אחרי איירין: לדעת להתמודד עם איתני הטבע
בעולם מבינים שאנחנו לא מצליחים להתמודד עם הטבע ושינויי האקלים. יש לפתח יכולת "עמידות" לאירועי קיצון כחלק מהמערך האזרחי, ברמת העיר והמדינה
הבעייתיות מתחילה בהערכות לאי ודאות. להתפתחויות שאינן מבוססות על העבר, שההערכות לגביהן אינה על סמך זיהוי של תבנית עבר, או כאשר עשויה להופיע לפתע תופעה שלא הייתה קיימת בעבר. לצורך העניין, זו יכולה להיות התפתחות של אירוע גיאו-פוליטי משמעותי, שינוי פיננסי פתאומי וכמובן, אירוע קיצוני בתחום הסביבה מרעידת אדמה, דרך צונאמי או הוריקן ועד להתפרצות או פלישה של מזיקים. אירועים כאלה מחייבים אותנו לצאת מהקופסא, לחשוב מחוץ למסלול הליניארי כדי לפתח אסטרטגיות המסוגלות להתמודד עם המצבים החריגים.
בעולם מתפתחת תורת ה-resilience, אין למילה הזו עדיין תרגום לעברית. המונח הקרוב ביותר הוא "עמידות". זוהי היכולת של מערכת חברתית ואקולוגית לספוג הפרעות קיצוניות תוך שהיא שומרת על מרקם חיים בסיסי ודרכים לפעול בהתארגנות עצמאית, להתמודד עם החרדה והלחץ ולהמשיך בדרך.
הקונספט של "עמידות" (באין מילה אחרת), בא ממערכות אקולוגיות שבעצמן יכולות ללמד אותנו איך בית גידול יודע לשרוד בתנאים משתנים או קיצוניים כמו שריפה או סופה. כמו במערכות האקולוגיות, גם בעולם יש הבנה שאנחנו לא בהכרח מצליחים להתמודד עם איתני הטבע ושינוי האקלים הצפוי. למשל, ניסיונות להפחתת גזי חממה כדי שתמנע שינוי צפוי ונזקים שונים – נסיונות אלה אינם מצליחים להגיע אפילו קרוב למה שנחוץ כדי לחזור ולהיות
משום כך, הדרך להערך מראש למצבים אלה, תכלול מניעה ו/או הפחתה של הנזק הצפוי מאותם שינויים. במילים אחרות, למצוא את הדרך להתגבר על הקשיים ולצעוד קדימה, כיצד מפסידים כמה שפחות אנרגיה אנושית ואישית ויוצרים אנרגיה חדשה. עוצמות אלה יכולות לשנות את המסלול, כך שאולי נמצא את עצמנו על מסלול חדש אך זה לא מונע מאיתנו להתקדם קדימה חברתית כלכלית וסביבתית.
לכן המבחן הוא אדפטציה. ביוני השנה התקיים בגרמניה בבון כנס עולמי של רשויות מקומיות לקיימות, שנושאו היה "ערים עמידות". למעשה, הוריקן איירין הוא עוד חוליה בשרשרת. בכל העולם ערים ומדינות מחלקות בינהן תובנות, שיטות עבודה, מערכות, כלי מדיניות ואסטרטגיות להתמודדות עם תופעות הקיצון ואי הוודאות.
הסופה איירין והעיר ניו יורק נראות אולי רחוקות. ישראל אמנם לא נמצאת בהכרח בחזית של אירועי הטבע הקשים ביותר. בהיסטוריה הגיאולוגית שלנו היו רעידות אדמה תת ימיות שיצרו צונאמי של מספר מטרים גובה וגם רעידות אדמה כפי שידוע.
אנחנו אמנם לא במסלול הוריקן כך שכל התופעות הללו הן נדירות יחסית, אך עם זאת, גם ישראל חשופה למצבים לא צפויים. למשל, עליית מפלס המים. בים התיכון יש סערות חורף קשות ולכן, תופעות של הצפה, סערה מלאת אנרגיה וגלים גבוהים יכולות להופיע אצלנו בישראל ואולי אף לגרום להתמוטטות של המצוק החופי. אנחנו רואים את התופעות הללו כבר עתה בהיקף מצומצם יותר, אך השינויים האקלימיים הגלובליים ישפיעו ללא ספק גם על עוצמתם ותדירותם של אירועי שיא אפשריים בחופים שלנו.
ישראל מצטיינת בהערכות אזרחית בזמן אירוע קיצוני, ובטיפול לאחר ובעקבות אירוע כזה. אנו מצטיינים בכך ואף עוזרים בכך למדינות אחרות. אולם, יש לנו נטייה להביט על עלויות העשייה ולשכוח את עלויות אי העשייה. תמונת ההערכות לא תהיה שלמה בלי "העמידות". ה"עמידות" חייבת להיות חלק בלתי נפרד מן המערך האזרחי של הרשויות מהעיר הבודדת ועד לרמה הלאומית. היא חייבת להיות על סדר יומם של אלה העוסקים באסטרטגיה של מדינת ישראל לטווח ארוך, וחייבת להילקח בחשבון בתכנון מדיניות במשרדי הממשלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם