מפעלי ים המלח מזרימים חיים לפרסומת

אם לחברות הסלולר מותר לשווק לנו אשליות בפריים טיים אז גם למפעלי ים המלח מותר. שהציבור יבחן בעצמו את המציאות

אביב לביא | 7/7/2011 3:26 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
הרשות השנייה לטלוויזיה דחתה שלשום את בקשתה של "אדם, טבע ודין" לפסול את הקמפיין הפרסומי של מפעלי ים המלח. לטעמי, הרשות השנייה צודקת: פסילה של תשדיר היא צעד מרחיק לכת, שימוש אגרסיבי בסמכותה של המדינה לסתום למישהו את הפה.

המרחק בין התשדיר של מפעלי ים המלח למציאות לא גדול יותר מזה שמתקיים בכל פרסומת לוופלות (או באפלות): כמו שמספרים לנו בפרסומת, הוופלה אכן חומה, מתוקה אולי אפילו טעימה. על כמות הסוכר שיש בה, החומרים המלאכותיים והנזקים הבריאותיים נצטרך לקרוא במקום אחר.

הפנייה של משפטני אדם טבע ודין לרשות השנייה מתבססת על שני טיעונים מרכזיים: התשדיר מסלף את המציאות, והוא עוסק בנושא שנוי במחלוקת שנמצא על סדר היום הציבורי. שני הטיעונים הללו לא מופרכים, אבל בשני המקרים נראה שבמפעלי ים המלח היו מספיק ערניים ומתוחכמים, ואולי גם לקחו בחשבון בקשות פסילה מהסוג הזה, כדי לפסוע על הצד הנכון של הלגיטימיות.

באשר לטענת האמינות: העובדות המרכזיות שמצויינות בפרסומת של המפעלים מדויקות. המפעלים מזרימים לצורך פעילותם מים מהאגן הצפוני של ים המלח אל החלק הדרומי, ובלי ההזרמה הזו הים היה מתייבש כבר לפני שנים.

את העובדה שבמקביל הפעילות של המפעלים מאיצה מאוד את נסיגת המפלס של האגן הצפוני, ושפעולות הכרייה והחציבה של המפעלים גרמו לכך שדרום ים המלח נראה כמו אתר בנייה גדול - במידע הזה לא טורחים לשתף את הציבור.
מספיק זהירים

ב"אדם טבע ודין" יכולים לטעון שחצי אמת גרועה משקר. אולי, אבל על העיקרון הזה בנוי כל ענף הפרסום. עולם בלי פרסומות נשמע כמו מקום שהייתי רוצה לחיות בו, אבל בעולם כזה, צריך לזכור, העיתון שאתם קוראים עכשיו כנראה לא היה יכול להתקיים.

אם לחברות הסלולר מותר לשווק לנו אשליות מפוקפקות בפריים טיים, ואם לתעשיית הג'אנק מותר לפתות את הילדים שלנו בכל ברייק ומעל כל שלט רחוב, אז גם למפעלי ים המלח מותר.

גם הטענה שמדובר בנושא שנוי במחלוקת ציבורית אינה מבוטלת, אבל גם עליה אני לא משתגע. מלכתחילה מדובר בסעיף בעייתי, שמקנה לרגולטור את היכולת להגדיר מהם נושאים שבמחלוקת ומה נמצא עמוק בחיקו של הקונצנזוס.

פרסומות

למוצרי בשר או חלב, למשל, לא יעמדו בסכנת פסילה, על אף שיש בעולם מחלוקת עמוקה באשר להיבטים הבריאותיים, הסביבתיים והמוסריים של הענפים הללו.

במפעלי ים המלח היו מספיק זהירים כדי לא להתייחס בתשדירים למחלוקת על התשלום בגין איסוף המלח מקרקעית בריכות האידוי. הם בסך הכל רוצים לספר לנו שהם עושים טוב לים המלח.

הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות למפעלים זה שהציבור הישראלי יתלהב מהתשדירים, יירד בהמוניו לים המלח ויתרשם במו עיניו מהפער בין מצבו העגמומי של הים לבין האיורים האופטימיים שמככבים בפרסומות. או אז, עם ישראל ישאל את עצמו: אם המפעלים אכן מזרימים חיים לים המלח - למה הוא נראה כל כך מת?

aviv67@gmail.com

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אביב לביא

צילום: דעות

כותב במעריב על ענייני איכות סביבה וכדורסל. מגיש את התוכנית "יהיה בסדר" בגלי צה"ל. פרסם ספר על אוכל אורגני

לכל הטורים של אביב לביא

עוד ב''אביב לביא''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

דעות וטורים

המייל הירוק

מדורים

  

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_news/green/ordering_new_1/ -->