המחאה מתפשטת: גרינפיס נגד ענקיות הספורט
תחקיר גרינפיס גילה כי תעשיית הטקסטיל הסינית היא המקור לחומרים הרעילים הפוגעים במקורות המים. פעילי הארגון החליטו לצאת למאבק נגד אדידס, נייק ופומה, המתיימרות להיות ירוקות והנהנות משרותי התעשייה הסינית. פומה כבר הודיעה שתפעל בהתאם, אדידס ונייק בדרך. עסק ירוק
הקמפיין הזה היה לא רק עוד שיעור מאלף של גרינפיס באיך עושים קמפיין שמביא תוצאות, אלא גם בשאלת האחריות של חברות על מה שקורה בשרשרת הייצור שלהן. בדרך למדנו כי גם חברות ירוקות ומתקדמות מוכנות לעצום לפעמיים את העיניים ולשחק אותה ראש קטן לגבי מה שקורה אצל הספקים שלהם, כל עוד אלו ממשיכים לגבות מחיר זול עבור השירותים שלהם. איפה עובר גבול האחריות ולמה צריך לחכות לגרינפיס בכדי להפסיק להיות ראש קטן? על כך בכתבה הבאה. עסק ירוק.


החומרים המסוכנים הללו הם תוצר לוואי של תהליכי wet processing במפעלי הטקסטיל כמו צביעה, שטיפה, הדפסה וגימור, שמשחררים בסוף התהליך כמויות גדולות של מים שמכילים שאריות של כימיקלים. מפעלי הטקסטיל הסינים אמנם מפעילים בחלקם מפעלים לטיפול במי שפכים אבל זה לא ממש עוזר – התחקיר של גרינפיס העלה כי גם במקומות שהמים עוברים טיפול יש עדות להמצאות הכימיקלים במקורות המים. הסיבה היא שתהליכי הטיפול בשפכים פשוט אינם אפקטיביים לטיפול בכימיקלים הללו.
צריך להבין שהכימיקלים הללו מסוכנים לבריאות הציבור וזו הסיבה שבארה"ב ובאירופה יש רגולציה מחמירה לגבי השימוש בהם בתעשיית הטקסטיל ונעשה שימוש בתחליפים בטוחים יותר. בסין, כמו גם במספר מדינות נוספות שהן מעצמות טקסטיל, הרגולציה הרבה פחות מחמירה וזאת למרות שהבעיה של זיהום מקורות המים הולכת ומחמירה בהן. על פי הנתונים של גרינפיס כ-70% ממקורות המים בסין מזוהמים ברמה כזו או אחרת וכחמישית מהמזהמים האורגניים מקורם בתעשייה. לסינים, מתברר, עדיין יותר חשובה העובדה שתעשיית הטקסטיל מהווה כ-7.6% מהמסחר במדינה והחשש לפגוע בענף כלכלי חשוב כנראה עולה על החשש לפגיעה בבריאות התושבים.
גרינפיס גם הבינה שלחץ על השלטונות הסינים לא יביא תוצאות של ממש והחליטה להתרכז בגורם היחידי אולי שיכול לשכנע את מפעלי הטקסטיל לשנות את הדרך שבה הם פועלים – הלקוחות שלהם. הדוח של גרינפיס מצא רשימה ארוכה של מותגי אופנה מובילים שמשתמשים בשירותיהם הטובים של הסינים - קלווין קליין, אדידס, נייק, לאקוסט, H&M, קונברס, פומה, אברקומבי ופיץ ועוד רבים וטובים. עכשיו היה רק צריך לבחור את מי שמים בקו האש.
גרינפיס החליטו בחוכמה רבה להתרכז באדידס, נייק ופומה. הבחירה בחברות הללו נעשתה כי הן חברות שמתיימרות להציב רף גבוה בכל הקשור לאחריות חברתית וגם נחשבות ומוערכות על ידי גורמים חיצוניים כמובילות בתחום. כמו שכתבתי כאן בזמנו לגבי חברת שטראוס והציפיות הגבוהות ממנה לעומת תנובה וטרה, כך גם כאן גרינפיס הבינה שיותר קל להציג דרישות למי שמתיימר לפעול באופן אחראי וממצב את עצמו כחברה מתקדמת בכל הקשור לסביבה ולחברה. למיצוב הזה יש הרבה מאד יתרונות ותגמולים, אבל הוא גם שטר שצריך לפרוע שוב ושוב וקשה להתעלם מכך במיוחד כשמי שדופק בדלתך הם אנשי גרינפיס.
קו ההגנה הראשוני של החברות היה שיעור מאלף בתרבות הראש הקטן. הן לא הכחישו שהן עובדות עם המפעלים הסיניים אבל טענו כי הן לא קשורות לתהליכים שפולטים את הכימיקלים למקורות המים. סברינה צ'אנג מאדידס הסבירה לדוגמה לרויטרס כי מערכת היחסים עם יונגור (אחד המפעלים הסינים) מוגבלת לגזירה ותפירה של פריטים.
גם פומה הסבירה כי מערכת היחסים שלה עם יונגור מסתכמת רק בתפירה, גזירה, גימור ופעולות אחרות שלא דורשות שימוש בכימיקלים ובכלל כל הפעילות הזו נמצאת במקום אחר ולא במפעל הספציפי שגרינפיס מתלוננת עליו. נייק גם הכחישה וטענה כי אין קשר בין המוצרים שמגיעים מהמפעל והתהליכים המזהמים שקורים בו. כשאדידס ופומה נשאלו על ידי רויטרס אם הן מתכוונות להפסיק לעבוד עם יונגור כדי להעביר מסר לחברה הסינית לגבי העמדה שלהן בנושא שתיהן ענו בשלילה.
נשאלת השאלה העקרונית האם באמת נכון לבוא במקרה הזה בטענות כלפי נייק, אדידס, פומה והחברות האחרות לגבי משהו שקורה אצל הספקים שלהם ולא קשור ישירות לעבודה שהספק עושה עבורן. האם יש לנו זכות לדרוש מהחברות לדרוש מהספקים הסיניים שלהן לעמוד בסטנדרטים סביבתיים וחברתיים באופן כללי ולתת דין וחשבון על הפרות שבכלל לא קשורות למערכת היחסים ביניהם? התשובה של גרינפיס היא כן ואני חושב שזו אכן התשובה הנכונה.

אחד היתרונות הבולטים של הספקים הסיניים הוא המחיר הזול שהם דורשים עבור העבודה שלהן. המחיר הזה הוא תוצר של מספר אלמנטים, כולל הדרכים שבהן הספק מתמודד עם ההשפעות הסביבתיות שלו. ברור לחלוטין שאם הספק היה מציב לעצמו רף יותר גבוה לגבי שחרור כימיקלים מסוכנים ולא מתנהג באופן בלתי אחראי, גם העלויות שלו היו גבוהות יותר והוא היה צריך מן הסתם לגלגל אותם על הלקוחות. כלומר, חברות כמו אדידס, נייק ופומה נהנות ממחיר זול בין היתר בגלל הטיפול הלקוי של הספקים שלהן בהשפעות הסביבתיות שלהם, גם אם זה לא קשור באופן ישיר למחלקה שמספקת להם שירותי גזירה ותפירה.
כבר אחרי שבועיים, הקמפיין שזכה לשם Detox זכה להצלחה כשפומה הבינה שאולי יש דברים בגו' והוציאה את ההודעה בדבר שינוי המדיניות שלה. במקביל להתחייבות לשנת 2020 הודיעה החברה כי היא גם תבחן מה אפשר לעשות עד אז. למרות שהחברה נותנת לעצמה טווח פעולה של תשע שנים לשינוי המצב אצל הספקים שלה זה עדיף מלא כלום והיא הוכרזה על ידי גרינפיס כמנצחת של הסיבוב הראשון בקמפיין. עכשיו, הכריז הארגון, נראה מה נייק ואדידס מסוגלים לעשות.
גרינפיס לא הסתפקה בהכרזות ופנתה למעשים. ב-29 ערים ברחבי העולם התייצבו אקטיביסטים של גרינפיס לריקוד סטריפטיז בסגנון פלאש מוב מול חנויות של נייק ואדידס. מי שנשאר בבית התבקש לחתום על עצומות שנשלחו למנכ"לים של נייק ואדידס ולהעביר לחברים את סרטון היוטיוב שהוציאה גרינפיס והראה מה צריכה להיות התחרות האמיתית בין אדידס לנייק.
למרות שנייק ואדידס הגיבו לדוח הן עדיין לא התחייבו לשום דבר. כל מי שמכיר את ההיסטוריה של הקמפיינים של גרינפיס יודע שיש סיכוי לא רע בכלל שגם ההתחייבויות הללו יגיעו. הדבר האחרון שנייק ואדידס רוצות לראות זה זיהוי של המותגים שלהם עם שפכים רעילים שמזהמים מקורות מים. איכשהו זה לא נשמע מקדם מכירות מוצלח במיוחד.
קצת עצוב שאנחנו עדיין חיים בעידן שבו צריך קמפיינים של גרינפיס כדי לדחוף קדימה ולכופף את הידיים גם של חברות שנחשבות מתקדמות וירוקות. זה רק מראה מחד כמה ארוכה הדרך שאנחנו עוד צריכים ללכת בה עד שנחיה בעולם שבו אפשר לייצר חולצות מבלי להרוס מקורות מים יקרים ומאידך את מגבלות שיטת האחריות התאגידית, שנרצה או לא נרצה, היא וולונטרית במהותה לטוב וגם לרע.
עד שהשיטה הזו תשתפר ותשתכלל ועד שאפשר יהיה לסמוך על מחוקקים בעולם שבאמת ידאגו לאזרחים שלהם, טוב שיש כלבי שמירה כמו גרינפיס שדואגים להזכיר לחברות וגם לצרכנים מה המחיר האמיתי של חולצות זולות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב