הרפובליקנים דורשים: לסגור את המשרד להגנת הסביבה
לקראת הבחירות המוקדמות, המועמדים מקצינים עמדות. מישל בכמן, למשל, רוצה לסגור את המשרד. ריק פרי חושב שההתחממות הגלובלית היא צרה מזויפת ומלאכותית. ככה זה שהאינטרסים של תעשיית הנפט פוגשים רשות ממשלתית יעילה, הדואגת לבריאות הציבור ולא לתאגידים. עסק ירוק
א. הרפורמה בבריאות
ב. התקשורת הליברלית
ג. נישואים חד מיניים
ד. הכלכלה המקרטעת
ה. המשרד להגנת הסביבה (EPA)
למרות הבחירה הקשה, הרי שהתשובה היא ה'. בשבועות האחרונים, כשהבחירות המוקדמות במפלגה הרפובליקנית לבחירת המועמד שלהם לבחירות 2012 צוברות תאוצה, עולה גם רף המתקפות כנגד ה-EPA. נדמה שכל המועמדים בפריימריס תלו במשרד שלהם לוח מטרה עם התמונה של ליסה ג'קסון, מנהלת ה-EPA, ומקדישים לא מעט מזמנם לשיפור המיומנות שלהם בהטלת חיצים.
למה המפלגה הרפובליקנית רוצה לחסל את המשרד להגנת הסביבה או לסרס אותו במקרה הטוב והאם יש אמת בהאשמות שלהם כלפי המשרד? ומה חושבים על כך הבוחרים? על כך בכתבה הבאה.
הרפובליקנים אף פעם לא רחשו אהבה גדולה ל-EPA, למרות העובדה שהוא נוסד על ידי נשיא רפובליקני ב-1970 (ניקסון). לחוסר החיבה הזו יש קשר ישיר לתפיסת העולם הרפובליקנית המצדדת בתפקיד מצומצם יותר של הממשלה בחיי האזרחים ולעוצמה היחסית של ה-EPA כזרוע שילטונית מבצעת. לכן זה לא ממש מפליא שהרפובליקנים לא רואים בחיוב את העובדה שבשנתיים וחצי האחרונות ה-EPA מנסה לקדם אג'נדה יותר אקטיביסטית במטרה למלא את תפקידו להגן על בריאות התושבים והסביבה.
אז מה בעצם הטיעונים של הרפובליקנים כנגד
מי שהיטיבה לנסח זו היתה המתמודדת על מועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות, מישל באכמן, שאמרה בעימות האחרון בין המתמודדים בפריימריס הרפובליקני: "אין עוד אף רשות כמו ה-EPA. צריך באמת לשנות את השם שלה לארגון של חיסול העבודות באמריקה". היא הוסיפה כי אם תיבחר לנשיאה היא תפעל להעביר חקיקה שתבטל את סמכויות המשרד.
בתזמון מושלם יצא באותו היום הוול-סטריט ג'ורנל במאמר מערכת שנשא את הכותרת "מלחמתו של ה-EPA בעבודות" ואת כותרת המשנה "פחם מכדור הארץ, ליסה ג'קסון מכספית". המאמר יצא כנגד תקנות שאמורות להתפרסם היום ומטרתן להגביל את הזיהום מתחנות כח מונעות פחם ובייחוד פליטה של כספית וחומרים מזהמים אחרים שהתחנות הללו פולטות. המאמר טוען שההוצאות הכרוכות בעמידה בתקנות הללו יועמסו בסופו של דבר על הצרכנים והעסקים ויגרמו לנזק כלכלי ולאובדן מקומות עבודה ומצטט הערכה של 50 אלף – 200 אלף עובדים שעלולים להיות מפוטרים בעקבות כניסת התקנות לתוקף.
המאמר מלא באי דיוקים, אבל מה שחשוב כאן היא העובדה שהמסר של הרפובליקנים מחלחל והדיון על ה-EPA מוצג בהקשר של "כן או לא פועל לייצור מקומות עבודה" ו"תורם או פוגע להתאוששות הכלכלית". זהו בדיוק הקונטקסט שהרפובליקנים רוצים ליצור מתוך הנחה שהמסר שממשל אובמה מקדם רגולציה סביבתית שפוגעת בכלכלה ומעמיקה את האבטלה ייקלט היטב בקרב הציבור הרחב, שבסדרי העדיפויות שלו המלחמה באבטלה קודמת כרגע למלחמה בזיהום האוויר.
מבחינה פוליטית זה נשמע הגיוני, אבל יש רק בעיה אחת. העובדות אומרות אחרת. מחקר של המשרד לניהול ותקציב בבית הלבן (למרות המיקום, זהו משרד מקצועי וא-פוליטי) שהוגש עכשיו לקונגרס מצא כי 32 חוקים שה-EPA יישם בין השנים 2000-2010 ייצרו תועלת כלכלית שנעה בין 82-551 מיליארד דולר למול עלות שמוערכת בין 23-29 מיליארד דולר. במילים אחרות, התועלת הכלכלית של החקיקה הסביבתית עולה באופן משמעותי על העלות שלה.
גם אם מסתכלים באופן ספציפי יותר על התקופה האחרונה תחת ממשל אובמה, הרי שעל פי הדוח חוקים סביבתיים שהוחל ביישומם ב-2010 כגון תקנים חדשים לפליטת גופרית דו חמצנית ייצרו תועלת של 11-61 מיליארד דולר למול עלות של 2-4 מיליארד דולר
הדוח הזה אינו היחיד שמגיע למסקנות הללו. על פי מחקר של פרופ' רוברט סטאבינס מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטת הרווארד רגולציה יכולה ליצור עבודות גם בטווח הקצר. לדוגמה, נדרשים עובדים בכדי לייצר ולהתקין מתקנים להקטנת הפליטות ולבניית תחנות כח נקיות יותר. עם זאת, סטאבינס טוען שכך או אחרת לחקיקה אין בסופו של דבר השפעה משמעותית על מספר מקומות העבודה.
בראיון לרדיו אמר סטאבינס כי "מה שמצער כאן הוא שאלו שתומכים בחקיקה סביבתית מקדמים אותה כיוצרת מקומות עבודה במקום כחקיקה שמגנה על הסביבה ואלו שמתנגדים לה, מאלו סיבות שלא יהיו, מתארים אותה כהורגת מקומות עבודה. העובדה היא שזה לא כך ולא כך".
התמונה הכלכלית של השפעת החקיקה הסביבתית היא מורכבת ולא פשוט לכמת אותה. בנוסף, קיימת נטייה לעיתים לתת יותר ביטוי להשפעות כלכליות ישירות (הוצאות של מפעלים) ולהתעלם מהשפעות כלכליות עקיפות, כמו חיסכון במספר ימי עבודה ואישפוזים. אולם עם כל הקשיים והסייגים, הרי שנראה שאפשר לזהות בקרב חוקרים וכלכלנים הסכמה על שתי עובדות: א. התועלת של חקיקה סביבתית עולה על העלות שלה. ב. אין לה השפעה של ממש על ייצור או חיסול מקומות עבודה.
אז אם ה-EPA תורם כלכלית במקרה הטוב ולא מזיק במקרה הרע, מדוע הוא עדיין כל כך לא אהוד בקרב המפלגה הרפובליקנית ומועמדיה בפריימריז? מלבד התפיסה הרפובליקנית שהזכרתי בהתחלה הדוגלת בצמצום ההתערבות של הממשל למינימום בחיי האזרחים, הרי שאפשר לזהות כאן כמה גורמים עיקריים.
ראשית, נושא ההתחממות הגלובלית. זו מהווה סדין אדום עבור מרבית המועמדים הרפובליקנים שלא מאמינים שיש לנו יד בדבר ובודאי שלא בצורך לפעול להפחתת פליטות גזי חממה. ה-EPA שמהווה כרגע את הגוף היחיד שמנסה לעשות משהו בעניין מעלה כמובן את חמתם של המועמדים. את התפיסה הזו משקף לדוגמה המועמד ריק פרי, מושל טקסס, שאמר כי התחממות גלובלית היא "צרה מזויפת ומלאכותית שמתמוטטת תחת כובד המשקל שלה". פרי, שהפתרון שלו לבצורת ולשריפות במדינה שלו היה ליזום תפילה לגשם, תובע את ה-EPA בכדי למנוע ממנו לחוקק חוקים שיגבילו פליטות גזי חממה.
שנית, אינטרסים של תעשיות ספציפיות כמו תעשיית הנפט. ההתנגדות של המועמדים הרפובליקנים משקפת דאגה לאינטרסים של תעשיות מזהמות שנפגעות באופן ישיר מהרגולציה של ה-EPA ויהיו הנהנות העיקריות מערעור מעמדו ויכולתו ליישם חוקים שיגבילו את פגיעתן בבריאות הציבור ובסביבה. אלו גם התעשיות שתורמות ביד נדיבה למפלגה הרפובליקנית ולמועמדיה השונים, מה שמסביר מדוע המועמדים הרפובליקנים דואגים יותר לאינטרסים הכלכליים שלהם מאשר נאמר לזכותו של הציבור לשתות מים נקיים ולנשום אוויר נקי.
אחרון אחרון חביב היא העובדה שה-EPA הינו מסלול עוקף קונגרס ליישום החלטות של הממשל וכך בימים שבהם בית הנבחרים נשלט בידי הרפובליקנים והסיכוי שהוא יאשר חקיקה סביבתית כלשהי הוא לא שואף לאפס, אלא פשוט אפס, הרי שה-EPA נהפך לזרוע עוד יותר חשובה של הממשל. כל זה נעשה כמובן במסגרת החוק, אבל זה משגע את הרפובליקנים שיש חלק בממשל, ועוד כזה שהם ממש לא סובלים, שהם לא מסוגלים להגיע אליו ולנטרל אותו. צריך היה לראות את הקרבות על תקציב ה-EPA בדיונים על הקיצוצים בתקציב כדי להבין כמה זה מתסכל את הרפובליקנים.
והבוחרים? אצלם ה-EPA זוכה במפתיע או שלא במפתיע לתמיכה גבוהה יחסית. סקר שנערך אחרי העימות של המתמודדים בפריימריז הרפובליקני מצא כי מרבית הציבור מתנגד לחיסול ה-EPA. רק בקרב הנסקרים שזיהו עצמם כרפובליקנים היה רוב קטן לרעיון (42% בעד מול 40% נגד). הסקר הזה הוא אחרון בשורה של סקרים שמראים כי הציבור בעד ה-EPA. בפברואר האחרון, לדוגמה, נמצא כי 63% מהציבור האמריקאי רוצה שה-EPA "יעשה יותר בכדי שמזהמים יתנו דין וחשבון ויגן על האוויר והמים". צריך לציין שהפרגון ל-EPA נובע לא מעט מהעובדה שהוא נחשב לזרוע שלטונית שממלאת את תפקידה בהצלחה יחסית ומראה לא מעט הישגים מוכחים.
כל זה מן הסתם לא ישנה את הרטוריקה הרפובליקנית כל עוד המועמדים הרפובליקנים מאמינים שה-EPA, מוצלח ופופולרי ככל שיהיה, הינו הבטן הרכה של הממשל וההתקפות נגדו משתלמות לפחות במלחמה על הקול הרפובליקני. אחר כך, בבחירות הכלליות אני מאמין שהמועמד הרפובליקני שייבחר כבר ימתן את הטון בכדי למצוא חן בעיני בוחרים עצמאיים שלא אוהבים אמירות קיצונית על חיסול ה-EPA. עדיין צריך לקוות שהציבור הרחב ידע להסתכל על העובדות וישכיל להתעלם מרטוריקה שדואגת בעיקר לאינטרסים של תעשיות מזהמות ושבינה ובין רווחתו של הציבור אין ולא כלום.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם