת יוטה בסך כולל של כ-90 אלף דונם, עבורם הוא התחייב לשלם 1.79 מיליון דולר. בשלב הזה כבר הבינו המארגנים מה קורה פה והוא נלקח לתשאול בידי סוכנים פדרליים. אחרי שהוא הסביר להם מה הוא התכוון לעשות הוא שוחרר לביתו. אבל כמובן שזו היתה רק תחילת הפרשה ולא סופה וכתב האישום הגיע גם הגיע. דה-כריסטופר הואשם בביצוע שתי עבירות – מסירת הצהרות כוזבות והפרה של חוק פדרלי להחכרת קרקע לקידוחי נפט וגז. העונש על כל אחת מהעבירות הללו הוא חמש שנות מאסר.
כבר בהתחלה דה-כריסטופר זכה לתמיכה של לא מעט גורמים, שראו את תהליך ההחכרה המזורז כשגוי מיסודו. הוא אפילו זכה לתמיכתו של פטריק שיה, שניהל בתקופת הנשיא קלינטון את מינהל הקרקעות, הגוף האחראי על המכרזים הללו, אשר התנדב להוביל את הצוות המשפטי שיגן על דה-כריסטופר ללא תשלום. שיה גם סייע לו לאסוף בזריזות את הכסף כדי לשלם על הקרקעות ולהמנע ממשפט, אבל למרבה ההפתעה מינהל הקרקעות סירב לקבל את התשלום בטעה שדה-כריסטופר לא זכה בהן בנסיבות רגילות.
אחרי דחיות רבות החל משפטו של דה-כריסטופר בתחילת החודש ונמשך ארבעה ימים. במהלך המשפט טענו עורכי דינו שהוא היה נלהב אבל גם אימפולסיבי ולא תכנן את כל העניין מראש. "הוא לא באמת ידע מה הוא עושה", הסביר רונלד ינגיץ', אחד מעורכי דינו של דה-כריסטופר בנאום הסיכום שלו ביום חמישי שעבר. מנגד, הסביר התובע, ג'ון הובר, כי שלטון החוק הינו גבול ששום להט או יצר אינו מצדיק את חצייתו. חבר המושבעים הלך עם הובר ואחרי ארבע וחצי שעות של התדיינות הכריע את הכף לחובת דה-כריסטופר ומצא אותו אשם בשתי העבירות שהוא הואשם בהן.
לא כולם ראו בבחירה של דה-כריסטופר "דרך של אי חוקיות והתנהגות עבריינית", כפי שקרא לה התובע הובר. במכתב תמיכה בדה-כריסטופר עליו חתמו בחודש פברואר כמה מהדמויות הבולטות בתנועה הירוקה, כמו ד"ר ג'יימס האנסן. ביל מקיבן, רוברט רדפורד ונעמי קליין, הם ביקשו להציג את המעשה בפרספקיבה קצת אחרת. "אקט אצילי, מחווה עמוקה בשם כולנו והעתיד" ו-"אחת מהמחאות היצירתיות ביותר כנגד מדיניות האנרגיה שיצאה מכלל שליטה", היו חלק מהתאורים למעשה, שיש לראותו לטענת הכותבים כמעשה שנעשה ברוח המסורת של מרי אזרחי בלתי אלים שהצליח לשנות חוקים רבים ולא צודקים בארה"ב בעבר.
קצפם של החותמים, כמו גם רבים אחרים בתנועה הירוקה שהתייצבו לצידו של דה-כריסטופר היה על המוסר הכפול של השיטה שמצדדת מחד במסירת שטחים ציבוריים לידי תאגידי נפט וגז, בתהליכים חפוזים ותמוהים שנועדו בעיקר להגדיל את הכנסות התאגידים, ונכנסת בכל הכח מאידך באזרחים שפועלים לטובת האינטרס הציבורי.
האהדה הנרחבת שדה-כריסטופר זכה לה ובאה לידי ביטוי גם בהפגנות תמיכה מחוץ לבית המשפט אולי לא ישנו את העובדה שהוא הולך כנראה לשבת הרבה שנים בכלא, אבל הן בהחלט חיזקו את רוחו ובראיון אתמול הוא אמר לאמי גודמן כי אין לו חרטות בעניין. "אני חושב שהדבר החשוב שיצא מכל זה הוא שאנשים הראו שללא קשר למה שקורה לי, הם לא מוכנים שיאלצו אותם לחיות בצייתנות תחת סטטוס קוו לא צודק".
אז האם מדובר בגיבור ירוק שמגיעה לו מדליה כפי שאומר ביל מקיבן או עבריין כפי שהכריע חבר המושבעים? תלוי כמובן את מי שואלים. בינתיים דה-כריסטופר יכול לפחות להתנחם בעובדה שלא רק שהוא השיג את המטרה שלו ומרבית השטחים שהוא זכה בהם במכרז לא יהפכו בסופו של דבר לאזורים של קידוחי נפט וגז, לאחר שכל המכרזים נבחנו מחדש על ידי ממשל אובמה.
האם זה היה שווה את זה? לדה-כריסטופר יהיו הרבה שנים טובות להרהר בשאלה הזו, אבל לפחות עכשיו התשובה ברורה לו – "אני יודע שהמשמעות של ציות לסטטוס קוו הרבה יותר קודרת מאשר עשר שנים בכלא לבחור אחד", הוא אומר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם