קרב מסוכן: איפה יוטמנו החומרים המזהמים?
המאבק על פינוי החול המזוהם בנחל צין חשף תחרות על שוק ששווה עשרות מיליוני שקלים. ב"מטמנות אפעה" רוצים לשבור את המונופול של אתר ההטמנה ברמת חובב וטוענים: "תחרות טובה לכולם". "אין להם יכולת להטמנת פסולת מסוכנת", עונים ברמת חובב
הקרב על פינוי הקרקע המזוהמת עלה לאחרונה מעל לפני השטח. המונופול הגדול ברמת חובב, המופעל בידי "החברה לשירותי איכות סביבה" - חברה ממשלתית שהוקמה כדי לטפל בפסולת המסוכנת בארץ - לא ממהר לוותר על הכנסה של עשרות מיליוני דולרים. מולו נלחמת "מטמנות אפעה", בבעלות החברה הכלכלית חבל ים המלח בשותפות חברת "אוניקס", שהוקמה בשטח מרוחק בנגב, מזרחית לערד.
עד לפני שבוע נשאר המאבק על הטמנת הקרקע המזוהמת מאחורי הקלעים. למרות שברמת חובב העסיקו יועצי תקשורת כדי ליצור דעת קהל אוהדת לאתר שלהם, באפעה העדיפו להיאבק בשקט על מקומם. אך התפוצצות הצינור של קצא"א באיזור נחל צין ודליפת דלק סילונים לקרקע הביאה לשלב נוסף במלחמה בין שתי החברות.
מומחים הבינו כי מלבד הנזק האקולוגי המיידי שנוצר בעקבות דליפת הצינור, יש לפנות את הקרקע המזוהמת כדי למנוע נזקים עתידיים. בשתי החברות רצו להטמין את הפסולת האפורה אצלן. ברמת חובב טוענים כי הם האתר היחיד בארץ בו ניתן להטמין את הפסולת הזו, אך באפעה אומרים שהאתר שלהם קיבל אישור לטיפול ביולוגי והוא מפוקח על-ידי המשרד להגנת הסביבה. "במסגרת זו היתה פנייה אלינו לקלוט את הזיהום של הקרקע מנחל צין", אומרים שם.
אתר אפעה נפתח לפני שמונה שנים בדיוק, ביולי 2003, ומטפלים בו בפסולת ביתית מכל הארץ. הוא נחשב לאתר ההטמנה הגדול במדינה, והוא מקבל מחמאות מהארץ ומהעולם על ההתנהלות הסביבתית בו. "אין זה סוד שהטמנת החול מנחל צין זה פרויקט כלכלי גדול, שדורש להתמודד עם נזקים סביבתיים גדולים. באתר אפעה נפתור את הבעיה", אומר בכיר בחברה. "יש תחרות על המחירים, ועל כל הצעה יש הצעה נגדית. לזה דחפנו מההתחלה: שוק חופשי ותחרותי".
לעומת זאת, בחברה לשירותי איכות סביבה ברמת חובב, שהוקמה לפני יותר מ-20 שנה , מדגישים: "תקנות הטיפול בפסולת מסוכנות מחמירות בשנים האחרונות בכל העולם, ומחייבים טיפולים מיוחדים ובדיקות מעבדה כדי להבטיח בטיחות בסביבה ואי-פגיעה במקורות המים. ב'פסולת אפורה' קיים סיכון לאדם ולסביבה, ולכן היא צריכה להיות מטופלת באתר שהוכשר לכך, כפי שיש ברמת חובב. שתי ועדות בלתי תלויות, שבחנו בעבר את שאלת הקמתו של אתר פסולת רעילה נוסף, קבעו חד-משמעית כי על אתר כזה להיות אך ורק ברמת חובב".
כאמור, המאבק על החול המזוהם מנחל צין הוא רק שלב אחד במאבק ארוך בין שני הגופים. ברמת חובב טוענים כי עצם ההגדרה של "פסולת אפורה" מטעה, וכי מדובר בחול מזוהם אשר לאתרי הטמנה אחרים אין יכולת להתמודד איתו. באפעה מתעקשים שקיבלו את האישורים המתאימים ומדגישים כי שם הסיפור הוא תחרות. שוב אנחנו חוזרים למאבקים שמאחוריהם עומד הרבה מאוד כסף.
גלעד גולוב, סמנכ"ל טכנולוגיות בחברה לשרותי איכות הסביבה: "אנחנו נאבקים באפעה כי אין להם יכולת מקצועית ותנאים סביבתיים להטמנת פסולת מסוכנת. ישראל אימצה את הפתרון האירופאי לטיפול בפסולות בהטמנה, לפיו יש שלושה סוגי פסולת: פסולת אדישה כמו פסולת בניין, פסולת שאינה מסוכנת כמו פסולת ביתית ופסולת מסוכנת המכילה מרכיבית רעילים, בדרך-כלל מתעשייה. ההגדרה של'פסולת אפורה' מנסה לטשטש פסולת מסוכנת ולהפוך אותה לכזו שניתן לטפל בה במטמנה בפסולת לא מסוכנת.
"מספר רב של בעלי עניין מנסים לקדם תוכניות להטמנת פסולת מסוכנת תחת ההגדרה של'פסולת אפורה' בגלל שיקולים כספיים. יש בישראל מטמנה אחת לפסולת מסוכנת, והיא נמצאת ברמת חובב. יש לנו
יצחק בורבה, מנכ"ל מטמנות אפעה, מציג סיפור שונה: "המדינה פנתה אלינו באמצעות המועצה הארצית לתכנון ולבנייה בשנת 2008, כדי שנתחיל במהלך תכנוני לקבלת פסולת בסיכון נמוך שתוגדר על-ידי המשרד להגנת הסביבה. התחלנו לעבוד על הפרויקט כי איזור רמת חובב התמלא. פעלנו בתיאום עם המשרדים הנוגעים דבר, אך פתאום התחלנו להבין שאנחנו פוגעים במונופול של החברה לשרותי איכות סביבה. הרגשנו שמנסים לעצור אותנו בכל פינה".
בורבה מוסיף: "מצדי שיקימו עוד אתרים. אסור להציב את יוצרי הפסולת מול מונופול, ואני אומר בכל פורום שתחרות טובה לכולם. במשרד להגנת הסביבה עשו מעשה לאומי בזה שהם פתחו את השוק והרחיקו את הפסולת מאזור באר-שבע. יש תמיכה גורפת של הרגולטורים למהלך זה. המדינה שוקלת כאן את טובת הציבור והסביבה, אבל יש ניסיונות לתקוע את התוכנית בתקשרות ובכנסת בגלל אינטרסים כלכליים".
בינתיים עוד לא הוחלט לאן לנתב את האדמה המזוהמת באזור נחל צין, והפסולת האפורה ממשיכה להישאר בשטח ולפגוע בסביבה. נראה שכאשר מדובר בוויכוח ששווה מאות מיליוני שקלים הפתרון הוא לחכות. מומחה המכיר את שני האתרים מזהיר: "כשני מיליון ליטר של דלק סילונים נשפכו בנחל צין וחלחלו מהר לעומק של חמישה מטרים. אם לא יפנו כמויות גדולות של קרקע מזוהמת, יצא הדלק במשך עשרות שנים בנביעות שאחרי השטפונות".
אך המומחה מתריע: "ברמת חובב יש שטח של כשלושה דונמים, היכול להכיל רק 8,000 טון של קרקע מזוהמת, ולפי ההערכות יש צורך בפינוי 100 אלף טון של קרקע מנחל צין. רוב היכולת של המתקן ברמת חובב היא בטיפול בבוצות של חומרים מסוכנים באמת. אין למתקן הזה יכולת קליטה אפילו של כמות מזערית מהכמות האדירה של הקרקע המזוהמת בנחל צין. הם נלחמים בכל מחיר שהקרקע המזוהמת לא תגיע לאפעה".
מהחברה לשירותי הסביבה נמסר: "אין לנו שום קשר לסיפור הקרקעות בנחל צין. במשרד להגנת הסביבה לא פנו אלינו בנושא. ביום ראשון בשבוע שעבר התקיים דיון בנושא אתר אפעה בוועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת. בדיון ציין השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, כי פסולת חומרים מסוכנים דינה כחומרים מסוכנים, ועליה להיות מטופלת ברמת חובב, וראש אגף חומרים מסוכנים במשרד להגנת הסביבה, רומי אבן-דנן, התחייבה כי היא תטופל רק שם. לפיכך ברור כי אין תחרות בין החברה לשירותי איכות הסביבה לבין אתר ההטמנה אפעה, שכן שני האתרים עוסקים בטיפול בסוגי פסולות שונים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם