בונים, שומרים: להציל את הים עם בנייה נכונה
ערי החוף של ישראל יוצרות לחץ אדיר על המערכות האקולוגיות החופיות. התוצאה: נזק ישיר לבתי הגידול של בעלי החיים עקב בניית תשתיות בקו החוף. בחברת SeArc הישראלית חשבו על פתרון: התאמת חומר הבנייה לאופן ההתיישבות של בעלי החיים
פיתוח חופים ושינויים בקווי חוף טבעיים הם בלתי נמנעים, לאור העובדה שכשני שליש מאוכלוסיית העולם מתרכזת בסביבות חופים. כיום, יותר מ-22 אלף קמ"ר של קו החוף האירופאי מרוצפים במבנים עירוניים חופיים, ותהליכי הפיתוח צפויים להתגבר בעתיד.
ד"ר שמרית פרקול-פינקל, דוקטור למדעי החיים, בעלת תואר Ph.D מהמחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב, חקרה את הנושא במסגרת פוסט-הדוקטורט שעשתה באיטליה, שם הובילה פרויקט של האיחוד האירופי שעסק בניהול בר-קיימא של מבנים עירוניים (אורבניים) ימיים. "הבעיה העיקרית", מסבירה פרקול-פינקל, "היא שאישורי בנייה ימית וחופית ניתנים לאחר שקילת ההשלכות האקולוגיות רק של מיקום וגודל התשתיות הבנויות על הסביבה. נכון להיום אין כל התייחסות לאופי המערכת האקולוגית הימית המתפתחת על תשתיות אלו ולהשלכותיה בפועל".
פרקול-פינקל היא מנהלת חברת SeArc, חברה לייעוץ אקולוגי ימי. היא והשותף שלה, עדו סלע, נעזרו בתצלומי לוויין ואוויר במטרה לנתח קווי חוף מלאכותיים בארץ ובאירופה. במחקרם הם התייחסו לכמות, לסוג ולהרכב החומר של התשתיות החופיות.
"נמצאה מגמה של שימוש בעיקר בתשתיות בטון, גיר וברזל, הפוגעות בבעלי החיים הימיים. בטון רגיל הוא זול וזמין ומהנדסים מעדיפים לעבוד איתו, אבל החומציות שלו מאוד קיצונית יחסית לסביבה ימית. אבן גיר היא מאוד קשה, דומה לשיש. השימוש בגיר ובברזל לא מאפשר לבעלי החיים הימיים להתיישב צמוד לחוף. הם באים מהים הפתוח ומחפשים בית – בית גידול לחיות בו – שיתאים לתנאים שלהם הם זקוקים; אז הם נצמדים לסביבה החופית. אלמוגים, למשל, נצמדים ומתיישבים במקומם. כשהתשתית החופית היא לא טבעית ובנויה מבטון, מאבן גיר או מברזל הם לא מצליחים להיתפס ולהתיישב בצורה טובה. ברגע שבתי הגידול נעלמים, גם בעלי החיים ייעלמו. מספיק שבתי הגידול יינזקו, זה יפגע בבעלי החיים. וזה קורה גם אם התשתית נבנית רק קרוב לבית הגידול. מצאנו תשתיות חופיות הבנויות מבטון שלא התיישב עליהן אף בעל חיים ימי".
המחקר הצביע על הצורך להתייחס לנושא כבר מרמת התכנון. "חומר התשתית לבנייה החופית צריך להיות מתאים להתיישבות של בעלי חיים גם ברמת ההרכב וגם ברמת הטקסטורה והנישות שהוא מציג לבעלי החיים. דוגמה לנישה כזאת: קיר ים. זהו מבנה אנכי העשוי מבטון או מאבן שקיים בכל מרינה ומגן על רצועות החוף מהשפעות גלים וגאות. אם נוסיף לו מדפים או מצב של הצללה, זה יאפשר בית גידול
בארץ וברוב העולם זה לא קורה עדיין. יש סנוניות באוסטרליה, בארה"ב ובהולנד. בישראל, שלה רצועת חוף של כ-190 קילומטר בים התיכון, נמצאו 60.8 קילומטרים של בנייה חופית. כל אלה החליפו קו חוף טבעי והרסו את בתי הגידול שהיו בו, אם חוליים ואם חופיים. קשה היום למצוא בארץ חוף טבעי המרוחק דיו ממרינות, שוברי גלים, תחנת כוח או מתקן התפלה.
"המצב בארץ בעייתי", טוענת פרקול-פינקל, "משום ש-70% מהתשתיות הן בטון ולאחר מכן אבן גיר. כמו כל המדינות המפותחות, ערי החוף של ישראל יוצרות לחץ אדיר על המערכות האקולוגיות החופיות ונעשה נזק ישיר לבתי גידול עקב בניית תשתיות בקו החוף".
עוד בעיה בארץ היא חקיקה. "רק לאחרונה יצא כאן תקן ירוק לבנייה, והוא מתייחס רק ליבשה; תקנים לבנייה ירוקה בים – אין בו. כיום פיקוח בנושאי בנייה לא מתייחס כלל לסוג החומר ולעיצובו בהקשר הסביבתי, אלא רק להיכן למקם את התשתית החופית".
בארה"ב, לעומת זאת, גופים שבונים בקו החוף וגורמים לשינוי סביבתי מחויבים לתת פיצוי אקולוגי שיכול לבוא לידי ביטוי בתרומה לNGOs – גופים ללא מטרות רווח לפיצוי סביבתי – או בשיקום בתי גידול על ידי שוניות מלאכותיות. כך למשל, כשפעילות תחנת כוח בקליפורניה גרמה לנזק ליער אצות - מנגנוני הפיצוי הסביבתי דרשו מהם לייצר בעזרת שונית מלאכותית יער אצות חדש בגודל פי חמש מהגודל המקורי של הנזק.
בשנה האחרונה יזמו בחברת SeArc פרויקט שבו שיתפו סטודנטים שנה ג' לביוטכנולוגיה של המכללה למדעי הים רופין. הפרויקט, שקיבל תמיכה מחברת נשר ומחברת א.פ.ק, בחן תשתיות בטון חדישות תומכות סביבה וכלל ניסוי בים התיכון, במעגנה של מכמורת.
"הגענו לחוזקים יפים מאוד של בטון, שגם מתאימים לסביבה הימית. אבל המודעות לנושא נמוכה ולכן קשה להביא את הפרויקט ליישום. ומובן שניתן לתכנן תשתיות עתידיות בצורה נכונה יותר, כך שהתשתית עצמה תכלול בתי גידול כחלק בלתי נפרד, תתאים יותר להתיישבות של חברה חיה פעילה ויצרנית, ואולי אף תתאים פחות למינים פולשים – אחת הבעיות העולמיות כרגע עם תשתיות ימיות".
מינים פולשים הם בעלי חיים שהופצו בעקבות פעילות האדם לאזורים שמחוץ לתחום תפוצתם הטבעית. אחת הדרכים העיקריות לכך: הם מתיישבים על דפנות ספינה ומתרבים בדיוק כשהיא מגיעה לנמל. מינים אלה נחשבים מאוד חזקים ויודעים להתיישב במקום שאינו הטוב ביותר עבורם. הם מגיעים לסביבה החופית, מתפשטים ומשנים את ההרכב של חברת החי בבית הגידול המקומי ודוחקים את המינים המקומיים. הפולשים יכולים לסבול גם בטון וברזל, וכתוצאה מכך היחס של מינים פולשים לעומת מקומיים הוא מאוד גבוה בסביבות ימיות עירוניות, ולכן הם מהווים מטרד סביבתי ולעתים אף מטרד תפעולי וכלכלי; בתחנות כוח, למשל.
"דוגמה למקרה כזה", נזכרת פרקול-פינקל, "קרתה השנה בחברת חשמל. ישנם צינורות ששואבים מים כדי לקרר את הטורבינות של החברה, ומדוזות נצמדו למסננים של הצינורות האלה וסתמו את הפתחים. זה יכול לגרום לנזקים של מיליונים. זה אמנם לא כל כך קשור למקרה שלנו, כי הסיבה אינה קשורה באופן הבנייה. בכל אופן", היא מבהירה, "את נושא הבנייה שתבטיח הגנה מהמינים הפולשים עוד לא הוכחנו עדיין, אבל הנושא נמצא במחקר. אך הסכנות הידועות של מינים פולשים מבוססות על מחקרים רבים שנעשו".
ואיך מיישמים את הבנייה תומכת הסביבה בתשתיות קיימות?
"אפשר לקחת תשתיות ולנהל אותן בצורה יותר נכונה כדי לעשות פחות נזק לסביבה ואף להועיל לה, על ידי שינויים קטנים בתשתית הקיימת. למשל, חיבור תוספים מבניים קלים, כבתי גידול ואזורי הטלה לדגים או כבריכות גאות ושפל לחסרי חוליות שונים. להגיע למצב שעל תשתית מסוימת שבה יש מעט מאוד מינים – נגדיל את מגוון המינים ואת הכמות, וכך הסביבה תהיה עשירה יותר בבעלי חיים; אם בדגים או בבעלי חיים אחרים: שושנות ים, אלמוגים וכדומה. וזה צריך להיעשות תוך הפחתת טביעת הרגל האקולוגית של המבנה על הסביבה הטבעית".
אחת הדוגמאות של פרקול-פינקל היא נמל יפו. "בהיסטוריה של הנמל היו הרבה בתי גידול ובפעמים ששיפצו את הנמל הרסו אותם. דגיגונים קטנים מחפשים מקום לקונן בו, לגדול בו. בתי הגידול של הדגים נעלמו, והיום דייגים תופסים פחות ופחות דגים. אנחנו מציעים לשלב בנמל בתי גידול לדגים, על ידי תוספות מבניות פשוטות שמעוצבות ספציפית לפי המינים של הדגים שיכולים לגדול בהן. יודעים מהספרות המקצועית מה הם צריכים וחשוב לתת להם בית בשלבים הקריטיים שלהם".
ד"ר פרקול-פינקל עובדת על הנושא במרץ, מרצה בכנסים ומנסה להעלות את הצורך בהכרה בתחום של אקולוגיה ימית עירונית ובמתן הגדרה לסביבה זו. זאת, כצעד ראשון לקראת יישום מדיניות מקיימת ובנייה חכמה של תשתיות ימיות וחופיות בישראל. לאחרונה היא יצרה קשר עם המועצה הישראלית לבנייה ירוקה ודנה באופציה לנסות ליצור תקן ירוק לבניית תשתיות חופיות וימיות. "עם היעדר חקיקה מתאימה, מודעות נמוכה, ומן הסתם היעדר תקציבים לתחומי אקולוגיה וסביבה – קשה לקדם פרויקטים ירוקים וליישם אותם", היא טוענת.
לאחרונה חברתה של פרקול-פינקל נבחרה להיות בין עשרת המועמדים לגמר התחרות הבינלאומית "אתגר האוקיינוס של סוואנה". בתחרות מחפשים פתרונות לבעיות עולמיות הקשורות לאוקיינוסים, שיהיו בעלי השפעה חיובית על הסביבה הימית והחופית. החברה, שתחום עיסוקה הוא מעין אדריכלות נוף תת-ימית, הציעה כפתרון פיתוח תשתיות חופיות תומכות סביבה, המשלבות ידע מדעי עם טכנולוגיות בטון ישימות, לשם ייעול אקולוגי של מבנים כמו שוברי גלים, מרינות ונמלים. בחודש הבא הם יציגו אותו בסוואנה, ג'ורג'יה, מול קהל רחב של מדענים, אנשי מדיניות, סביבה וים. בחברה מתרגשים מאוד ומקווים להפוך את החזון למציאות: הפתרון הזוכה, מעבר לפרס כספי מכובד, יקבל ליווי במשך שנה שלמה על ידי צוות הארגון, שידאג לקדם וליישם אותו בעולם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם