ההתניה הפלובית של שרי ישראל
ברגע שנודע על הפיוס בין הפת"ח לחמאס מיהרו הפוליטיקאים להודיע על התנגדותם. לפעמים, שווה לספור עד עשר לפני שמגיבים
מקצת מהתגובות של ממשלת ישראל ובכירים באופוזיציה למתרחש בקרב הפלסטינים הביאו אותי לעיין בהגדרת המושג שנטבע בעקבות ניסוי שנערך בכלבים ונראה לי, וזו דעתי האישית והפרטית, כי כל יום מקבל המושג חיזוק לתקפותו גם בעניינים מדיניים.
לאחרונה אנו עדים למספר פעולות והצהרות פלסטיניות שהתגובה הישראלית להן היא למעשה תגובה רפלקסיבית של הדרג המדיני המתעוררת, כנראה, באופן מולד ללא מחשבה תחילה.
לפני מספר ימים הודיעו הפלסטינים על הסכם פנימי בין פת"ח לחמאס. ההסכם עצמו, שנחתם היום, עומד על כרעי תרנגולת וסיכויי מימושו נמוכים ביותר נוכח התהום האידיאולוגית הפעורה בין שתי התנועות.
האחת, הפת"ח, תנועה חילונית פרגמטית. השניה, חמאס, תנועה דתית פונדמנטליסטית. הפת"ח תנועה המוכנה לפשרות במרבית תחומי החיים ואילו חמאס תנועה עיקשת, דוגמטית המתנגדת לכל פשרה.
תגובת ישראל הייתה משל מדובר בניסוי של פבלוב. מקיר לקיר נשמעה תגובה כמעט אחידה. "ההסכם רע ועל העולם מוטלת החובה להתנגד לו בכל פה". בעבר למדתי כי תמיד רצוי לספור לפחות עד 10 בעיקר במצבי הפתעה.
והפעם הופתענו. אולי, כי האיחוד המחודש יצר תנאים שיאפשרו את שחרור גלעד שליט. נניח כי האיחוד דוחה את סיכויי השלום אך הקמת
כבר לא מדובר באנשי הרשות הטוענים לחוסר סמכות ולחוסר יכולת להתערב בנעשה בעזה אלא בממשלה נבחרת של כל העם הפלסטיני. אך ב"התנייה פבלובית"– מחשבה יצירתית-יוק.
גם לגבי סיכויי השלום השאלה מעט יותר מורכבת. נוסחת ה"אין פרטנר" התבססה רובה ככולה על הפילוג במחנה הפלסטיני. "אבו מאזן חלש . הוא מדבר רק בשמו של מיעוט בעם הפלסטיני. ממילא כל הסכם לא יחזיק מעמד וכו'", אומרים מקורות יודעי דבר השכם והערב.
ועתה, המצב אולי השתנה. אבו מאזן יציג, כנראה, עמדות נוקשות יותר שספק אם ניתן להיענות להן אך ברור שידבר בשם כל עמו. הסכם, אם נגיע אליו, יקבל תמיכה מרבית אצל שכנינו. אולי הצבת תנאי הקוורטט לממשלה הפלסטינית החדשה והעברת הכדור לתחומם היא מהלך עדיף.
אימוץ נוסחת יריב שם טוב לפני כמעט 40 שנים (נוסחה שביטלה את הטאבו המוחלט על הידברות עם אש"ף והציעה לדבר עמו אם ייסוג מטרור) הייתה מהלך נבון שרק הקנה לישראל נקודות זכות במאבק הבינלאומי. אך, כאמור, ב"התניה פבלובית" מיד קופצים נגד.
גם בעניין הצהרות הפלסטינים על הליכה לאו"ם בספטמבר ניתן לחשוב גם אחרת. רוב מנהיגי הציבור בישראל רואים בפתרון שתי המדינות לשני עמים את הפתרון היחיד לסכסוך.
אם כך, מדוע לא לשקול יוזמה ישראלית הקוראת להכרה בינלאומית במדינה פלסטינית או אולי אפילו החלטת עצרת או"ם בנושא.
הסכסוך יכול, אולי, להפוך בדרך זו מעימות בין כובש לנכבש שמראש מביא לתמיכה בעמדה פלסטינית של כל מי שרואה עצמו כשוחר חופש ודמוקרטיה לסכסוך גבולות בין שתי מדינות שעשרות כמוהו קיימים ברחבי תבל.
גם כאן ה"התניה הפבלובית" מביאה ללאו קטגורי ליוזמה פלסטינית בלי לחשוב מעט מחוץ לקופסה.
ייתכן והאיחוד הפנים פלסטיני וכוונתם לפנות לאו"ם אכן רע לישראל אך מעולם לא נפגעה מדיניות חוץ של מדינה כלשהי מהשקעת מעט מחשבה והקשבה ל"סניגורו של השטן". לרוב "ספירה עד 10" לא הזיקה לאיש.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם