לפני אסון: זיהום הים בדלק הוא אופרה אחרת
לאחר שהממשלה דחתה הצעת חוק שביקשה פיקוח סביבתי על קידוחי הגז והנפט, אולי קריאת האזהרה מאילת תגרום להם להבין איזו אחריות לקחו
אלא שצריך להבחין בין המקרים. בעוד הזיהום באילת הגיע מכיוון הים - החשדות מובילים לאחת הספינות שעוגנות בנמל - רוב סגירות החופים נובעות מגלישת ביוב שזורם מכיוון היבשה בשל תקלה.
כל סגירת חוף רחצה, ולו לשעתיים, מרגיזה ומיותרת, אבל בפרספקטיבה של שנים, מצבנו בתחום הזה דווקא משתפר. ישראלים רבים חושדים שהים הוא בעצם מרק חרצפים, אבל המציאות נקייה יותר מהתדמית. ב-2007 נרשמו 63 מקרים של סגירת חופי רחצה. מאז המספר צנח דרמטית והתייצב על 20-12 מקרים בשנה, וכרגע אין סיבה לחשוב ש-2011 תבלוט לרעה.
הפקרות
בתחום גלישות הביוב מתרחשים בשנים האחרונות שני תהליכים מנוגדים: בעוד המצב משתפר, נדמה לנו דווקא שהוא גרוע יותר. השיפור נובע מהשקעות גדולות בצנרות העירוניות, אותן מבצעים תאגידי המים והעיריות בזכות לחץ של ארגוני הסביבה, בראשם "צלול", של המשרד להגנת הסביבה ושל התקשורת.
במקביל, המודעות גברה, וכל סגירת חוף ליממה הופכת לכותרת ונחרטת בתודעה כאסון אקולוגי קטן. זה לא אומר שהכל מושלם: אם בחוף גורדון בתל אביב נמדדה מתחילת עונת הרחצה שלוש פעמים כמות אנתרוקוקים גדולה מהתקן, העירייה צריכה להפוך את העולם כדי לאתר את התקלה. כשגברת ומר ישראלי הולכים לים,
הם רוצים לדעת שגם אם הילד יבלע קצת מים מלוחים הוא יחזור הביתה בריא.
זיהום הים בדלקים הוא כבר אופרה אחרת. על דליפה מאונייה יש למשרד להגנת הסביבה כלים להתגבר, אבל האירוע באילת מספק תזכורת לכך שלמדינת ישראל אין כלים להתמודד עם זיהום נפט בקנה מידה גדול.
לאור העובדה שישראל צועדת לעידן של קידוחים במעמקי הים, מדובר בהפקרות. בדיוק לפני שבוע, הממשלה דחתה הצעת חוק שביקשה ליצור מנגנונים של פיקוח סביבתי על קידוחי הגז והנפט ולהבטיח שהמדינה תיערך לתאונות בנוסח מפרץ מקסיקו. אולי קריאת האזהרה מאילת תגרום לשרים להבין איזו אחריות הם לקחו על עצמם.
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם