משמעת צרכנים: המהפכה מתחילה בתוכנו
מה שאנחנו דורשים מהממשלה, כדאי שנדרוש גם מעצמנו: המהפכה החברתית היא הזדמנות למהפך גם בתרבות הצריכה החזירית בישראל
כי צדק חברתי, שהוא גם צדק סביבתי, תלוי קצת גם בכל אחד מאיתנו. היכולת שלנו להשפיע באופן ישיר על דמותה של החברה שבה אנחנו חיים מתבטאת באופן יומיומי בעיקר דרך תרבות הצריכה. ותרבות הצריכה של הישראלי הממוצע, איך לומר בעדינות, הייתה עד היום קרובה יותר לקפיטליזם חזירי מאשר לצדק חברתי. האם יש סיכוי שגם את זה התהליך המרגש שמתרחש עכשיו ישנה, ולו במעט?
כל אחד מאיתנו הוא ראש ממשלת הצריכה אצלו בבית. מה שאנחנו דורשים מראש הממשלה, ובדין דורשים, אנחנו צריכים לדרוש גם מעצמנו: לחלק את המשאבים בצורה הוגנת, ורק למי שראוי לכך. האם, למשל, אנחנו בוחרים להעשיר את קופתן של חברות ששואבות את מי המעיינות של כולם, ומוכרות אותם ביוקר בבקבוקי פלסטיק מזהמים רק למי שיכול להרשות לעצמו? האם כשבחרנו לנסוע במכונית, ועוד לבד, לקחנו בחשבון שאנחנו מזהמים את האוויר של כולם? האם וידאנו, בטרם רכשנו תכשיר קוסמטיקה ריחני, שהוא לא נוסה תוך עינויים נוראיים על בעלי חיים? האם התעניינו באילו תנאים יוצרה נעל הספורט שרכשנו במבצע מפתה? לנו מוכרים את הנעל בזול; את המחיר אולי שילמו ילדים מהקצה השני של העולם, שייצרו אותה בתנאים תת אנושיים.
מוקדם לדעת אם שלושת השבועות האחרונים יובילו למהפכה כלכלית-חברתית בישראל; אבל המהפכה התודעתית כבר כאן, ואפשר לנצל אותה כדי לחולל נסים ונפלאות בתרבות הצריכה הישראלית. התקופה האחרונה הוכיחה שתאגידים ורשתות שיווק לחיצים לפחות כמו בנימין נתניהו.
לפני שבועיים סיפרתי כאן את סיפורה של מחאת מלכודות הדבק, שגרמה לרשתות שמכרו אותן להתקפל בזו אחר זו. במדינה שבה שורר צדק חברתי, הצרכנים לא מנצלים את כוחם רק כדי להוריד את מחירי הקוטג' (גם זה חשוב ולגיטימי), אלא גם כדי לוודא שמי שמשווק להם סחורה מקפיד להעסיק את עובדיו בתנאים הוגנים, מאפשר לקופאיות לשבת ולא מוכר חטיפים המכילים שמן דקלים שלצורך הפקתו מחוסלים בשיטתיות יערות הגשם. צדק חברתי, אגב, זה גם לתת טיפ הוגן למלצר ששירת אותנו במסעדה. אם יש לנו מספיק כסף כדי לאכול במסעדה, לא סביר שהוא אזל בדיוק כשהגיע זמן התשר.
מותג הסחר ההוגן (Fairtrade) תופס בשנים האחרונות תאוצה באירופה.
כיום, כדי להיות בישראל צרכן הוגן, צריך לעבוד קשה, לשחות נגד הזרם, לערוך תחקיר מקיף על כל מוצר ושירות שמסופקים לנו. מעטים מסוגלים לעמוד בזה, בוודאי לא מי שעובד מסביב לשעון לפרנסתו. גם לי אין מושג היכן יוצרו הנעליים שלי ועל חשבון בריאותו של מי, וזה מטריד אותי.
בחברה בריאה יותר, צודקת יותר, האדם הפרטי לא נדרש לכזה מאמץ כדי להיות צרכן הוגן. הוא לא צריך להפוך את העולם כדי להגיע אל המידע - המידע יזרום אליו, כי זה מה שמכתיב האינטרס החברתי, להבדיל מהאינטרס התאגידי. התגובה הציבורית והאינטרנטית הזועמת כלפי הקמפיין של מפעלי ים המלח מעידה שהציבור הישראלי מתעורר בכל החזיתות, שהוא מחפש מידע, שנמאס לו לבלוע חצאי אמיתות. דברים קורים, אבל בחברה שבאמת מבוססת על צדק, סניפי רמי לוי - שפיטר עובד ערבי כי העז לנהל רומן עם יהודייה - היו נותרים השבוע שוממים. צדק חברתי הוא צדק לכולם, גם לאורזי שקיות פלסטינים.
מדינת ישראל כשלה בלספק לאזרחיה דיור, תחבורה, בריאות וחינוך איכותיים במחיר סביר. אבל גם אנחנו עזרנו לחור בכיס לגדול. הרי איש לא הכריח אותנו לאכול לתיאבון את כל הלוקשים שמוכרים לנו בפרסומות בערוצים המסחריים, איש לא הכריח אותנו לנתק את הילדים מהטבע ולהפוך את הקניונים לביתם השני, וגם אין חוק שקובע שלידה של תינוק צריכה להפוך למבצע ראוותני ובזבזני, נטול כל היגיון צרכני, סביבתי וכלכלי, שבמסגרתו מרוקנים את חשבון הבנק לטובת עגלות יוקרה ואביזרים - חדשים בלבד, כמובן - שממילא יסיימו את תפקידם בתוך כמה חודשים. ועוד לא הזכרנו את מפלצת החתונות שהתפתחה כאן בשנים האחרונות, עם מסע ההוצאות המופרך וחינגות הקייטרינג האנינות שמסתיימות בהשלכת כמויות ענקיות של מזון משובח לפח.
מישהו אמר לי השבוע שההבדל היחיד בין שוכני המאהל ברוטשילד לטייקונים שהם כל כך אוהבים לשנוא, הוא שלחבר'ה בשדרה אין את המיליונים הדרושים כדי לנקר עיניים. תן להם צ'ק פתוח, אמר, ותראה איך הם קונים פה נדל"ן על המשקל ושוכחים את כל הסיסמאות. אני מקווה שהוא טועה, אני אפילו די משוכנע בכך. אבל אני גם משוכנע שאם העם רוצה צדק חברתי, הוא צריך לזכור את משנתה של הלוחמת החברתית המפורסמת, ולשנן לעצמו ש"המהפכה מתחילה בתוכי".
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם