המביא לחם: החיטה צומחת שוב?
כמה דברים שאולי לא ידעתם על החיטה הישראלית: היא רכה מידי, לא מתאימה לאפיית לחם, ויבול שנתי שלה מספיק בקושי לשלושה חודשים. שרה ליבוביץ-דר מביאה את הנתיב הבעייתי שמתחיל בשדות שנזרעים מסיבות פוליטיות, עובר דרך בעלי טחנות קמח שמקטרים על האיכות, עוצר בבורסת החיטה בקנזס (כן, יש דבר כזה) ונתקל אפילו בתכנית אובמה ובסיינפלד. ארץ חיטה? לא ממש
למה אתם ממשיכים לגדל חיטה?
"כדי להחזיק אדמות. יש כאן מדיניות של לא להשאיר שדות לא מעובדים. מתוך העיקרון הזה החיטה הישראלית צומחת".
כלומר, הפוליטיקה נכנסת חזק אל ענף החיטה?
"לא חזק, אבל נכנסת".
מגדל החיטה הידוע רנתי שרייבמן מקיבוץ בית אלפא מסרב לראות בחיטה רק עסק כלכלי או פוליטי. בשבילו זאת אהבה. שרייבמן (73) עובד למעלה מחמישים שנה בשדות החיטה של בית אלפא. הוא נולד בקיבוץ והוריו הם ממייסדיו. "הצמח הזה נותן לנו את החיים", הוא אומר, "מיליארדי בני אדם לאורך השנים חיו על חיטה. הוא גדל כאן מאז תקופת התנ"ך. בשבילי גידול חיטה הוא צורת חיים".
איזו צורת חיים יש למגדל חיטה?
"אני חי במרחבים, בשדות הפתוחים, רחוק מהרעש של הערים. אני יכול לבנות לך על החיטה מגדל שלם של חינוך וציונות וגם עצם העבודה מעניינת. כל שנה נראית אחרת, כל שנה היא סיפור חדש, אקלים חדש, עולם ומלואו, שום דבר לא חוזר על עצמו. רק דבר אחד קבוע: בנובמבר אנחנו זורעים, ממתינים כל החורף לחסדי שמים, חיטה לא משקים והיא תלויה לחלוטין בגשם, ובחודש מאי קוצרים. קשה לתאר כמה הקציר מרגש, איך ניגשים לחיטה כדי לבדוק אם הייתה שנה טובה. זה נותן סיפוק עצום". אבל בסופו של דבר הגשם, אותו מצרך נדיר במקומותינו, על פיו יישק דבר.
"איזה אדם מלבד מגדל חיטה קם בבוקר ודבר ראשון רץ למחשב כדי לבדוק את כל אתרי מזג האוויר בתקווה שמישהו מהם ינבא גשם", אומרת ארנה אינשטיין מקיבוץ מגן, שחולשת על 11 אלף דונמים של חיטה. "הכל תלוי בו. לפעמים יש צפי לגשם ואז את יוצאת לשדה, מביטה לשמים ורואה שהעננים חולפים מעליך וזו תחושה מאוד-מאוד קשה.
מעבר לעצב ולשמחה, בשנים טובות חיטה היא ענף רווחי.
"היו שנים שהגענו ליבולים של 500 קילו לדונם, אבל בשנה שעברה קצרנו 50 קילו לדונם והשנה למעלה משליש מהאדמות בכלל לא נקצרו. חקלאות היא פרנסה אבל גם הרבה מעבר לזה. את מתחילה משהו ולא יודעת לאן זה מוביל. את מתעסקת עם הטבע והאדמה 24 שעות ביממה".
"חיטה בשבילי היא לחם, היא אחזקת הקרקע, חיטה בשבילי היא הרבה דברים", אומר משה מור מתל יוסף, שעובד כבר שלושים שנה בשדות החיטה של הקיבוץ. "אנחנו מגדלים כאן 5,000 דונם של חיטה כדי להחזיק את האדמות, לפעמים מפסידים ולפעמים מרוויחים אבל לא זה הסיפור. למרות הנסיבות, אנחנו נמשיך לגדל חיטה".
אם מישהו יעשה מזה סדרת טלוויזיה, זה יהיה סיטקום. השחקנית ג'וליה לואי דרייפוס, איליין מ"סיינפלד" בעבר והיום "כריסטין הישנה", תככב, והיא תצליח להפוך את הסכסוכים והתביעות המשפטיות, ההכפשות והיצרים, הכסף הגדול, האהבות והתקוות סביב החיטה הישראלית לסדרה משעשעת. יהיה לה כר נרחב לפעולה. כולם נלחמים בכולם, בעלי טחנות הקמח נלחמים במגדלים הישראלים ובמחירים הגבוהים של החיטה הישראלית, בעלי מאפיות טוענים שהחיטה הישראלית אינה איכותית וכי היא ראויה למאכל רק אם מערבבים אותה עם חיטה אחרת, טובה יותר, מגדלי החיטה הישראלית משוכנעים שאיכותה השתפרה. הממגורות בחיפה, אסם התבואה של המדינה, נקלעו לסכסוך משפטי ארוך, וכולם, מלבד הצרכנים, מקווים שמחיר החיטה בבורסה של קנזס ימשיך להאמיר לשיאים שלא ידע כבר שנים.
הבחירה בדרייפוס כשחקנית ראשית בדרמת החיטה הישראלית לא מקרית. דרייפוס קשורה לחיטה כמו מוץ לתבן, כמו קליפת הגרעין לנבט. חברת סחר השייכת למשפחתה, "לואי דרייפוס קומודיטיס", היא המתווכת העיקרית ביבוא חיטה מארצות הברית לישראל, אביה של השחקנית, ז'ראר דרייפוס, הוא אחד המנהלים הבכירים בחברה. מיליון דונמים של חיטה בדרום הארץ ובצפונה מניבים כ-150 אלף טונות בשנה ממוצעת. כל היבול כולו נמכר למלאי החירום של המדינה.
"הלוואי והיינו יכולים לגדל יותר", אומר פיני מהרם, יו"ר ארגון עובדי הפלחה, "אבל אין בארץ מספיק אדמות כדי לגדל חיטה. אם היו בארץ רק מאה אלף תושבים החיטה הישראלית הייתה מספיקה לכולם ולא היה צריך לייבא. אפשר לעקור מטעים ולגדל בארץ רק חיטה אבל זה לא מציאותי".
החיטה הישראלית היא חיטה רכה עם 11 אחוזי חלבון שמתאימה לאפיית ביסקוויטים, עוגות ופיתות. הלחם נאפה מחיטה קשה, שאחוז החלבון בה מגיע ל-14 אחוזים. אף שהחיטה הישראלית איכותית פחות, נקבע שמחירה יהיה זהה למחיר החיטה האמריקאית הקשה, שנחשבת חיטה מובחרת. לא זו בלבד שמחירה של החיטה הישראלית גבוה יחסית לאיכותה, הרי ש-17 טחנות הקמח הפועלות בישראל חייבות לרכוש את החיטה הישראלית כתנאי לקבלת רישיון יבוא חיטה. ב-1991 הגישה קבוצה של טחנות קמח עתירה לבג"ץ בדרישה לבטל את ההתניה ולהוריד את מחירה של החיטה הישראלית. בית המשפט העליון קבע שההתניה היא כדין "אולם המחיר צריך לשקף מחיר שוק".
ב-2007 הגישו בעלי טחנות קמח עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בתל אביב בדרישה לבטל את הקשר בין מחיר החיטה האמריקאית לזו הישראלית, קשר שהוא לטענתם "מופרך מעיקרו". שופטת בית המשפט, אסתר קובו, דחתה את העתירה. "הישענות על מחיר הבורסה בקנזס הוא הוגן ושקוף", היא כתבה בהחלטתה.
"השורה התחתונה היא שאני משלם על חיטה מקומית מחיר של חיטה אמריקאית, שכולל גם הובלה ימית", אומר מנחם ברייבסקי, מנכ"ל טחנות הקמח הגדולות בחיפה. "אם מגדלי החיטה הישראלים היו מסכימים להוריד את מחיר החיטה התוצאה הייתה שמחיר הקמח היה נמוך יותר וכנראה גם מחיר הלחם. ההצמדה הלא הגיונית לחיטה האמריקאית היא שמביאה למחירי הלחם הגבוהים. יש פה אי צדק. טחנות הקמח נושאות בנטל הלאומי של גידול חיטה ישראלית, ואני עדיין לא מדבר על האיכות. בדרך כלל החיטה הישראלית נמדדת על פי החלבון, אבל יש פרמטרים אחרים כמו אלסטיות ופלסטיות שאף אחד לא מדבר עליהם. בשורה התחתונה החיטה הישראלית פחות טובה מזו האמריקאית אבל נמכרת באותו מחיר".
יוחנן אהרונסון ממאפיית "דגנית עין בר מסכים" איתו. "אפשר לאפות פיתות עם החיטה הישראלית. אם מערבבים אותה עם חיטה אחרת ניתן לאפות ממנה לחם. הצרכן הישראלי לא יקנה לחם שנאפה רק מחיטה ישראלית רכה. זה יהיה אולי אכיל אבל לא ימשוך את העין. לחם מחיטה ישראלית ייראה הרבה פחות טוב ולא יהיה מפותח מספיק. אני מעולם לא נתקלתי בכיכר לחם שנאפתה רק מחיטה מקומית, ואני בענף הזה כבר 32 שנים. גם לא נוצר צורך כזה מפני שיש חיטה אמריקאית קשה. גם מאוקראינה, מרוסיה ומאוסטרליה וגרמניה מייבאים חיטה קשה שמתאימה לאפיית לחם. אם כי חייבים להודות שאיכותה של החיטה הישראלית השתפרה. בעבר סבלנו מקמח, אבל האיכות הממוצעת השתפרה והצרות שלנו כאופים פחתו".
מנע, מנכ"ל חברת "מושבי הנגב," סבור שאכן חל שיפור באיכות החיטה הישראלית. "בשנים האחרונות התחילו להקפיד על איכות שבעבר לא הייתה".
ובכל זאת בעלי טחנות הקמח מתלוננים על איכותה.
"אני בטוח שחלק מהתלונות הן מסחריות ולא נוגעות לאיכות. החיטה הישראלית הרבה יותר איכותית מאשר בעבר ואפשר להתחיל להשוות אותה לחיטה האמריקאית".
בשנים האחרונות רוב החיטה הנצרכת בישראל מגיעה מארצות הברית, שהיא אחת מיצואניות החיטה הגדולות בעולם לצד האיחוד האירופי, רוסיה, קנדה, אוסטרליה ואוקראינה. בצורת ושרפות ברוסיה ובאוקראינה ושיטפונות באוסטרליה צמצמו השנה את מקורות החיטה בעולם. "הבאתי אפילו חיטה מברזיל", אומר שלום חתוקה, אחד משלושת יבואני החיטה הגדולים בישראל.
בהיעדר מקורות אחרים הפכנו להיות תלויים בחיטה האמריקאית. אם הנשיא האמריקאי ברק אובמה ירצה להפעיל נקודת לחץ על ישראל, כל מה שהוא צריך זה לבקש מאיגודי החקלאים האמריקאים להפסיק למכור לנו חיטה. "לא צריך בקשה של אובמה. מספיק שיקרה משהו בארצות הברית והם יפסיקו לייצא לנו חיטה, אנחנו נהיה בבעיה ונצטרך להפסיק לאכול לחם", אומר מהרם. "במלחמת לבנון השנייה נמל חיפה נסגר והתחילו להשתמש במלאי החירום. יש לנו מספיק חיטה לשלושה חודשי צריכה. מעבר לזה אנחנו זקוקים לאמריקאים". היבואנים הישראלים עובדים עם חברת הסחר לואי דרייפוס האמריקאית-צרפתית, המתווכת בין בעלי טחנות הקמח לבין איגודי החקלאים האמריקאים. החברה, השלישית בגודלה בעולם, נוסדה ב-1851 על ידי ליאופולד לואי דרייפוס, קרוב משפחה של אלפרד, כן, ההוא מפרשת דרייפוס.
דרייפוס היה בנו של איכר ממחוז אלזס, שהחליט להרחיב את העיסוק בחקלאות לתחומים אחרים. הוא קנה חיטה מאיכרים מקומיים ומכר אותה בבזל, מרחק של כעשרים קילומטרים, במחירים הגבוהים ביותר שהיה אפשר להשיג עבורה. שבע שנים אחר כך העסק גדל לממדים שאפילו דרייפוס לא חלם שהם אפשריים, והוא עבר לברן וקנה חיטה גם מחקלאים בהונגריה וברומניה. כ-160 שנה מאוחר יותר דרייפוס היא עדיין חברה משפחתית. רוברט לואי דרייפוס, הנין של מייסד החברה ובן דודה של השחקנית ג'וליה דרייפוס, נפטר לפני שנתיים אבל רוחו העסקית עדיין שורה על החברה. הוא פיתח אותה והפך אותה לקונגלומרט העוסק גם באנרגיה. אביה של דרייפוס, שהונו מוערך בשלושה מיליארד דולרים, הוא אחד המנהלים הבכירים בחברה.
מחירי החיטה הרכה נקבעים בבורסה בשיקגו. מחירי החיטה הקשה, המיובאת לארץ, נקבעים בבורסת החיטה בקנזס שנוסדה ב-1856 על ידי סוחרי חיטה מקומיים שרצו להשיג מחירים גבוהים יותר לחיטה שלהם. בין 13 חברי ההנהלה אין אף לא אישה אחת, ואתר האינטרנט של הבורסה גדוש בסיפורי חקלאים. "כשהחברים המקוריים של הבורסה נפגשו על גדות נהר המיזורי," נכתב באתר, "כדי לפתח שיטה מסודרת יותר של קנייה ומכירה של חיטה, הם לא יכלו לנבא את ההשלכות של החזון שלהם. מאה שנים מאוחר יותר מאות מיליארדים ליטרים של חיטה יחליפו ידיים מדי שנה, ויצרני חיטה בכל העולם יצפו במחירים של החיטה הקשה החורפית של קנזס, המרכיב העיקרי בלחם העולמי".
בורסת החיטה פועלת ככל בורסה רגילה עם כמה מאפיינים מקומיים. הסוחרים לבושים בז'קטים בהירים "כדי למשוך תשומת לב," נכתב באתר. המסחר מתאפיין בצעקות, כפי שהיה נהוג בעבר בבורסה הישראלית, "כדי שישמעו אותם בסביבה התחרותית והקולנית". הפעלתנות בקומת המסחר, נכתב באתר, משקפת מצב של "התרגשות אינטנסיבית". בשנה האחרונה ההתרגשות שוברת שיאים. מחיר החיטה הגיע לאחרונה ל-400 דולרים לטונה.
"זאת שנה מיוחדת", אומר רנתי שרייבמן מ"בית אלפא." אפילו הוא, שמעדיף את ריח רגבי האדמה, מתקשה להתעלם מהזהב שנפל בחלקם על מגדלי החיטה. "בסופו של דבר אנחנו לא מגדלים חיטה רק לשם שמים. בדרך כלל אין הרבה כסף בחיטה, אבל השנה, עם המחירים המאוד-מאוד גבוהים, אנחנו זוכים לרווחים קטנים".
מקנזס מגיעה החיטה לממגורות דגון בחיפה. ד"ר ראובן הכט, איש עסקים חיפאי, קיבל ב-1951 זיכיון להפעלת ממגורה למשך 51 שנה. "מזל טוב לכולנו", הכריז שר התחבורה דוד רמז, "זה חוזה הזיכיון הראשון של מדינת ישראל". די מהר התברר שהכט עלה על מכרה זהב. על פי ההסכם עם המדינה, הממגורה פעלה בשיתוף עם רשות הנמלים. הרשות החזירה לממגורה את הוצאותיה וסכום נוסף להבטחת רווחיות התפעול. הממגורה התחילה לפעול באוגוסט 1955, וכבר ב-1958 חולק לבעלי המניות דיווידנד ראשון בסך של 240 אלף לירות. ב-2001 הגיע גובה הדיווידנד ל-150 מיליון שקלים.
הממלכה של הכט, שנהנתה מתזרים מזומנים וגרעינים נדיב, התנהלה בחשאיות רבה. ההסכמים בין נמל חיפה לחברת "דגון", שהפעילה את הממגורה, מעולם לא פורסמו, גם לא שמותיהם של בעלי המניות בחברה. כשאחד העובדים נפצע נשמרה התקלה בסוד. הכט נפטרב-1993 ועשר שנים אחר כך הסתיימה תקופת הזיכיון של חברת דגון. אחרי מאבק משפטי ארוך היא זכתה במכרז להפעלת הממגורות. בשביל היבואנים הישראלים ממגורות דגון הן שער הזהב. "הרגע שבו פותחים את שק החיטה שהגיע לממגורה הוא הרגע המרגש ביותר עבורנו", אומר חתוקה היבואן. "זה הרגע שבו מבחינים באיכות החיטה ויודעים אם נתרגז או נחייך".
אשר לג'וליה לואי דרייפוס, הקשר הישיר שלה בינתיים לחיטה הוא באמצעות ארוחת הבוקר הדיאטטית שלה: שתי ביצים מטוגנות בשמן זית ופרוסת לחם מחיטה מלאה עם דבש. "זה כל כך טעים", היא אמרה למגזין "שייפ.קום", "חשוב לתת לעצמך את מה שאתה אוהב כדי שלא תרגיש כלוא בבית כלא תזונתי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם