מה ביאליק היה אומר
מתוך יצירתו של המשורר הלאומי נראה כי היה בעד הצגתה של זוועת איתמר למען יראו וייראו, ולמען יידעו המעוותים בלשונם את האמת
להבדיל מאורי צבי גרינברג הימני והלוחמני, אשר בפואמה אדירת הממדים והעוצמה "הקבר ביער" שבאה בספרו "רחובות הנהר" בעקבות השואה, שם הוא מבקש את הנקמה ואת דמו של הגוי ממש (בפואמה חוזר בנו של הנרצח אל הרוצח המיוסר, ועל אף ייסוריו של הרוצח, שולף את האולר, אומר קדיש יתום ושוחט אותו) ביאליק אינו מבקש נקם.
הוא כותב: "וארור האומר: נקם/ נקמה כזאת, נקמת דם ילד קטן/ עוד לא ברא השטן/ ויקב הדם את-התהום/ יקב הדם עד תהמות מחשכים,/ ואכל בחשך וחתר שם/ כל-מוסדות הארץ הנמקים."
אם כן, כל מי שמצטט את המשורר האחראי הזה בהקשר של נקמה בציטוט המפורסם על הילד, פשוט טועה. מה כן ביקש ביאליק? ביאליק ביקש לפרסם את הרצח, להביאו אל העולם שבכל מקום יידעו מה אדם אחד עלול לעולל לאדם אחר בשם הלאום או הדת.
הוא רוצה שהדם יחלחל לתהומות התקשורת העולמית וייקוב את מסכי הטלוויזיה וצגי המחשב, ייצא מהחושך אל האור תוך אכילה וכרסום כל המוסדות המתייפייפים האומרים שלפנינו מצב מלחמה, או אנשים הגרים במקום אסור ולכן הם בסיכון והכול יכול לקרות ושלא יגורו שם, ועוד מיני רציונליזציות בגרוש.
ביאליק היה בעד הראיית הזוועה
יש שיאמרו כי ביאליק לא היה בעד פרסום התמונות, כיוון שהוא בעד שהדם יחלחל במחשכים, ועצם השימוש במילה "חושך" מורה כי ביאליק היה בעד הפנמת הרצח בינינו ולמידת לקחים. אני מתנגד לאינטרפרטציה הזאת. עצם כתיבת השיר ופרסומו, עצם זה שביאליק, שר-השירה, רתם את כישרונו תוך זעזוע כדי לכתוב את על השחיטה ואת בעיר ההרגה לשם פרסום הזוועות במילים, ומילה של ביאליק, אז כהיום, שווה אלף תמונות.
עצם זה מראה לנו שביאליק הנואש מרחמי שמים ("שמים, בקשו רחמים עלי/ אם-יש בכם אל ולאל בבכם נתיב-/ ו א נ י לא מצאתיו-/") מבקש לאחד את כל העם בפרסום זוועות הרצח.
וגם בפואמה הסיטואטיבית שבה ממש מתוארים מעשי הזוועה ביהודים, בעיר ההרגה, ביאליק מבקש לא רק להפנים אלא לפרסם
את הרצח. הוא לא יכול לשאת את העובדה שיתבצע רצח והעולם כמנהגו ינהג: "כי-קרא אדני לאביב ולטבח גם-יחד: השמש זרחה, השטה פרחה והשוחט שחט".
הוא לא מוכן להשלים עם הסתגלנות. ואף כי מתוך ייאושו המוחלט הוא מבקש את יגון-היחיד ואת הבריחה למדבר, שם יזעק אל מול איתני הטבע במרחב את זעקתו הגדולה. לפני כן הוא בפירוש מבקש להפיץ את ידיעת הזוועה בשורות האלו, על הצער הוא אומר: "ולפתך והעיק עליך כהעק חלום זועה; ובחיקך תשאנו אל-ארבע רוחות השמים".
ככלל , בכל הפואמה אדירת הלשון הזאת מנסה הדובר לברוח מפני הזוועות ואינו יכול, הן רודפות אותו. יוצא אפוא שמתוך יצירתו נראה כי ביאליק היה בעד הראיית הזוועה למען יראו וייראו ולמען יידעו המעוותים בלשונם את האמת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם