העליון קיבל את בקשת קצב: ריצוי העונש – לא לפני הערעור
המאבק של הנשיא לשעבר על ימיו האחרונים כאדם חופשי נחל הצלחה זמנית. ביהמ"ש קיבל את בקשת עורכי דינו של קצב לעכב את תחילת ריצוי עונש שבע שנות המאסר שנגזר עליו, זאת עד לאחר קבלת החלטה אחרת בערעור שהגיש. "לא ניתן לומר כי סיכויי ערעורו משוללי יסוד כלשהו", כתב השופט יורם דנציגר
- nrg גם בפייסבוק. הצטרפו לרשימת החברים שלנו וקבלו עדכוני חדשות

ההערה הזו מתייחסת לאישום הראשון שנוגע לאונס. הערר של קצב בעניין עיכוב הביצוע התייחס בעיקר לעבירות האונס בהן הורשע, שכן עבירות אלה הן החמורות בפסק הדין ובעטיין ביקשה הפרקליטות לשלחו למאסר כבר עתה.
השופט הדגיש, כי הכרעתו אינה מתייחסת באשר לסיכויי הערעור. "מסקנותי במסגרת החלטה זו התגבשו על רקע בחינת הדברים ברמה לכאורית בלבד ומבלי שיהיה בהן כדי לכבול בדרך כלשהי את שיקול דעתו של המותב שידון בערעור גופו".
דנציגר ציין כי אם יעלה בידי קצב לשכנע את ההרכב שידון בערעור, כי טענת ההגנה החלופית שהעלו באי כוחו בדבר קיום יחסי מין בהסכמה או תוך ניצול מרות אינה מופרכת, כי "אז יהיה בכך כדי להשליך על מכלול העבירות מושא האישום הראשון של האונס".
כמו כן, אם יעלה בידיו לשכנע את השופטים בערעור, כי טענות האליבי שהעלה אינן מופרכות, מהטעמים המפורטים להלן, כי אז "יתכן לכאורה שיתעורר קושי בביסוס הרשעתו של המבקש בביצוע
על פי החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שהרשיע את קצב בעבירות של אונס, מעשה מגונה, הטרדה מינית ושיבוש מהלכי משפט, ושדן אותו לשבע שנות מאסר בפועל, היה הנשיא לשעבר אמור להתחיל לרצות את עונשו כבר בתחילת החודש.
אולם קצב, באמצעות פרקליטיו, ביקש מבית המשפט העליון להורות על דחיית ביצוע עונש המאסר עד אשר יוכרע הערעור בעניינו. בשל כך, דחה בתחילת החודש, שופט בית המשפט העליון, יורם דנציגר, את מועד כניסתו לכלא של קצב, לפחות עד לאחר יום העצמאות.
השופט קבע כי עונש המאסר "יעוכב עד למתן החלטה אחרת". כמו כן הוא פסק כי צו עיכוב היציאה מהארץ שהוצא בזמנו נגד קצב יעמוד בתוקפו ובהתאם לכך, יישאר דרכונו במזכירות בית המשפט המחוזי בתל אביב. בבקשה לעכב את הביצוע אמרו פרקליטיו של הנשיא לשעבר: "ראוי לתת משקל ממשי למעמדו של קצב, שהיה נשיא המדינה, האזרח מספר 1 ונציגה הרשמי של מדינת ישראל בארץ ובעולם".
השופט דנציגר קובע עוד כי טענות קצב "אינן משוללות יסוד לכאורה" גם בכל הנוגע לנימוקי בית המשפט המחוזי לדחות את טענת האליבי, ונוכח משמעות אפשרות קבלתה של טענת האליבי לעניין אי היתכנות אירוע האינוס בבית המלון.
דנציגר מוסיף כי למעט עדותה של המתלוננת באשר לאירוע בבית המלון לא הוצגה לפני בית המשפט המחוזי ראיה ישירה להימצאותו של קצב בבית המלון במועד בו על פי כתב האישום בוצע אחד מאירועי האינוס.
עם זאת, הובאו לפני בית המשפט המחוזי ראיות נסיבתיות שיש בהן כדי לקשור את המבקש לאירוע בבית המלון: הזמנת החדר בבית המלון על שם המבקש; עדות נציג המלון שאימת את עדותה של א' כי מדובר בהזמנת חדר רגיל בקומה גבוהה; איכון השיחות הנכנסות לטלפון הסלולרי של א', ממנו ניתן היה ללמוד כי לאחר שנכנסה לתחומי המלון היא קיבלה שיחה קצרה בת שש שניות שבעקבותיה היא עלתה לחדר, כאשר נמצא כי השיחה יצאה מתוך המלון עצמו.
ספק נוסף לכאורה עולה מהחלטת השופט – ושוב לעניין עיכוב הביצוע בלבד - ביחס לאפשרות שלא יהיה די בראיות החיזוק כדי לבסס את גרסתה של א' באשר לאינוס תוך שימוש בכוח (וזאת להבדיל מביצוע מעשים מגונים או אינוס תוך ניצול יחסי מרות).
דנציגר הזכיר כי בית המשפט המחוזי העדיף את גרסתה של א' באשר למעשי האינוס בלשכה בתל אביב ובבית המלון, גרסה שנמצאה על ידו מהימנה, על פני גרסתו של קצב אשר הותיר רושם לא מהימן עליו. בית המשפט המחוזי גם מצא לגרסתה של א' חיזוקים חיצוניים.
ואולם קובע דנציגר: "אם יעלה בידי קצב לשכנע את המותב שידון בערעורו כי טענות האליבי אותן העלה ביחס לשני אירועי האינוס בהם הורשע אינן משוללות יסוד, כי אז אל מול גרסתה של א' וממצאי המהימנות החיוביים שנקבעו לגביה, תעמודנה טענות אליבי שלכאורה יש בהן כדי להפריך את גרסתה של א' המבססת את ביצוע העבירות מושא האישום הראשון. או אז ייתכן שלא יהיה די בממצאי מהימנות חיוביים ביחס לא' ובממצאי מהימנות שליליים ביחס למבקש כדי לבסס את ההרשעה במעשי האינוס מושא האישום הראשון".
הוא מבהיר כי לא נעלמה מעיניו הישענותו של בית המשפט המחוזי על ראיות חיזוק לגרסתה של א' ובעיקר פניותיה "בזמן אמת" לאנשים שונים. "ואולם, כעולה מהכרעת הדין, תוכן אמרותיה של א' לאנשים אליהם פנתה בזמן אמת מצביע על גרעין משותף לפיו המבקש הטריד אותה מינית ו"שלח ידיים ארוכות" אך לא נזכרות בהן אמירות מפורשות של שימוש בכוח או אינוס".