המחירים עולים, הנהגים עצבניים
כל העולם מושפע מהזינוק במחירי הנפט. איך מתמודדים? סין ואירופה פועלות להגדיל את צריכת האנרגיה שלהן ממקורות חלופיים. בארה"ב מתלבטים אם לפתוח את הרזרבות. עסק ירוק
ההבדלים בתגובות הללו אינם נקודתיים אלא למעשה הינם בבואה מהימנה של הדרך שכל אחת מהכלכלות הללו מתמודדת באופן כללי עם האתגרים של שינוי אקלים וצרכי הפיתוח הכלכלי למול הרצון להקטין את ההישענות על צריכת מקורות אנרגיה מזהמים. על התגובות בארה"ב, סין ואירופה לעליית מחירי הנפט בכתבה הבאה.
נתחיל בארה"ב. מחירי הדלק קפצו בשבועות האחרונים בצורה משמעותית וזה עדיין לא הסוף – משרד האנרגיה פירסם בשבוע שעבר תחזית שצופה עלייה של מחיר הדלק לרמות של 3.70 דולר לגלון באביב ואולי אף 4 דולר לגלון בקיץ. השיא, אגב, של כל הזמנים נרשם ב-2008 – 4.11 דולר לגלון. במונחים ישראלים זה עדיין לא נורא (3.85 ש"ח לליטר), אבל צריך להבין שלאמריקאים דלק זול הוא כמו אוויר לנשימה והמנוע של אורח חיים שבו כמעט ואי אפשר לתפקד בלי מכונית.
החרדה האמריקאית מפני עליות במחיר הדלק היא לא רק קיבעון נפשי אלא גם גורם חשוב המשפיע על מצב הרוח הלאומי, במיוחד לפני הקיץ שבו אנשים נוסעים הרבה יחסית. זו הסיבה לכך שהשיח הלאומי עוסק בעיקר בפתיחת רזרבות החרום של ארה"ב, שבהן יש 727 מיליון חביות נפט כאמצעי להגדלת ההיצע והורדת
בין אלו שמבקשים מהנשיא אובמה לפתוח את הרזרבות אפשר למצוא אפילו את חבר בית הנבחרים הדמוקרטי אדוארד מארקי, שהיה אחד מאדריכלי חוק האקלים ז"ל, ועכשיו כותב לנשיא אובמה ביחד עם עוד שני מחוקקים דמוקרטיים את הדברים הבאים: "כשאנחנו מתקרבים לתקופת הנסיעה של קיץ, אנחנו חייבים לשקול בזהירות את כל האפשרויות המיידיות בכדי למנוע את הדהירה של מחיר הדלק כפי שראינו בקיץ של 2008". במכתב מציינים מארקי וחבריו כי שחרור נפט מהרזרבות הוא בעל רקורד מוכח והביא בעבר לירידות משמעותיות במחירי הנפט.
מעבר לניסיון לעצור את מחירי הדלק הדוהרים, מוטיב נוסף המאפיין את התגובה האמריקאית לעליית מחירי הנפט היא המחלוקת הפוליטית בנושא מדיניות אנרגיה ואקלים בין הדמוקרטים והרפובליקנים. המחוקקים הרפובליקהים, שמרביתם לא מאמינים שההתחממות הגלובלית היא תוצר של הפעילות שלנו ועסוקים בקידום אג'נדת חקיקה שתקצץ בסמכויות של המשרד להגנת הסביבה האמריקאי ובכל מה שרק מריח כמו ניסיון לקדם אנרגיה נקייה, מצאו את האשם האמיתי בעליית מחירי הנפט: הנשיא אובמה והמפלגה הדמוקרטית.
איך בדיוק? מושל מיסיסיפי היילי ברבור מסביר: "המדיניות של הממשל שלו עוצבה במטרה לדחוף את מחירי האנרגיה למעלה בשם הקטנת הזיהום ובשם הפיכת דלקים חלופיים יקרים ליותר תחרותיים מבחינה כלכלית". חברת בית הנבחרים הרפובליקנית מישל באכמן, הוסיפה כי מחירי הדלק הגבוהים הם "בדיוק מה שהממשל של אובמה שואף אליו בכדי לדחוף אנשים לכיוון אנרגיה ירוקה".
הרפובליקנים גם קושרים זאת כמובן לצורך במתן אישורים לקידוחי נפט נוספים בתוך ארה"ב - חבר בית הנבחרים הרפובליקני ביל ג'ונסון הסביר לדוגמה כי חוסר הרצון של הממשל לאפשר קידוחי נפט נוספים בארה"ב הוא אינדיקציה למדיניות אנרגיה כושלת. יש כמובן מי שיקשרו את ההצהרות הללו עם סכומי העתק שחברות הנפט משקיעות בשתדלנות במסדרונות הקונגרס - בשנה שעברה הסכום הזה עמד על 146.3 מיליון דולר והשנה הוא עוד צפוי לעלות.
מול הפלגנות הפוליטית בארה"ב שבפועל מייצרת שיתוק וחוסר יכולת לייצר מדיניות אקלים ואנרגיה בת קיימא לטווח הארוך ניצבת סין עם תוכניות החומש שלה שלמראיתה קובעי המדיניות האמריקאים, לפחות אלו מביניהם שרוצים להקטין את התלות של אמריקה בנפט, יכולים רק להוריק מקנאה.
התוכנית, שאמורה להתפרסם החודש, כוללת תקרה של שימוש בפחם (4 מיליארד טון ב-2015) וגידול בחלק של האנרגיה הנקייה בסך מקורות האנרגיה ל-11.4% מסך כל מקורות האנרגיה ב-2015 ו-15% ב-2020. בנוסף, הסינים גם מתכוננים לשפר את יעילות צריכת האנרגיה שלהם ולהקטין את צריכת האנרגיה ליחידת תל"ג ב-16% ואת כמות הפחמן הדו חמצני שנפלטת לכל יחידת תוצר ב-17%.
הסינים הם לא מחבקי עצים. רחוק מכך. הם פשוט מבינים שמדובר בנושאים של ביטחון לאומי. זאנג גובאו, מי שעד לאחרונה, היה אחראי לתחום האנרגיה בסין, הסביר כי סין חייבת לקחת על עצמה משימה קשה בכדי להגן על בטחונה. "ביטחון הנפט (oil security) הוא החלק הכי חשוב בהשגת ביטחון האנרגיה. הכנות לאנרגיה חלופית צריכות להיעשות בהקדם האפשרי", הוא הוסיף.
לא לחינם סין חושבת על נפט במונחי ביטחון. שני שלישים מצריכת הנפט של סין מגיעים מחוץ למדינה והתיאבון לנפט הולך וגדל עם הצמיחה בכלכלה הסינית והשיפור ברמת החיים - אחת הדוגמאות הבולטות הינה מכירת מכוניות חדשות שגדלה בקצב מסחרר וההיקף שלה כבר עולה על השוק האמריקאי בשנתיים האחרונות.
למרות שנקודת המוצא של הסינים איננה שינוי אקלים, הרי שהם מנסים למצוא את שיווי המשקל של צמיחה בת קיימא וניתן לראות זאת בניסיון לצמצם את צריכת הפחם, שכיום מהווה 70% ממקורות האנרגיה שלהם. לסינים ברור ששימוש כל כך מסיבי בפחם מביא לנזק כלכלי שהיקפו מוערך באחוז או שניים מהתוצר (פגיעה בבריאות התושבים, נזק למשאבים שונים כמו גידולים חקלאיים, זיהום אוויר וכו') ולכן נעשה מאמץ מסיבי לצמצם אותו ולקבוע תקרת גג במונחים אבסולוטיים לצריכת פחם.
מה עדיף על מה? נחישות סינית שהיא תוצר של שלטון המפלגה הקומוניסטית או הדמוקרטיה האמריקאית שמצטיינת ביחסים בין הון ושלטון ודריכה במקום? כל אחד ישפוט בעצמו, אבל רק לשם ההגינות צריך לציין גם את הצדדים הפחות סימפטיים של הנחישות הסינית – כאשר הסינים ראו בשנה שעברה שהם לא יעמדו ביעד של הפחתת 20% בפליטת גזי חממה ליחידת תוצר, ראש הממשלה הפעיל תוכנית לסגירה של כ-2,000 מפעלים זוללי אנרגיה. הקמפיין הזה הביא לכך שמפחד לעונשים על אי עמידה ביעדים היו ערים שבהן הפסיקו את החשמל לבתים, עסקים ואפילו בתי חולים לזמנים קצובים כדי לעמוד ביעד. בסוף, אגב, הסינים כמעט עמדו ביעד והגיעו להפחתה של 19.1%.
ומה באירופה? גם שם העלייה במחירי הנפט נתקלת בנסיונות לייעל את צריכת האנרגיה ולעבור למקורות נקיים יותר. בשבוע שעבר פרסמה קוני הדגארד, נציבת שינוי האקלים באיחוד האירופי, המלצה להגדיל את יעד הפחתת גזי החממה של האיחוד האירופי מ-20% ל-25% ב-2020. ההמלצה הופיעה בדוח שקרא לייעל את מערכות החשמל והתחבורה בהקשעה שנתית של 270 מיליארד אירו שתביא לחיסכון שנתי של 320 מיליארד אירו בצריכת הדלק של האיחוד האירופאי. "כאשר מחירי הנפט ממשיכים לעלות, אירופה משלמת יותר כל שנה עבור חשבון צריכת האנרגיה שלה ונהיית יותר פגיעה לזעזועים במחיר", הסבירה הדגראד והוסיפה כי "התחלת השינוי עכשיו תשתלם לנו".
בחלק מהמדינות באירופה הולכים צעד נוסף קדימה ובספרד לדוגמה הודיעה הממשלה על שורה של צעדים לחיסכון באנרגיה, כולל הפחתת המהירות המותרת בכבישים מ-120 קמ"ש ל-110 קמ"ש, הפחתה במחירי הנסיעה ברכבת והגברת השימוש בדלקים ממקור צמחי. הספרדים הסבירו כי הצעדים הללו הכרחיים לנוכח העובדה שספרד מיבאת 75% ממקורות האנרגיה שלה וכי העלייה במחירי הנפט יוצרת הכבדה נוספת על הכלכלה הספרדית המקרטעת. למרות החיסכון הצפוי לכלכלה הספרדית, הרי שלא במפתיע נמצא כי כ-69% מהספרדים מתנגדים להפחתת המהירות המותרת . "אני אשתדל לציית", הסביר לואיס מיאדו ממדריד, "אבל הנהיגה ב-110 קמ"ש היא מונוטונית ויכולה לגרום לתאונות".
איזו מדיניות תוכיח את עצמה בסופו של דבר כטובה ביותר - הסינית, האירופאית, או האמריקאית? ימים יגידו. יחד עם זאת יש לי תחושת בטן שמי שידרוך במקום ולא יעשה צעדים של ממש להתמודד עם ההשלכות של ההתמכרות לנפט, לא משנה אם זה יהיה תחת הכותרת של ביטחון האנרגיה או שינוי האקלים, ימצא את עצמו מהר מאד לכוד בדרך ללא מוצא, מלא געגועים לימים שבהם גלון דלק עלה רק 4 דולר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם