נערי היטלר: על הסרט ילדי היטלר
גרמנים רבים, בני הנאצים ונכדיהם, חווים אשמה, בושה ואימה על מעשי אבותיהם. אולם רבים עדיין לא עברו היטהרות והתנערות מלאה
הדמות המרשימה ביותר, לטעמי, היתה זו של ניקולס פרנק, בנו של מושל פולין שהוצא להורג בתלייה לאחר משפטי נירנברג. ניקולס אינו עוטף את חייו עם זיכרון אביו בעטיפה שתגן עליו. הוא אינו רק נושא אשמה על עצמו או בוחר בדרך חיים אלטרנטיבית, אלא נוסע ברחבי גרמניה וכהגדרתו "מוציא להורג יום יום את אביו מחדש". הוא מאתגר את אחד מהפסוקים הקדושים של היהדות והנצרות: "כבד את אביך ואת אמך". יש אבות שאינם ראויים לכבוד.
הרגע המצמרר לטעמי בסרט הוא סיפורה של בתו של אמון גת, מפקד מחנה פלשוב, מפקד אכזר וסאדיסט. כשניסתה הילדה לברר מה עשה אביה במחנה זכתה להצלפות שוט מאמה. האמת נודעה לה מאוחר יותר מפי אחד מניצולי המחנה, שלא היה מחנה השמדה, ואת רגע הגילוי היא מתארת באימה כאילו אירע אתמול.
רגע הפיוס בסרט היה במפגש בין נכדו של רודולף הס, מפקד אושוויץ, לבין נערים ישראלים שהגיעו לשם במסגרת מסע לפולין. החמצה מסוימת היתה בדמות נכדתו של גרינג, שסיפרה על כך שהיא ואחיה החליטו לבצע עיקור כדי לנתק את שושלת הרשע של סבם. ההחלטה הזו, המעלה שאלות מוסריות ופסיכולוגיות רבות, לא זכתה לפיתוח.
מה שהסרט לא יכול היה להביא, וגם לא נועד לכך, הוא עומק התופעה של "דור נושאי אשמת האבות" בתוך גרמניה. הדור הזה הוא בלי ספק מרכיב בחוט השדרה של גרמניה כבר שנים רבות.
גרמנים רבים, בני הנאצים ונכדיהם, וגם אלה שחיו בבתים של גרמנים רגילים שקיבלו את המשטר הנאצי גם אם לא השתתפו במלחמה,
ועם זאת, הסרט מתחיל להרים את הפרגוד גם מגרמניה אחרת, של בני אותו דור שלא עברו את ההיטהרות וההתנערות המלאה. הרמזים מפוזרים לאורך הסרט. ניקולס פרנק היה האח היחיד שיצא למסע ההוקעה של אביו. יתר אחיו הוקיעו אותו.
אחותו אמרה תמיד שלא תעבור את גיל 46, הגיל בו נתלה אביה, וכשהגיעה לגיל זה התאבדה. אחות אחרת נסעה עם בעלה לחיות בדרום אפריקה כי רצתה במדינת אפרטהייד, והיתה מכחישת שואה בוטה.
נכדתו של הימלר נישאה ליהודי, משפחתה נידתה אותה. נכדו של רודולף הס חווה בעיקר את ההכחשה המוחלטת של אביו למעשי סבו ואת ההזדהות עם הסב בבית ילדותו.
מן הסרט עולה האפשרות המטרידה, שהקבוצה האמיצה והמיוסרת הזו היא מיעוט בדור הבנים והנכדים, וכי רובה של גרמניה הלא פומבית שקעה בהכחשה, באדישות וסירבה להפנים את עוצמת הזוועה והטרור שביצעו אבותיהם.
אינני מכיר די את גרמניה כדי לקבוע מסמרות, ובהחלט אינני חושב שדור נושאי האשמה חי בשולי החברה הגרמנית. האמת היא היכן שהוא באמצע. ואולם יש היום עניין הולך וגובר, ובצדק, בגרמניה של שנות הרייך השלישי, באנשים שהנהיגו אותה ובהמון העם שאיפשר אותה.
חשוב לצד זה גם להבין טוב יותר את גרמניה של ההווה, כי הזרע שהוליד את הנאציזם צץ מיסודות עמוקים יותר באומה הגרמנית, שלא נולדו לפני 78 שנה ביום שבו הפך היטלר לקנצלר גרמניה, ולא נעלמו לפני 66 שנים, יחד עם אפרו של אדולף היטלר בבונקר בברלין.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם