בבטן האדמה: הקרייה

הטמפלרים בנו את מושבתם החקלאית בשרונה, ובתום המנדט השתכנו במקום המשרדים החשובים של המדינה היהודית. בקרוב יוקם באיזור מתחם 'לייף סטייל' תוסס, שטומן מתחתיו יקב מהמאה ה-18, כספת של בנק ישראל ובאר עתיקה שנתגלתה במקרה

מרדכי חיימוביץ', צילום: יוסי אלוני | 26/4/2011 10:13 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
הטמפלרים שרצו להביא גאולה לארץ ובעיקר לעצמם חיו גם בתל אביב. השנה היתה 1869 כשבנו את מושבתם החקלאית בשרונה, כיום "הקריה". הבנייה היתה חדשנית. קווים ישרים בצורת צלב. מערך נטיעות מיוחד היה אמור להחזיר לזיכרון הקולקטיבי של הגרמנים את נופי מולדתם.

הבנייה הטמפלרית ייבאה לארץ את החלום האירופי. אפילו יואל משה סלומון כתב בפליאה על מושבותיהם היפות. אלא שהקללה הנאצית זיהמה גם אותם. לאחר גילויים של ענידת צלבי קרס והצדעה במועל יד, גירשו הבריטים את הטמפלרים לאוסטרליה.

בשרונה שאחרי הטמפלרים הקימו למעשה את המדינה היהודית. בתום המנדט השתכנו כאן כל המשרדים החשובים. עכשיו מנסים להחזיר לבתי הטמפלרים חדווה אבודה, "ובמקום יתנוסס מתחם 'לייף סטייל' שאין כמותו בעולם", מבטיח מנהל הפרויקט עמית יולביץ'. זה אמור להיות משהו נוצץ ומתוקתק שייפתח עוד שנה וישלב מסחר, פנאי, בילוי, מסעדות ובתי קפה על רקע פארק של 45 דונם. אבל אותנו מעניין מה שמתחת לפארק.

יורדים בעקבות יולביץ' ליקב הטמפלרי שהוקם ב-1871. שלושים מדרגות זורקות אותך שבעה מטרים בתוך האדמה. במקום הזה שופצו חלקי מטוסים שנקנו מהבריטים רגע לפני פרוץ המדינה. המטוסים שהורכבו הניחו את התשתית לחיל האוויר.
צילום: יוסי אלוני
עבודות לקראת הקמת מתחם הלייף סטייל צילום: יוסי אלוני

אני עובר סורג ברזל חלוד, מנסה להזיז דלת פלדה שלא זזה, ומוצא את עצמי בכספת הראשונה של בנק ישראל. כאן, בבטן האדמה, בין הקירות הטחובים, הודפסו השטרות הראשונים של מדינת ישראל. הפועלים שעובדים מוטטו את הטיח ליד וגילו באר. אתה עומד בתוכה ומריח את האדמה מבפנים. ריח ראשוני, גולמי, תערובת של חול ומים. אתה מביט למעלה, אל עיגול האור שמעליך, מרגיש כמו יוסף שהושלך אל הבור.

הטמפלרים הביאו גם את אומנות העץ. בצד הבאר אומני עץ משחזרים תריסים בני 140, מגרדים צבע מתקלף, צובעים מחדש. תריסים שנלעסו בשנים מועתקים

במדויק. הולגר (46) עושה סתימה לחור שבעץ, רופא שיניים של ההיסטוריה. לפני שנה וחצי הגיע לארץ עם אשתו הישראלית מיכל ושני ילדיהם. "מסע בעקבות הטמפלרים?", אני שואל. "בעקבות האהבה", הוא עונה לי.

הולגר ומיכל, שחקן ורקדנית, נפגשו על הבמה. זה קרה בקונסטאנץ שבמדינת באדן-וירטמברג. "מקום כמו פרדייז", מגניב הולגר צל של געגוע. ולמרות גן העדן החליט לנסות את ישראל. אחרי חצי שנה באולפן הרגיש שזה המקום שלו. "סיפור גדול מאוד, ישראל. בגלל האנשים, בגלל החברים, אולי בגלל הים. היה לי מספיק גרמניה".

צילום: יוסי אלוני
ריח העץ מעלה זכרונות צילום: יוסי אלוני

אז מה העבודה שלך עכשיו, נגרות או היסטוריה?
"היסטוריה. אני מריח את העץ וזוכר את סבא-רבא שלי שבנה בתים".

בכל הגירודים האלה גילית משהו מעניין?
"באחד הבניינים הורדתי צבע ומתחתיו היה כתוב: 'שטן'".

מה עם המשחק?
"עוד מעט אהיה בסרט חדש של דובר קוסיאשווילי. למדתי בבית הרבה משפטים בעברית וקבלו אותי".

איזה תפקיד תעשה?
"משהו כמו גנב, אבל לא בדיוק".

אחרי הולגר אתה מקווה להתאושש במזקקת הקוניאקים. אבל חוץ ממעלית חלודה אין כאן משהו להתאושש איתו. אולי רק פיסת זיכרון על "במחנה" שהודפס במשך שנים.

צילום: יוסי אלוני
הטמפלרים הביאו את אומנות העץ, הקריה צילום: יוסי אלוני
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

בבטן האדמה

צילום: יוסי אלוני

מעמקי האדמה משכיחים סכסוכים, מעלימים מלחמות ובעיקר נותנים תקווה. מרדכי חיימוביץ' ויוסי אלוני במסע תת קרקעי ברחבי ישראל

לכל הכתבות של בבטן האדמה

עוד ב''עמוק באדמה''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_news/homepage -->