"דרום סודן אולי מדינה, בפועל זה עדיין ג'ונגל"
גבריאל קוואל, מראשי קהילת פליטי דרום סודן בישראל, התקשה לחגוג את הקמת המדינה ממנה ברח. "זה לא בטוח שאפשר לחזור כרגע"
גבריאל קוואל, זהו יום של תקווה לאזרחי דרום סודן?
"בוודאי שכן, אבל יותר מזה, זה יום של גאווה. תשאל כל אחד מאיתנו, אנחנו לא מרגישים שזה מתנה שקיבלנו מהעולם, אלא משהו שנאבקנו עליו במשך שנים, ששילמנו מחיר כבד מאוד בשביל להגיע אליו".
מתי בפעם האחרונה דיברת עם בני משפחתך שנותרו בדרום סודן?
"בשבת, כשראיתי את השידורים החיים של הכרזת המדינה, התקשרתי לדוד שלי. לפני כמה שנים הוא נחטף עם אחרים מהכפר שלנו, ובעינויים חתכו לו את היד, אבל הוא נשאר בחיים. אתמול, כשהתקשרתי, הוא התחיל לבכות, ולא הפסיק, הוא פשוט לא היה יכול לדבר. הם שם ואנחנו פה, לא מאמינים. זה יום גדול, זה מה שקיווינו בשבילו תמיד".
אתה יכול לחזור היום לסודן?
"לא, וכמוני הרבה אחרים שהגיעו לישראל. לא הייתי שם כמעט 10 שנים ואני מאוד מתגעגע, אבל הרבה דברים השתנו מאז שעזבנו. כל החיים שלי ברחתי, רדפו אחרי, וגם עכשיו, כשיש לנו מדינה, זה לא בטוח שאפשר לחזור כרגע. עד היום קרובי משפחה שלי חיו תחת גשרים. באזורים מסוימים אין חיסונים נגד מלריה, אין חינוך, אין מערכות מתפקדות. אז נכון, רשמית דרום סודן הפכה למדינה, אבל בפועל - זה עדיין ג'ונגל".
50 שנה של מלחמת אזרחים ושני מיליון הרוגים משני הצדדים, ובכל זאת, העולם לא תמיד התעניין במה שקורה בסודן. הופתעת מההתעניינות העולמית ומזו של התקשורת בישראל במה שמתרחש בימים אלו במדינה שלך?
"התרגשתי מאוד ולא האמנתי שמה שרואים בטלוויזיה זה מה שקורה במציאות. פתאום אתה רואה את נשיא ארצות הברית ברק אובמה מברך את דרום סודן, את ג'יימס קמרון, והנשיא הצרפתי. האמת שדי הופתעתי מזה. במשך שנים כשהיה שם רצח עם, מיליונים נהרגו ואחרים איבדו את בתיהם, העולם לא הסתכל לכיוון שלנו. יותר מזה, הרבה מאוד ידעו - ולא עשו כלום".
אחרי חמש שנים בישראל, אתה יכול להבין את העוינות שהרחוב הישראלי מפגין כלפיכם? כלפי זרים אחרים?
"כשברחנו מסודן למצרים קיבלו אותנו רע מאוד. הם ראו בנו אויבים כי נלחמנו בסודן, שהם מוסלמים וכמו אחים שלהם. במצרים ירו בנו כשהפגנו, עברנו שם תקופה קשה מאוד. וכשהגענו לישראל, באמת חשבנו שיהיה לנו יותר קל, כי לישראל לא היה שום דבר נגדנו, והגענו לכאן כדי לבקש מקלט. אבל הממשלה כאן והאנשים קוראים
אתה יודע שהרבה מאוד ישראלים פוחדים לבוא עכשיו לדרום תל אביב, ותושבי השכונות שם מפגינים נגדכם ודורשים שתסתלקו משם?
"אני מכיר את הקריאות נגדנו, ואני, כמו כל זר בישראל, סופג קריאות גזעניות. אבל רגע, אתה יודע מה עשינו בדרום תל אביב? אתה יודע שכשהגעתי לנווה שאנן הכל היה זונות וסוחרי סמים? עכשיו יש שם עסקים שלנו ושל אריתראים, בארים, מקומות לאכול, חנויות. היום זה בטוח לישראלים להסתובב שם. אנחנו ניקינו את נווה שאנן, לא הרסנו אותו".
הממשלה התייחסה אליכם כמסתננים והודיעה באופן רשמי שיישלחו את כולכם ל"מתקן שהייה" בדרום הארץ, שם תוחזקו עד שיהיה ניתן להחזיר אותכם לדרום סוד ן. אתה חושב שכעת היחס כלפיכם ישתנה?
"גם היום, ואולי יותר מתמיד, אנחנו צריכים עזרה מממשלת ישראל. בגלל המלחמה הרבה אנשים ברחו והיום אין להם מושג מה הולך לקרות איתם, לאן הם הולכים לחזור, מה נשאר מהכפר שלהם או אם יש להם בית לחזור אליו. במשך 10-15 שנה רק היינו עסוקים בהישרדות, לא עשינו משהו בשביל עצמנו. צריך להבין שמה שקורה עכשיו בדרום סודן זה מרגש, אבל זה מאוד דומה למה שעבר עליכם ב-1948".
מה יקרה עכשיו עם אלפי הדרום סודנים שנמצאים בישראל?
"אני מאמין שיותר אנשים ירצו לחזור עכשיו לדרום סודן, אבל אני חושב שזה יקרה רק אחרי שהם יבטיחו לעצמם שיש להם עתיד, שהם יכולים להתחיל לחיות את החיים שלהם כמו כל בן אדם אחר. מחר בבוקר אנחנו יכולים לשמוע שנפתחה שם מלחמה, ואז כל ההתרגשות שיש עכשיו, תיעלם ברגע".
גבריאל קוואל. גיל: 28. מבקש מקלט מדרום סודן, גר בירושלים. משמש כדובר בלתי רשמי של הקהילה הדרום סודנית בדיונים בוועדות הכנסת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם