הכוכבות האמיתיות של אגמון החולה: הנוטריות

הן מסבות נזק למערכות האקולוגיות, אבל לילדים זה לא מזיז. כשהם נתקלים בגורי הנוטרייה הם מאבדים את נשימתם מרוב התרגשות

אביב לביא | 18/4/2011 10:21 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
ספק אם להגיע דווקא בפסח לאגמון החולה זה רעיון מוצלח. אבל אחרי החג כבר עלול להיות חם מדי בעמק.  אם שמים רגע בצד את העניין המרגיז עם האופניים - בסופי שבוע לא תוכלו להכניס את הזוג שהבאתם  מהבית, ותחת זאת תוזמנו לשלם הון עתק תמורת אופניים ששייכים למקום - אגמון החולה הוא אתר תיירות טבע ברמה עולמית.

קצת טובה, קצת רעה. נוטרייה
קצת טובה, קצת רעה. נוטרייה צילום: עודד דיין
לקביעה הזו יש סימוכין יותר אובייקטיביים ממני: ב-2009 נבחר האגמון לאחד מעשרת תצפיות בעלי החיים החשובות בעולם על ידי כתב העת הבריטי ."BBC wild life". אנשי קק"ל עשו כאן עבודה מדהימה בניסיון למזער את הנזקים שחולל דור המייסדים, שייבשו את העמק, חשבו שהם מתקנים את העולם ובעצם קלקלו אותו. ההצפה המבוקרת מספקת שיעור באיזון נבון בין שימור טבע לפיתוח אנושי: מסלול המטיילים משתרע על 8.5 קילומטר שמתפתלים בין אזורי ההאכלה של העגורים הנודדים, הגן הבוטני של צמחי המים הנדירים, הג'מוסים ועופות המים. עם הגולן מצד אחד, רכס נפתלי ממול, וחגיגת הירוק והמים בתווך, עמק החולה הוא קערה נאה במיוחד.

באופן אירוני, בתוך כל שכיות הטבע האלה, מי שכבשה את לבנו, ובעיקר את לב הילדים, הייתה הנוטרייה. כלומר, הנוטריות. יש המון נוטריות באגמון החולה. איש לא יודע כמה בדיוק, אבל לפי ההערכות מספרן נע בין 300 ל-800. הנוטריות - מכרסם פרוותי שמזכיר את קרוב משפחתו הבונה - מחלקות את זמנן בין שחייה, חפירת מחילות בדופן האגמון, וטיפוס על הגדה לצורכי איסוף מזון. עבור ילדים עירוניים, מדובר במפגש אינטימי מרתק עם חיית בר בבית הגידול שלה, מפגש שאין סיכוי שיתרחש בקניון.
מסוגלת להוריד אצבע

זה אירוני, משום שהנוטרייה היא בעצם מין פולש בישראל, שמהווה איום מהלך - או שוחה - על מערכות אקולוגיות שלמות. ההשתלטות שלה על כל מקור מים בסביבה היא נקמתה המתוקה באדם ובגחמות הניצול שלו: הנוטריות הובאו לארץ באמצע המאה הקודמת מארגנטינה, בתקווה להפוך את פרוותן לענף ריווחי. אלא שהתברר שבאקלים הישראלי הפרוות שלהן לא עולות יפה, והתוכניות להפוך אותן למגפיים ומעילים נגנזו. במקביל, כמה נוטריות ברחו מחוות הגידול, והיום ניתן למצוא אותן בכל מקום שבו יש מים, כולל נחלים ובריכות דגים, בין דן לבאר שבע.

לנוטרייה יש רגליים אחוריות גדולות שמכוסות בקרומי שחייה ורגליים קדמיות קטנות שיודעות לעשות הכל - מתפיסת מזון ועד סירוק הפרווה. "הן כל כך חמודות", נאנחת ענבר רובין, מנהלת התוכן וההדרכה באגמון החולה, "אבל זה מבלבל: כשנוטרייה נכנסת לקריזה היא מסוגלת להוריד אצבע. בגלל שאין לה טורפים היא לא מפחדת ונותנת להתקרב אליה

למרחק נגיעה, אבל אני ממליצה שהילדים ישאירו את הידיים בכיסים".

את הנזק האמיתי הנוטריות מסבות למערכות האקולוגיות: "הן הורסות את הגדות", מקוננת רובין, "ברגע שגדה מתמוטטת בגלל המחילות, זה גורם נזק בלתי הפיך לבעלי החיים והצמחים ודורש השקעה גדולה בשיקום. בגן הבוטני אנחנו מנסים להשיב את צמחיית המים שהיתה פה בעבר, והנוטריות עושות בצמחים שמות. יש להן חיבה מיוחדת לצמחים נכחדים. אנחנו מציבים גדרות, אז הן חופרות מתחת לגדר. אי אפשר לעצור אותן, והן מתרבות כמו מכרסמים - שישה-שמונה גורים בכל שגר, פעמיים בשנה".

כל התלאות האקולוגיות הללו, כמובן, לא ממש עניינו את הילדים, שנתקלו ממרחק אפס בחבורת גורי נוטרייה מתוקים ואיבדו נשימה מרוב התרגשות. רובין מכירה את התופעה: "לזכותן ייאמר שהן כלי מצוין להדרכה. הציפורים רחוקות,  בעלי חיים אחרים בורחים. הנוטריות מקסימות ועוזרות לנו לחבר את הקהל ואת הילדים למקום".

aviv67@gmail.com

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

לא עוצר בירוק

צילום: דעות

אביב לביא במסע שבועי במטרה להפוך את הסביבה למקום נעים יותר

לכל הכתבות של לא עוצר בירוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_news/green/ -->