תכירו: סיעוד וטרינרי

הם עוזרים לווטרינר בהרגעה, בחבישה ובהכנה לניתוח. מקצוע עם הרבה ריגוש, אבל עם שכר נמוך במיוחד. כוכב אחיות

סופ
אביב לביא | 20/8/2011 11:35 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
והרי החדשות: העידן של דוקטור דוליטל חלף מהעולם. "היום כבר אין סתם רופא שמבין בחיות", אומר ד"ר ערן לביא, מבית החולים הווטרינרי שליד צומת בית דגן. "גם ברפואת בעלי חיים יש התמחויות ספציפיות: קרדיולוג חיות, אונקולוג, מומחה לבעיות עור ופנימאי". הוא עצמו פנימאי, ובצהרי היום הוא נראה עייף כמו עמיתיו בבתי החולים שבהם המטופלים לא עושים מיאו.

מטפלות בחיות. התחום פרוץ
מטפלות בחיות. התחום פרוץ צילום: יח''צ
בית חולים הוא בית חולים, גם כשהפציינטים צולעים על ארבע: במיון מסתובבים אנשים עם פרצופים מודאגים שיקירם נפגע בתאונת דרכים או סתם מתלונן בלי הפסקה, המסדרונות מלאים ברופאים בחלוקים ובמחלקות שוכבים חולים בדרגות חומרה משתנות. פה כלב חמוד עם רגל שבורה, שם חתול נוגה שננשך אנושות. המקרים הקשים מוזנים באינפוזיה או מונשמים. במקום הקריאה "אחות" אפשר לשמוע מדי פעם יבבה חלושה.

אבל רגע, מהי בעצם אחות בבית חולים וטרינרי? במרפאה הפרטית שאליה אתם מביאים בצוק העתים את חיית המחמד שלכם, יש אנשים טובים - לרוב נשים טובות - שמקבלים את פניכם ומסייעים לווטרינר בהרגעה, חבישה, הכנה לניתוח. כדי להיות וטרינר צריך ללמוד וטרינריה; איזה מסלול צריך לעבור כדי להיות אח/ אחות במרפאה וטרינרית?

רשמית, לא צריך. ועל זה בדיוק מבקש ד"ר לביא לדבר. על כך שהגיע הזמן למסד את התחום הפרוץ הזה, לטובת כולם. "המחזור הראשון של הווטרינרים כחול-לבן סיים את הלימודים ב-1989", הוא אומר, "מרגע שהתחום התבסס, ברור שהנדבך של סיעוד וטרינרי הוא חיוני, בדיוק כמו שאי אפשר בלי אחיות. זה סיפור כאוב, כי גם היום המקצוע עדיין לא מוגדר. כבר שנים אנחנו מנסים להסדיר את זה, אבל כל פעם מתחלף שר חקלאות או שקורה משהו, ובינתיים זה תקוע".


העבודה לבוגרים מובטחת

אלא שהשטח לא המתין למחוקק. בשנים האחרונות נפתחו ברחבי הארץ כמה מסלולי לימוד לסיעוד וטרינרי. ערן לביא עומד בראש המסלול המשותף של מכון מגיד והאוניברסיטה העברית. תוכנית הלימודים התלת שנתית מבוססת על תוכניות דומות ממערב אירופה ואמריקה, וכוללת 800 שעות מעשיות ואלף שעות פרונטליות. לצד כימיה, ביולוגיה ופיזיולוגיה, המערכת כוללת גם שיעורים כמו "רפואת חיות אקזוטיות" ו"סוסים וחיות גדולות". תנאי הקבלה כוללים תעודת בגרות וראיון, וכדי להתאים לאנשים עובדים, הלימודים נדחסים לתוך יומיים בשבוע. החלק המעשי מתרחש במקום שבו יש הכי הרבה אקשן - בית החולים הווטרינרי בבית דגן.

עתליה כץ ונועה לוי הן שתיים מהבוגרות הוותיקות. הן הגיעו לתחום בגלל אהבתן הבוערת לחיות, ונשארו. "עוברים כאן חוויות לא קלות ועובדים קשה", אומרת כץ, "כדי להתמיד בזה אתה מוכרח שתהיה לך שריטה של אהבה לבעלי חיים. עד לפני עשר שנים עבדתי בדברים אחרים אבל ידעתי שאני מוכרחה לעשות משהו עם בעלי חיים, אז פשוט באתי לכאן והתחלתי לנג'ס שייתנו לי לעזור. עשיתי משמרות בלילות

במחלקת רפואה פנימית, אבל הכלים שהיו לי הסתכמו בגישה ואהבה. הלימודים נתנו לי המון, היום אני מבינה מה אני עושה. פעם הגוף של החיה היה עולם חשוך בשבילי, היום אני יודעת בדיוק מה יש שם בפנים".

נועה לוי עובדת במחלקת כירורגיה בבית החולים. היא מכינה את הכלבים לניתוח, מגלחת אותם ומלווה אותם בהתאוששות שאחרי. היא לוקחת את העבודה ללב - "כשמגיע חתול שהוצת או חתול עם שברים בכל הגוף כי מישהו החליט שהוא כדורגל" - וכשהכלבה האישית שלה הייתה זקוקה לניתוח המנהלת עמדה על כך שתצא מהחדר. "בלעדינו הרופאים לא היו יכולים לעבוד", היא אומרת.

במרפאות הפרטיות יש ביקוש ער למי שמחזיקים בתעודת סיעוד וטרינרי, על אף, כאמור, שלפי שעה מותר להעסיק כל חובב חתולים על תקן יד ימינו של רופא החיות. העבודה לבוגרים מובטחת, הפרנסה לא בדיוק. עם שכר שנע בין 20 ל-30 שקל בשעה, נועה לוי מודה שקשה לה לראות איך תוכל לעזוב את בית ההורים ביישוב אזור. אולי תצטרף למאהל ברוטשילד. עובדי סיעוד וטרינריים הם כנראה המגזר היחיד שעדיין אין לו שם ייצוג.

aviv67@gmail.com

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

לא עוצר בירוק

צילום: דעות

אביב לביא במסע שבועי במטרה להפוך את הסביבה למקום נעים יותר

לכל הכתבות של לא עוצר בירוק

דעות וטורים

המייל הירוק

מדורים

  

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_news/green/ -->