לא פראייר. מאמן: הכבוד לספולסטרה
אריק ספולסטרה, מאמן מיאמי היט מתמודד נפלא מול קבוצה מוכשרת יותר בדמות אוקלהומה סיטי ת'נדר בגמר ה-NBA, רק כדי לחטוף קיתונות בוז מחוף לחוף
מאמן מיאמי הכתיב בשני משחקי הפתיחה את הקצב, בעוד סקוט ברוקס רק הגיב. הוא הציב הרכבים נמוכים; ניצל את המיס-מאץ' של שיין באטייה מול סרג' איבקה, שמנסה לחסום כל זריקה ומאפשר לפורוורד הוותיק של ההיט לקלוע ב-69 אחוז משלוש; עשה חילופים אוטומטיים על כל חסימה ובילבל את הת'נדר.
במשך שלושה רבעים בכל משחק, הקבוצה שלו גם הציגה משחק התקפי סביר - חודרת, מוציאה החוצה, מוצאת את השחקן הפנוי. כן, לברון ו-ווייד זורקים לפעמים כששלושה זוגות ידיים תחובות בפרצופם, אבל כשהאלטרנטיבה היא מסירה לנוריס קול, זה לא בהכרח רעיון רע.
למרות כל זאת, כשגדול כותבי הספורט בתבל, ביל סימונס, דירג את עשרת הגורמים המכריעים בסדרה, ספולסטרה היה בין אלה שנותרו מחוץ לרשימה. חמור מכך, שמו הוזכר מיד אחרי זה של אמו של קווין דוראנט. חוסר ההערכה הגורף למאמן הצעיר של ההיט נובע, כמובן, מהתפיסה שהוא מפריע לאחת משלישיות הכדורסל הטובות ביותר בכל הזמנים לרוץ לאליפות שנייה ברציפות.
אלא שבנוסף ליכולת האימון של ספולסטרה המושמץ, הוכיחו שני המשחקים הראשונים דבר נוסף: אוקלהומה סיטי מוכשרת יותר. מיאמי מובילה במשך מרבית הסדרה, גם בשל ההתעקשות המיותרת של ברוקס על הרכבים גבוהים, אבל בסוף נופלת מהרגליים בשל סגל קצר (ואף אחד לא יכול לבוא בטענות לספולסטרה על כך שהבין סוף סוף שג'ואל אנתוני אינו שחקן כדורסל).
לברון נפלא, אבל הגוף של ווייד מתקשה לסחוב את מסת השרירים המטורפת ומעוררת החשד שלו, בוש רק מתאושש מפציעה וצ'למרס לא היה בסביבה כשאלוהים חילק אייקיו כדורסל.
ביריבה, לעומת זאת, משחקת חבורה של סייחים צעירים ואתלטיים שמסוגלים לרוץ יומיים רצוף ולהוריד את המנורות מגג האולם, המובלת בידי אלוהים 2.0, או בשמו הנפוץ יותר, קווין דוראנט. ספולסטרה מצליח בינתיים להתמודד נפלא עם האתגר, רק כדי לחטוף קיתונות של בוז מחוף לחוף. אם יזכה באליפות, הוא יוכיח סוף סוף לכולם את יכולתו כמאמן. אם יפסיד ויפוטר, הוא יוכיח דבר הרבה יותר חשוב: שאימון כדורסל הוא המלאכה הכי כפוית טובה בעולם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם