חרוזים זה טוב: תשובה לבילי מוסקונה-לרמן
חיילי צה"ל שעומדים במחסומים סובלים מאחת הבעיות הקשות ביותר – שעמום. גם כשכבר מגיע מפקד ערכי שמוצא פתרון לשינון הפקודות ושבירת השגרה יהיה מי שיבקר אותו בחריפות
וראינו כבר מה עלולים לעשות כשהשעמום גובר - מהתייחסות מחפירה במחסום לפלסטינים עד כדי התעללות ועד חיפוף בדיקות במחסום – דבר שעלול להסתיים בפיגוע בליל הסדר באחד מבתי המלון במרכז.
סא"ל ארז רבן, מפקד הגדוד "חטא" בכך שהבין שהשגרה עלולה לעשות רע לא רק לחיילים שלו, אלא לכל אזרחי ישראל והחליט להיות יצירתי: את הפקודות השוטפות, שכל מי שעמד פעם במחסום יודע שאולי הן טובות בשביל הפעמים הראשונות שאת או אתה עומדים שם, אבל פורחים מהראש מיד אח"כ, הוא החליט שחייליו ילמדו בחרוזים
.
הפקודות האלו, אגב, לא נכתבו כי בא לו, אלא נלקחו מאירועים בטחוניים שהתרחשו בשטח במהלך הפעילות והוא פשוט החליט לתמצת אותם למשפט אחד קליט במקום לטחון את המוח לחיילים שגם כך לא יזכרו את כל הפרטים.
כתבתי על זה ביום ראשון 'במעריב', או כלשון העיתונאית בילי מוסקונה- לרמן, אני "התקשורת שפיארה את סא"ל רבן".
כשמדברים על "יציאה מהקופסא", סא"ל רבן הוא בדיוק הכוונה. הוא לא עסוק כמובן רק בחיבור חרוזים אלא הרבה מעבר - והתוצאות מרשימות. מחסומים שנמצאים תחת 'התעוזים' מתאפיינים בבדיקות קפדניות אך לא פחות חשוב - ביחס אנושי לפלסטינים עד כדי הורדה לאפס את כמות התלונות נגדם מצד הפלסטינים בשנתיים האחרונות.
הפלסטינים, ראוי להזכיר, הם לא רק נשים בהריון, זקנים וטף, כפי שבחרה בילי להציג אותם אלא גם, מה לעשות, חלקם מחבלים שרוצים לפוצץ את מלון
בשבוע שעבר ביקרתי את החבר'ה של תעוז ליום סיור ארוך, שכלל עמידה איתם במחסום וסיור לאורך אזור התעסוקה הבלתי נגמר שלהם, ממרכז ועד צפון, לאורך גדר ההפרדה.
שוחחתי עם החיילים ארוכות, בלי צנזורה ובלי שיסתמו להם את הפה וראיתי מקרוב איך הם מתייחסים לפלסטינים ובכלל. לא ראיתי שהם "מבועתים מפחד", כלשונה של מוסקונה-לרמן או שיש להם "קשיחות לב אטומה" אלא להיפך.
ל'נשים, זקנים וטף" הפלסטינים, הם מתייחסים בצורה נאותה וגם לגברים מן המניין. כמי שעמד שעות על גבי שעות במחסומים, בסדיר ובמילואים, בלבנון ובשטחים, אני מודה: לא ראיתי מעולם יחס כזה אדיב ומקצועי, גם בבדיקות הרכבים וגם ביחסי האנוש.
יעידו על כך לדעתי גם נשות "מחסום ווטש", שהטלפון האישי של סא"ל רבן נמצא אצלם בזיכרון והם נוהגות לשוחח איתו מדי פעם כשהם שומעות על אירועים חריגים במחסומים שתחת אחריותו.
משום מה חיילי גדודי המעברים לא מוכרים על ידי צה"ל כלוחמים, למרות שהם עושים בדיוק מה שלוחמים אחרים עשו ועושים במשך שנים ארוכות - עומדים במחסומים ומונעים כניסת מפגעים לישראל, תוך סיכון חייהם. הם מתוסכלים מאוד מחוסר ההכרה של צה"ל וחבל. את החבר'ה האלה, צעירים וצעירות, צריך להעריך הרבה יותר. מן הראוי שבצמרת הצבא יחשבו על כך שוב.
החיילים של 'תעוז' שינו את פני המחסום המוכר לפלסטינים, ובמקביל מונעים כניסת גורמי עויינים לישראל. כמות המחסומים באיו"ש ירדה משמעותית, כחלק מההבנות עם האמריקאים, והעומס והאחריות, מתנקזים למחסומים שבם נמצאים חיילי תעוז. מצדי שיחברו לא רק חרוזים אלא גם שירי רוק אם זה עוזר להם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם