בבטן האדמה: מועדון השושו
מוזיקה מחרישת אוזניים, בלייינים מחליפים זיעה, חושך ועשן. עשרים מדרגות מתחת לאדמה ברחוב ירמיהו לומדים את פשר המושג "קרחנה"
עשרים המדרגות שמובילות למטה הן הזדמנות זהב ללמוד את המושג "קרחנה" על כל הטיותיו ונגזרותיו. להתקרחן, קרחניסט, מתקרחנת. כולם, אני מבין, הם ילדיו הפראים, ספוגי האמוציות וההורמונים, של הבלגאן. הקרחניסט, אם ליישם מידע נרכש, הוא ישות ללא גבולות. משתמש כבד בסקס, אלכוהול ועישונים. פרש בלתי נלאה באוכף ה-"Let it go" ההדוניסטי.
בקצה המדרגות אתה חוטף מכת סאונד שגוזרת עליך ציות עיוור לאיש מאחורי הצ'קלקה האדומה. צפיפות של Rush hour ניו יורקי, חושך ועשן. בליינים מחליפים זיעה, מקווים להחליף בהמשך גם נוזלים אחרים. מתחת לפני הקרקע נוגעים אחרת. עוד לפני הדיבור באה ההתחככות, ההתמרחות.
מועדון השושו, קרחנה
צילום: יוסי אלוני
זה שלא הכרתם מקודם ממש לא רלוונטי. אנחנו במרתף עולמנו האלטרנטיבי, למי צריך להגיש חשבון? אלא שהמרחק התודעתי מכל מה שקורה חמישה מטרים מעליך, לא יוצר ממש אינטימיות. כל כך דביק, כל כך דחוס, שקשה להבדיל בין שיער לשיער, בין בשר לבשר.
הפאתטיים ביותר הם ה"פרעחים" בני גילי. השיזוף כאן הוא כלי עבודה, הבטן השטוחה היא הצעה. מנסים דיבור צעיר כמו "סבבה" ו"אחלה". אדי הבירה שנוחתים על הלחי שלי יוצאים מפיו של איש שכינס
את שיבתו לקוקו והוא מלטף כאילו בהיסח הדעת תחת מהודק בג'ינס. מה שלא מפריע לו להחליק רגע אחרי כף יד מגוידת על גב עירום. כי הנגיעות במעמקים הן מסר. אותות מוסכמים כשל צוללנים בקרקעית הים.
פנוי? פנויה? עם מה אצא מכאן לכל הרוחות? וגם שאלה אחרת מאוד מנקרת: מי האנשים האלה בבוקר? כשהם חוזרים לפני הקרקע. מנהלי בנק? מהנדסי מחשבים? רופאים בחדר מיון? האם אני יכול לסמוך שהקרחאניסט בלילה יהיה הדוקטור המושיע בבוקר?
מועדון השושו, מי האנשים שמגיעים לבלות?
צילום: יוסי אלוני
.
צילום: יוסי אלוני
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם