מאזן אזורי חדש
דווקא עכשיו, כשהמזרח התיכון משנה את פניו ומשטרים נופלים צריכה ישראל לבחון אם לא חשוב להתקרב לטורקיה
זה כמה חודשים שהמצב סביבנו השתנה באופן דרמטי, ואין זאת עוד המציאות הגיאו-פוליטית הישנה. המצב החדש אינו מאפשר עוד לדבוק במדיניות הקיימת, אשר לא רק מתרחקת מההשפעה על התהליכים המתרחשים סביבנו, אלא גם עלולה להביא לתוצאה שהיא בבחינת הרע ביותר מבחינתה של ישראל - תוך צמצום מרחב התמרון הפוליטי שלה ואף הידרדרות לכדי משבר ויציאה משליטה.
המדאיג ביותר מבחינתה של ישראל בתהליך הקריסה של העולם הערבי "הישן" הוא המצב במצרים. מי שהייתה מנהיגת העולם הערבי והמובילה של הקו המערבי והסובלני כלפי ישראל עד כה, מאבדת את הסטטוס האזורי.
סוריה עומדת גם היא בפני קריסה שלטונית. אין אמנם שום צער על נפילתו הצפויה של הקצב מדמשק, אך למרות זאת נפילה צפויה כזו טומנת בחובה סכנה כפולה; האחת היא אי הוודאות באשר לגורמים שיתפסו את השלטון וישלטו במאגרי הנשק, והשנייה היא החשש המיידי ממהלך נואש של אסד, שבגבו אל הקיר עלול לזרוק את הקלף האחרון וליזום מהלך של התלקחות מול ישראל על מנת להחזיר שליטה לידיו.
חוסר השקט האזורי לא פוסח גם על איראן, אלא שהמשטר בטהרן מיטיב לשלוט במצב הפנימי ומזהה בקריסה האזורית הזדמנות כפולה: הגברת ההשפעה הפנימית על מדינות כמו מצרים ולוב; הסטת תשומת הלב העולמית לטובת המשך פיתוח תוכנית הגרעין.
המצב החדש
ההנהגה האיסלאמית והפרו-אקטיבית העומדת בראשה אמנם עשתה בשנים האחרונות צעד של התקרבות לכיוון המדינות הערביות באזור, אך יחד עם זאת מדיניותה נשארה מאוזנת יחסית ופתוחה כלפי ישראל והמערב. ארדואן היה הראשון שתמך באופן פעיל באופוזיציה בלוב, לקח חסות על חמאס בעזה ונקט עמדה נוקשה ומאיימת כלפי אסד וסוריה.
בניסיונותיה לקחת תפקיד פעיל של תיווך בין ישראל לשכנותיה, ספגה טורקיה שורת השפלות: החל בפרשת הכיסא הנמוך, עובר בסימן השאלה מעל תקיפת הכור בסוריה והיציאה לעופרת יצוקה בזמן יוזמת המשא ומתן עם הסורים בתיווכה, וכלה במשט והורדת הידיים בנושא ההתנצלות.
לטורקיה מערכת יחסים ארוכת שנים עם ישראל, שאמנם ידעה עליות וירידות אך תמיד הייתה חשובה לשני הצדדים. חשיבות יחסינו עמה נדרשת לעלות מדרגה. בימים כתיקונם, אולי לא היה נכון שישראל תשקול התנצלות על פעולה לגיטימית נגד המשט. אך במצב האזורי הקיים, על ישראל לבחון אם לא חשוב יותר להתקרב לטורקיה המהווה את הכוח העולה באזור, לבלוע את הצפרדע הגדולה ולמצוא את הדרך ללבה - מה שיקל גם במידה רבה על מצוקתה של ארצות הברית באזור ואולי אף יאפשר מהלך של הרגע האחרון של גיוס הטורקים ומי שקרויות "מדינות האיכות" בניסיון אחרון לבלימת המהלך הפלסטיני ואו השפעה על ההצבעה הצפויה בסוף החודש. מכל מקום, זמן ההתחבטות כבר אזל. הצורך בהחלטה כבר כאן.
אקו"ם