הגיעו מים עד נפש
קמפיין משכנע יכול לקצץ בנתח השוק של חברות המים המינרליים. תעשיית המים המבוקבקים תמוגר רק כשתגיע האלטרנטיבה מפתה
בתעשייה מסתובבים בזמן האחרון עם בטן מלאה על ארדן, ולא רק עליו. האופנה החדשה בקרב השרים, אומרים שם, היא לעשות כותרות על הגב של התעשיינים ושל בעלי ההון. יש בזה משהו. כמו שאמר נתניהו, כולם רוצים להיות כחלונים. מנגד, מוטב לנו פוליטיקאים ושרים שמתייצבים בגלוי מול ההון, על-פני כאלה שעושים איתו דילים בחשכה.
אם ארדן יצליח להעביר את עם ישראל לשתות מי ברז זו תהיה ברכה גדולה לסביבה. אבל האם יש לקרב הזה סיכוי? במשרד להגנת הסביבה מפרטים את הנזק האקולוגי האדיר של תעשיית המים המבוקבקים: כדי לייצר 3 ליטר מים מינרליים, לפי תחשיבי המשרד, יש צורך בליטר נפט; כמות האנרגיה שדורשת הפקת המים המינרליים משתווה לצריכת חשמל של כ-40 אלף משקי בית; והעשן שפולט צי המשאיות שמשנעות את הבקבוקים מרים תרומה נכבדה לזיהום האוויר.
הבעיה היא שרוב הציבור לא בוחר את המים שלו על-פי שיקולי סביבה. כשישראלים מחליטים מה לשתות הם מביאים בחשבון בעיקר שני מרכיבים: הטעם והבריאות.
ג'אנק-פוד מזוקק
קל להסביר למה רכישת מים בבקבוקים היא מעשה חסר אחריות סביבתית; קצת יותר קשה לשכנע את הישראלים לשתות מים ישר מהברז, כשברוב חלקי המדינה יש להם טעם מובהק של כלור, ובבניינים רבים שהצנרת בהם עתיקה המרקם כולל פירורים מרחפים מימי שלטון הטורקים. ארדן למעשה רוצה לשכנע את הציבור לעבור ממים בבקבוקים למים מסוננים, אבל הוא אומר זאת בזהירות. רק חסר לו להיתפש כאילו הוא עובד בשירותה של עפרה שטראוס (שטראוס היא הבעלים של תמי 4).
באשר לבריאות, האובססיביות של הציבור הישראלי בנוגע למים היא כבר נושא למחקר פסיכו-סוציולוגי מעמיק. אנשים אוכלים ומזינים את ילדיהם בג'אנק-פוד מזוקק, מעמיסים על גופם זבל תעשייתי עתיר כימיקלים ושאריות חומרי הדברה, אבל כשזה מגיע למים - אלה צריכים להיות טהורים מכל רבב. כשמדובר
במים, כל מולקולה זרה מצטיירת כאיום ישיר על תוחלת החיים.
שיא האירוניה: יש כאלה שחומקים ממי הברז מטעמים בריאותיים היישר אל זרועות המשקאות הממותקים, עתירי הסוכר והצבעים, שמזיקים לבריאות יותר מכל תוספת לא רצויה שעלולה להשתרבב למים של מקורות.
קמפיין משכנע של המשרד להגנת הסביבה יכול לקצץ בנתח השוק של חברות המים המינרליים. גם הטענה נגד העובדה שהחברות הללו מקבלות את מי המעיינות של כולנו בתעריף מצחיק של מים לתעשייה, ומוכרות לנו אותם בחזרה במחיר הגבוה פי כמה מאות, נופלת על אוזניים קשובות בימים אלה של תסיסה חברתית. צירוף המילים "צדק חלוקתי" הוא כבר לא נטע זר בשיח הישראלי. ובכל זאת, התעשייה המיותרת של המים המבוקבקים תמוגר סופית רק ביום שהאלטרנטיבה תהיה מפתה מספיק.
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם