צב שמונה: יניב לוי שומר על הצבים
בין בתי הקפה על החוף לטרקטורונים שמגיעים אל שפת המים, יניב לוי מנסה למנוע מאוכלוסיית צבי הים של ישראל להיכחד
יניב לוי, מנהל המרכז הארצי להצלת צבי ים במכמורת, מיהר להרים טלפון לחברו הטוב, ד"ר צחי איזנברג, ראש המחלקה הרדיולוגית בבית החולים הווטרינרי בבית דגן. צחי לא חשב פעמיים וביקש שיביאו את הצב מיידית לקליניקה שלו ברחובות.
בשמונה בערב שי שכב על מיטת הטיפולים. איזנברג נכנס, שלף את הקיבה, הצליח לנתק את הקרס, ניסה להוציא, אבל החוט החזק נתקע. הווטרינר לא ויתר. שלף את המעיים, שחרר את הפלונטר ובשלוש לפנות בוקר הושלם הניתוח. לבו של הצב אכן פעם בחוזקה, רק החולה סירב לנשום בכוחות עצמו. יניב הסתכל על צחי, וטרינר שעובד עם צבי הים כבר שנים בהתנדבות, וביקש ממנו שילך הביתה, יחטוף כמה שעות שינה, בכל זאת יום עבודה חדש עמד בפתח. אמר שבעזרת המתנדבים של המרכז, ינסה להנשים את הפציינט, יעשה את כל המאמצים להצילו. צחי סירב לנטוש.
השעה כבר הייתה שש בבוקר והצב המשיך לשכב חסר אונים. הווטרינר הודיע שהוא חייב ללכת, אבל תדרך את יניב להמשיך בפעולות ההנשמה, יש עדיין סיכוי. יניב הכין תורנות שמירה על הצב. ביקש שכל שעתיים יתחלף מתנדב שיעמוד עם מפוח הנשמה (אמבו) ויפמפם. לא מוותרים. בשבת, 32 שעות אחרי תחילת המבצע, לקח צב הים הענק שלוק גדול של אוויר וחזר לחיים.
אחרי 45 ימים של התאוששות במרכז ההצלה, הוא שב למים המוכרים ונפרד לשלום ממציליו. "בזבוז זמן זה לא אנחנו", אומר יניב. "הרעיון הוא להציל ואני בן אדם ריאלי שיודע שמה אני עושה נחשב על ידי כמה אנשים כתחום של מחבקי עצים, מכיר את המזלזלים ואין לי בעיה. אבל אם מדינת ישראל החליטה שצריך, אז זה מה שאנחנו עושים. המתת חסד אתה מבצע רק כשאתה מבין שהחיה תמות בקרוב ואין לה סיכוי".
שבע וחצי בבוקר, החום הכבד של הקיץ עדיין לא הפעיל מנועים. יניב מגיע למרכז ועושה סיבוב "חיים ומתים" בין 14 הצבים שנמצאים אצלו בהשגחה. גל הנדלס, חסרת הגפיים הקדמיות, נראית בסדר. בעוד חודשיים יש סיכוי שהיא תמצא בית חם באיסטנבול, אקווריום גדול מבקש לאמץ אותה. גם חופש, שאיבד את גפיו השמאליות כתוצאה מהסתבכות ברשת דייגים, מאותת שהלילה עבר בשלום ואפילו פרנקי, שסירת מנוע ריסקה את גולגולתה, כבר לא מפחידה כמו פעם.
צבי הים בישראל נמצאים בסכנת הכחדה. בתחילת המאה שעברה עוד שחו רבים מהם ליד חופי הרחצה שלנו, אבל רבים מהם הפכו למעדן מבוקש במסעדות היוקרה והגיעו לצלחת. במסמכים נכתב שבין מלחמת העולם הראשונה לשנייה, בין חופי מכמורת לעכו, ניצודו כ-30 אלף צבי ים ומאז האוכלוסייה החביבה לא הצליחה להתאושש.
המספרים מדאיגים. בים התיכון מעריכים את מספר הצבות החומות, המטילות, ב-2,500, ואילו הירוקות נדירות הרבה יותר, רק 450. אבל יש גם נתון מעודד. צבת ים, שיכולה להגיע לגיל מאה, פעילה מינית לפחות 50 שנה ובממוצע תטיל כמאה ביצים בשנה. תעשו לבד את החשבון, 5,000 צאצאים לנקבה.
נכון שרוב הזאטוטים לא ישרדו את המבול, אבל כמה שיותר יעברו את הגלים הראשונים, יותר טוב. לכן, כל בוקר בחודשים האחרונים, מתבצעות בחופי ישראל סריקות
"צבה שחיה 80-70 שנה מכירה את חוף תל אביב כשעבר שם גמל פעם בחודש", מסביר יניב. "היום היא באה להטיל ויש את בננה ביץ' וכל מיני דברים כאלה, והיא לא מבינה איך זה קרה. אז יש אחת שתראה בן אדם ותברח, אבל אם היא חדורת מוטיבציה בסוף היא תטיל, ויש הטלות בתל אביב. זו חיה מאוד מיוחדת, כי היא לא מתנהגת בצורה קבועה. הנה, לא היה שום רישום על הטלות באילת עד לפני שלוש שנים, ואז צבה ירוקה עלתה 36 פעמים מהים לחוף כדי למצוא מקום. כולם ראו אותה ובסוף הטילה מתחת לאיזה מבנה".
פקחי רשות הטבע והגנים, שמסיירים בחופים, ימצאו קן ויעבירו את הביצים לחוות הדגרה שנמצאות בשמורות כדי להגן מפני כל מיני שועלים שמחפשים מעדן לפתוח את הבוקר, או רכבי שטח שיורדים בפראות אל החוף. עכשיו, אוגוסט-ספטמבר, זו עונת הבקיעות של הצאצאים, שעושים את דרכם אל הים. בדיוק כשישבנו, אחד הפקחים התקשר וביקש מיניב תדרוך, איך לעודד את התינוקות הרכים להתעורר.
"תעשה עם האצבעות כאילו שאתה חסר סבלנות, אבל בצורה הכי עדינה", יניב הסביר לפקח את הטכניקה. "תסתכל איך זה עובד, כי הם מתחילים להעיר אחד את השני וחשוב שיעירו. כדאי שבשעות החמות תבקרו שם פעם נוספת ותראו מה קורה". יניב , 40, בכלל מפתח תקווה, קומה שלישית, אבל תמיד עם חיות והרבה ים. בגיל צעיר גידל תמנון באמבטיה, בלילות אמא שלו הייתה מעירה אותו כששמעה את הסרטן הגדול הולך בסלון. כשאמרו שמתכוונים להרוס את השדה הסמוך, עבר ואסף את כל הצבים והעביר אותם למקום בטוח יותר.
"אני לא יכול להגיד שאני אוהב צבי ים יותר מחיות אחרות", הוא מדגיש. "כרישים הם אהבה הרבה יותר גדולה, רק נראה אותך מגייס כסף עבורם", הוא צוחק. "גם תמנונים יותר מעניינים, אבל הגעתי לצבי הים וכנראה הכל כתוב מלמעלה. עבדתי על ספינת צלילה באיי סיישל והכרתי את ג'ין מורטימר, שהיא אחת הבכירות בענף. היא לימדה אותי הכל. בפרקטיקה, לא חשבתי לרגע שזה הולך להיות קשור לחיי, אבל חזרתי לארץ, התחלתי ללמוד וחברה רשמה אותי להתנדב בקפריסין לפרויקט עם פרופסור אנדראס דמוטרופולוס, מומחה גדול לצבי ים. זהו, נגמר. נשאבתי".
למדת להעריך את החיה הזו?
"כשאתה מתעסק עם חיה בסכנת הכחדה אתה רוצה להציל אותה, אבל זה לא נכון. לא מצילים חיה אחת, מצילים מערכת אקולוגית. אבל כשהחיה היא כל כך משמעותית, מין דגל שאתה יכול להשתמש בו כדי להקים שמורות טבע, להגיד לאנשים'אתם לא יורדים לים עם רכב בגלל הצבים', מקבלים את זה. מכבדים את החיה הזו שהיא נותנת לנו פור שחבל על הזמן. אבל קשר עמוק? אני פה 12 שנה, ואתה רק יום אחד, ומבחינת הצבים שנינו פוטנציאל למזון".
יניב עושה רושם של בחור קליל, לא מתרגש משום דבר, מאוד חייכן, אבל הזהירו אותי שהאיש מקדיש את חייו לנושא, מכונת עבודה. משיג תרומות, מפעיל עשרות מתנדבים. בוקר עד לילה הוא סביב הצבים והנה ברגע אחד קולו נסדק כשהוא אוחז זימון לעדות במשפט, שייפתח בחודש ספטמבר הקרוב.
לפני שנתיים אחד מפקחיו עשה סיור בגן הלאומי חוף השרון ואיתר עקבות של צבה שביקשה להטיל. אלה לא היו עקבות רגילים, אלא גרירה וסימני דם. הפקח הביט סביב וראה בתוך המים צבה ירוקה עם דקירות בצוואר, במצב אנוש. היה זה אחד האנשים שישן על החוף שסיפר שהכלבה שלו נבחה על הצבה והוא, מהפחד, דקר. "נותר רק לבצע המתת חסד", מספר יניב. "באתי למשרד, לקחתי כוס גדולה, מילאתי בערק ושתיתי בשלוק. בכיתי במשך יומיים. הדבר הכי קשה שעשיתי בחיי, ומה שהכי מבאס שעברו שנתיים, והבן אדם לא קיבל כלום. אם זה היה תלוי בי, כל חודש 5,000 שקל קנס ואחרי זה שהמדינה תתחשבן איתו. כי מה יהיה? יבוא למשפט, אחרי דיוני אונס ורצח, ומה הוא עשה? הרג צב. לך תסביר לשופט שזו אחת מעשר צבות ירוקות שבאות להטיל כאן. 12 שנים, עם הציפורניים, אני מחזיק את האוכלוסייה הזו. מה שלא ייתנו לפושע, לא יהיה קרוב למה שהוא עשה".
בגלל אנשים כמו אותו חשוד ברצח יניב לקח, לפני תשע שנים, 30 צבי ים ירוקים שרק נולדו, הכניס לחווה וכעת הוא מגדל אותם הרחק ממזיקים - למטרות רבייה. הם אמנם יחיו בשבי, אבל ייצרו צאצאים שיחזקו את האוכלוסייה ההולכת וקטנה. יניב בן אדם עם מעוף, חזון. רק לפני שבועיים קיבל היתרי בנייה להקמת המרכז החדש להצלה בשפך נחל אלכסנדר. חופי הטלה, בריכות, מרכז מבקרים. כרגע יש לו רק עובד אחד ו-60 מתנדבים , אבל במגירות יש מלא תוכניות לשנים הבאות. "אני אוהב חיות ומאוד טוב בלגדל אותן", הוא מעיד על עצמו. "לכן אני מעדיף את החורף על הקיץ, כי עכשיו, עם האנשים, הרבה יותר קשה לי. זו לא התמודדות כיפית. גם את חובבי הטבע אתה צריך להדוף. הם לפעמים לא מבינים ששמירה זה להשאיר את החיה בשקט. מבחינתם, תן כל היום ללטף צבים, אבל צב לא אוהב שמלטפים. מה זה, כלב?".
אתה אוהב את הים?
"הים הוא האלוהים שלי, אבל לצערי התרחקתי ממנו בשנים האחרונות בגלל העבודה. לא תראה אותי ביום חופש הולך לחוף. לא מסוגל. יותר מדי אנשים, עבריינות, גועל נפש, ואני חייב להעיר. לכן אני מעדיף להסתגר בבית ושיעזבו אותי בשקט. יש בעיה עם תחביב שאתה הופך אותו למקצוע. הרגת אותו ".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם