ההבדל בין רצח להריגה: כוונתם של תוקפי אריק קרפ
ההבדל בין שלוש עבירות ההמתה נעוץ ביסוד הנפשי. העובדה שקרפ הצליח לקום ולברוח מקימה ספק סביר באשר לכוונת ההמתה
ג'מיל ועבד עדס שהורשעו בהריגה. למה התכוונו? צילום: חן גלילי
עבירת הרצח דורשת כוונה תחילה, המורכבת משלושה יסודות: החלטה להמית, הכנה והיעדר קינטור. השופטים פסקו כי שני היסודות הראשונים לא התקיימו.
באשר להחלטה להמית, הקושי לחדור לנבכי נשמתו של האדם ולעמוד על צפונות ליבו הביא לקביעת חזקה משפטית שלפיה אדם הבוחר לנהוג בצורה מסוימת, מתכוון לתוצאות הנובעות באופן טבעי ובהסתברות גבוהה מהתנהגותו זו. אלא שעדיין יש להוכיח מעבר לספק סביר שהתוקפים שקלו וגיבשו בליבם החלטה להרוג.
כפות הידיים הן תחליף לנטילת כלי משחית
נדמה שהעובדה ששלושת התוקפים היכו את קרפ חסר האונים במשך דקות ארוכות, כשהם אינם שועים לתחינותיו או לזעקות בתו, מחייבת את המסקנה שהם רצו במותו. אולם השופטים סברו שהעובדה שקרפ הצליח לקום ולברוח, כשהתוקפים מאפשרים לו להימלט ואינם רודפים אחריו, מקימה ספק סביר באשר לכוונת ההמתה.
על מסקנה זו של השופטים ניתן להתווכח, אולם תמוהה יותר היא קביעתם שהתוקפים לא הכינו עצמם פיזית לביצוע ההמתה. יסוד ההכנה נועד להבחין בין כוונה ספונטנית להרוג, לבין החלטה להרוג מתוך שיקול ויישוב דעת, כפי שדורש החוק. השופטים קבעו שהשימוש שעשו
התוקפים בבעיטות ובאגרופים אינה נחשבת ל"הכנה".
אמנם לא קיים מקרה שבו מכות הסתיימו במוות והביאו להרשעה ברצח, אולם בעבר פסק בית המשפט העליון שחניקת אדם בידיים מהווה הכנה, שכן כפות הידיים הן תחליף לנטילת כלי משחית. "ההכנה משתקפת מעוצמת הלחץ הנדרש ומשך הזמן הנחוץ כדי לקטול אדם על ידי חניקה", נקבע אז. האם תקיפה ממושכת בבעיטות ואגרופים שונה מכך?
יש לקוות ש"אקסטזת האלימות המבעיתה", כלשון השופטים, תתבטא בפסיקת עונש חמור, שהרי העונש המקסימלי בגין הריגה הוא 20 שנות מאסר, מה גם שהתוקפים הורשעו בעבירות נוספות.
> nrg גם בפייסבוק. הצטרפו לרשימת החברים שלנו וקבלו עדכוני חדשות
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם