אלימות יצירתית
אם אנחנו מתגאים בעיקר במערכת ליירוט טילים ובחריזת כללים למחסומים, זה אומר עלינו משהו
ולמה זכה רבן למחמאות על היצירתיות שלו? כי ניסח למען חייליו חרוזים קליטים לכללי "עשה ואל תעשה" בבדיקה הביטחונית לאזרחים הפלסטינים. החרוזים של הסגן אלוף היו כל כך מקוריים ואפקטיביים, שחייליו מעידים כי הם באמת עוזרים להם להתרכז במחסומים.
ולהלן עשרת הדיברות שמשננים החיילים: "גם אם אני מכיר - אני לא מעביר"; "מחסום נפרץ - מחבל פוצץ"; "גם אם שוטר - אני לא מוותר"; "מחסום עם פקק - מחסום שנבדק"; "לא פותח בלי מאבטח"; וכן "כשהבגאז' לא נפתח - יש בפנים שב"ח". אלו הכללים שאותם צורבים אלפי ישראלים, כלומר ילדינו הצעירים בני השמונה עשרה, בלובשם מדים, בהחזיקם נשק ובבודקם נשים בהריון, זקנים וטף במחסומים ובגדרות ההפרדה שהקמנו.
אין לי דבר וחצי דבר עם המפקד היצירתי וגם לא עם אלפי הישראלים הצעירים, שאנחנו מכריחים בגיל 18 לעמוד עם נשק מול אזרחים. מי שעמד שם, ואני עמדתי, יכול לראות איך הצעירים האלה מבועתים מפחד, וכדי להסתיר אותו מנכסים אסטרטגיה רגשית שעיניינה קשיחות לב אטומה, שעוזרת להם להעביר עוד משמרת.
הם לא אשמים. מי שאשמים אלה אנחנו ההורים, שהתבלבלנו לגמרי, בתוך גלים של שטיפות מוח פוליטיות וזרמים לאומניים שעוברים עלינו, לא עצרנו לרגע לשאול אם זאת התודעה שאיתה אנחנו רוצים לשלוח את הבנים והבנות הצעירים האלה לחיים. הדור הבא של האזרחים
טועה מי שחושב שתפיסות שמשננים בגיל שמונה עשרה משך שנתיים-שלוש יתפוגגו ברגע שיעברו ממדי החאקי לבגדים האזרחיים. התפיסות האלה ילווה אותם שנים ארוכות, ביחסי העבודה שלהם, כשהם נוהגים בכביש, ונמצאים ביחסי זוגיות משפחה וחברות. לפני שבוע, בכנס שנערך בכנסת על ידי עמותת אור ירוק, נסקרה נהיגתם של גברים צעירים בגיל צבא כאחד הגורמים לעלייה בתאונות דרכים, כשהסיבה נוגעת בכל אחד מהתפיסות שמנינו כאן.
העידן הנוכחי מאופיין, למרות הדרמות שמתחוללות בעולם, בהערכה גוברת לתפיסות הומניות ולאינטליגנציה רגשית ולהשכלה. זהו עידן של גלובליזציה שמקשרת בשניות בין בני אדם בכל העולם, של הצלחת המהפכה הפמיניסטית, של שינוי מבנים כלכליים שמדלגים מעל גבולות של ארצות ועמים. תפיסות כמו אלה שמשננים ילדינו הצעירים כשהם לובשים מדים נתפסים בעולם המערבי כשריד דינזאורי של כשל מחשבתי שמאפיין עולם שלישי.
ואכן, בדוח האחרון של מדינות ה-OECD מקבלת ישראל עצות איך להשתפר, מעמדת המדינה הכי ענייה ונחשלת שהתקבלה לארגון היוקרתי, גם בגלל רמת ההשכלה של צעיריה. אחת הדרכים תהיה להבין את המשמעות בכך שגאוותנו הגדולה ביותר בתקופה האחרונה היא מערכת יירוט טילים, ובכך שניסוח חרוזים לכללים במחסום בגדה זכה אצלנו לתואר המשובב "יצירתי".
החברה הישראלית מוכרחה להפסיק להפוך את המלחמה והאלימות לפולקלור, להפסיק לספור כמה טילים הפילו כמה גראדים כאילו מדובר בענף ספורטיבי, עלינו להתבגר, להיות תבוניים, ולא לתת לילדים שלנו כלי נשק וסיסמאות שעניינן שנאת בני אדם. הכי חשוב שנפסיק לחשוב שאין לנו ברירה. אנחנו מבוגרים, נבונים ויכולים לבחור דרך אחרת - לטובתנו ולטובת ילדינו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם