לבנון בסיני
ההתפוררות המצרית מאפשרת לחמאס להרחיב את הלחימה לחצי האי. על ישראל לקבל החלטות קשות לפני שיהיה מאוחר מדי
באשר ל"לקיחת האחריות" המפורסמת, ישנה אמיתה אחת שכדאי להכיר בה: "ועדות ההתנגדות" הן מעין חברות קש (פרוקסי) של חמאס. הוועדות העממיות, כמו יתר הארגונים הקיקיוניים ברצועה, קיימות, מתואמות ומפוקחות במסגרת מדיניות חמאס, ופיגוע בסדר גודל כזה הוא ללא ספק תחת שליטתו ואחריותו.
ביצוע הפעולה והשימוש בסיני כבסיס מצביעים על כך שהחמאס מזהה את הוואקום שנוצר שם כהזדמנות להרחיב את זירת הלחימה מול ישראל לחצי האי, תוך הבנה שההנהגה הצבאית במצרים והתחזקות גורמי הקיצון שם לא יהוו מכשול למהלך של הפיכת סיני ללבנון שנייה. שינוי כזה יהווה הישג אסטרטגי בפריצת טבעת החנק של הרצועה ויצירת מרחב פעולה חדש עבורו.
היתרונות שיפיק חמאס ממהלך כזה הם רבים. סיני מהווה עורף לוגיסטי, ציר התחמשות וגב אסטרטגי לחמאס ברצועה. בנוסף לכך, פתיחת חזית לבטן הרכה של הגנת צה"ל בדרום - גבול ארוך ופרוץ עם היערכות דלילה יחסית של כוחות - תחזיר לו את ממד ההפתעה לתקוף באזורים ובמקומות לא צפויים.
פעולות כאלה ימנעו מצה"ל את יכולת הרדיפה אחרי הפוגעים לעומק סיני, מאחר שזו תהווה הפרה של הסכמי השלום ואף יכולה להתפרש כהתגרות למלחמה. נקודה זו רלוונטית מאוד בעיקר בפיגועי חטיפה. ולבסוף, ביציאתו מחוץ לרצועה מנסה חמאס לבנות משוואה חדשה: פיגוע מסיני לא אמור לגרור תגובה ישראלית ברצועה, ולכן תקיפה של צה"ל בעזה "תצדיק" ירי טילים מהרצועה לשטח ישראל.
מהיכן נובע הביטחון של חמאס לבצע פעולה כזו, שפעם
חמאס ספג אמנם מכה קשה, אך לא אנושה, ובמידה רבה הישרדותו חיזקה את מעמדו ותדמיתו ואף הפכה אותו לגורם שווה ערך לחיזבאללה. מאז הפעולה המשיך חמאס להצטייד ולהתחזק, עד לנקודה שבה היה מוכן לקחת את הסיכון.
מהן המשמעויות לגבי ישראל? ראשית, עליה להפנים כי הזירה הדרומית השתנתה באופן משמעותי. היחלשותו של הצבא המצרי ועליית כוחם של גורמים קיצוניים שם, יחד עם שאיפת חמאס לנצל את ההזדמנות ולהגביר את החיכוך בין ישראל למצרים, עלולות להוביל להידרדרות של ממש ואף לסיכון הסכם השלום.
מאחר שבמצב הנוכחי ההכלה של הרצועה בצד המצרי אינה קיימת, בפני ישראל עומדות שתי אפשרויות עיקריות: האפשרות האחת היא לנקוט גישה הגנתית, כלומר לשנות את כל ההיערכות שלה מול גבול סיני להיערכות בט"ש (ביטחון שוטף) מוגברת כמו בגזרת לבנון. לאפשרות זו, חשוב לציין, השלכות כבדות על תקציב הביטחון.
האפשרות השנייה היא להתמודד עם שורש הבעיה בעזה, קרי ניצול ההידרדרות הנוכחית ויציאה לפעולה שורשית לשבירת כוחו הצבאי של חמאס, במטרה להגיע לפירוז הרצועה מנשקה. כך או כך, על ישראל לקבל החלטות קשות ומיידיות על מנת שלא נמצא עצמנו נגררים אחרי המציאות החדשה, שכבר כאן.
הכותב הוא מפקד אוגדת עזה לשעבר, אלוף במיל' ואיש עסקים בהווה
אקו"ם