זהירות, תנין: סיבה לדאגה בבקעת הירדן

דוד גולן ממבוא חמה מגדל תנינים משנת 1988. על אף ההיכרות ארוכת השנים עם בעל החיים, ואולי בגללה, הוא מציע לא להתעסק עם התנינים שברחו בסוף שבוע מחוות הגידול שלהם בבקעת הירדן. "אין בתנין שום קסם, זו חיית הרג", הוא אומר. "אבל אם אנשים לא יתגרו בהם, אני מתקשה להאמין שיקרה משהו"

כרמית ספיר-ויץ | 6/9/2011 13:08 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
תגיות: תנין
עיון אקראי בארכיוני העיתונים מעלה כי פעם בשנה בממוצע נרשמת בישראל בריחה מאורגנת של תנינים. לפני כשנה זה קרה עם תנינים שהועברו מהחווה בפצאל לחווה בצאלים. אנשי רשות הטבע והגנים, שיצאו למשימה באישון לילה, החזירו את הנמלטים לביתם. בפעם האחרונה, כלומר השבוע, הותיר אחד מעובדי החווה בפצאל דלת אחת פתוחה וברז מים זורמים, שמילאו את בריכת התנינים הצעירים.

מפלס המים בבריכה עלה, הקטנטנים טיפסו וחמקו החוצה דרך השער הפתוח. משם הכל היסטוריה: פקחי רשות הטבע והגנים שוב יצאו לסריקות ולסיורים מתוגברים, מתוך חשש שאחדים מהתנינים יצליחו להשתקע בנהר הירדן או במקורות מים סמוכים, ולהוות בהמשך סכנה ממשית למטיילים במקום. לאחר סריקות ארוכות אותרו 65 מהתנינים הקטנים שעשו "ויברח" והוחזרו למעונם. שלושה מתוכם הצטרפו לסטטיסטיקה של תאונות הדרכים ונמצאו מרוחים על כביש 90. ברשות הטבע והגנים לא לוקחים סיכונים וממשיכים בחיפושים אחר תנינים אחדים שאולי הצליחו למצוא מסתור. אנו אמנם לא נמצאים אי שם בערבות אוסטרליה, והסיכוי שניתקל בתנין בזמן המתנה ברמזור בדרך לקניון שואף לאפס, אבל אף פעם לא מזיק לשמור על כללי זהירות ועירנות, בעיקר כשמדובר באחת החיות הטורפות המסוכנות בטבע.

"אם אדם נתקל בתנין - שלא יתעסק איתו", מדגיש ראש אגף אכיפה ברשות הטבע והגנים, רוני מלכא. "שלא ינסה לתפוס אותו או להתעמת איתו. פשוט להרים טלפון לפקח האזורי, 24 שעות". בכך הוא מחזק את דבריו של מגדל התנינים הוותיק מחמת גדר, דוד גולן: "תנינים צעירים לא עומדים מעבר לפינה ומחכים שמישהו יעבור בסביבה כדי לתקוף אותו. אם אנשים לא יתגרו בהם, אני מתקשה להאמין שיקרה משהו. מצד שני אסור לטעות בהם בגלל שהם קטנים. תנין זה תנין. זו חיה לא לבבית".
צילום: יגאל לוי
תנינים בחמת גדר. הם לא מפחדים מכלום צילום: יגאל לוי
מזל תנין

אחרי שנשמנו לרווחה, הגיע הזמן להכיר את החיה הבלתי חמודה בעליל. בעולם חיים 23 סוגי תנינים המתחלקים לתתי-זנים ולשלוש משפחות עיקריות: קרוקודילים אפריקאים, אליגטורים אמריקאים שמקורם בפלורידה ובלואיזיאנה, והגביאלים שמוצאם בנהר הגנגס שבהודו. בני המשפחה השלישית, אגב, מסתפקים רק בדגים. בהיעדר אישיות מאיימת מספיק, הם ניצודו בלי רחמים ועומדים בסכנת הכחדה עולמית.

שלושה סוגים מבין שלל התנינים עשו עלייה וחיים בישראל: הגדול מביניהם הוא תנין היאור הקרוי גם קרוקודיל )אליגטור(, אחריו זוחלים תנין הביצות והגביאל ההודי. עלייתם ארצה נרשמה בשנת 1981, בסיועה האדיב של התנועה הקיבוצית שהקימה את החווה התיירותית הראשונה בחמת גדר עם 123 תנינים

שיובאו מפלורידה. מתוך החווה הזו קמה חווה מסחרית בקיבוץ מבוא חמה. זו נסגרה מקץ כמה שנים משום שלא הייתה כלכלית דיה.

אחריהם ייבאו אנשי גן שמואל, בשנות התשעים של המאה הקודמת, קרוקודילים אפריקאים במטרה להקים חווה מסחרית שתעביר את התנינים למצב צבירה של חגורה ותיק. גם זה לא עבד. חוות גן שמואל עברה לפצאל, ואילו החווה המסחרית של קיבוץ מבוא חמה נסגרה ונותרה חווה תיירותית בחמת גדר בלבד. שם, איך נאמר, הם חיים בתנאי לוקסוס, מקבלים ארוחות דשנות וצפים לאיטם בבריכות מחוממות. מדי פעם הם חוטפים שקית או מקל בראש ממטיילים ישראלים אנינים שמבקשים לבדוק האם מדובר בפלסטיק, אבל באופן כללי החיים שלהם מזכירים ספא צמרת בין צפת לראש פינה.

דמעות תנין

דוד גולן, בן 53, נשוי ואב לשלושה, גר במבוא חמה אבל חי עם תנינים. הוא מגדל תנינים משנת 1988 בחמת גדר. בשלבים הראשונים עבד ברפת, עד שהבין שעם כל הכבוד לפרות, יש חיות מעניינות לא פחות. כשהתפנה מקום בחמת גדר, הוא קפץ על המציאה. "יש בזה ריגוש מסוים, להתעסק עם בעלי חיים שיש בהם סיכון", הוא אומר.
 

"אני לא נקשר אליהם". דוד גולן צילום: יגאל לוי

אבל הם לא ממש נאמנים ובטח לא חמודים.
"נכון, אבל הם בעלי רפלקס מותנה. הם שומעים את הרעש של הטרקטור שמוביל אליהם את האוכל, ומיד מתקרבים אליו. יכולים לעבור אלף איש והם לא יזוזו, אבל כשהם שומעים את הצעדים שלי הם יגיעו אליי. למרות זאת, ברור לי שהם יכולים לנגוס לי ברגל בלי שום סנטימנטים. הם טורפי-על ואני לא נקשר אליהם".

יש להם אויבים בטבע?
"לא. האויבים העיקריים שלהם הם בני האדם. הם לא פוחדים כמעט משום דבר. כל דבר שזז הוא אוכל מבחינתם".

כיאה לבעל חיים החי על פני האדמה למעלה 200 מיליון שנה, אינספור אגדות וסיפורים נרקמו סביב דמותו של התנין. יש המאמינים כי תנין הים, שהיה הזכר הראשון, הוא בורא העולם. בעוד שהמצרים הקדמונים התייחסו אל התנין בחרדת קודש, הנצרות אימצה אותו כדמות מיסטית המסמלת את הרוע ואת השטן. במחזה "אנטוניוס וקליאופטרה", מתייחס ויליאם שיקספיר אל התנין כאל מפלצת מיתולוגית, ב"פיטר פן" מופיע תנין שזלל את ידו של קפטן הוק שנאלץ להסתפק מאותו יום בקרס, וכן הלאה. חוץ מזה, יש לו נוכחות במקרא והוא בין החיות הבודדות המוזכרות בסיפור הבריאה.

גולן, בוא נדבר על אגדות. האם תנין אכן מזיל דמעות אחרי שהוא טורף את הצייד שלו?
"זו אגדה, אבל יש מצבים שיוצאות לו בועות מהעיניים, כשהוא כועס נורא ובלחץ. ממש כמו בועות סבון".

מספרים שצואת תנינים מעורבבת בדבש וסודה היא אמצעי המניעה העתיק ביותר, שהיה בשימוש נשות מצרים העתיקה בסביבות 1850 לפנה"ס.
"לא שמעתי על זה, אבל אני יכול להבין למה. זה באמת לא נראה טוב. אני יודע מה זה". 

סיפור הביצה והתנין

תנין בוגר יכול להגיע לממדים של ארבעה מטרים. תנין בן חודש מגיע לאורך 20 עד 30 ס"מ וניזון מבשר ודגים טריים, עם עדיפות לחיים. תנין בוגר אוכל 20 אחוזים ממשקל גופו לשבוע. תנינים חיים 50 שנה בממוצע, ואם יש להם גנים טובים, הם יוכלו להגיע גם ל-70 שנה . כיצורים בעלי דם קר, טמפרטורת הגוף שלהם נקבעת על ידי הטמפרטורה הסביבתית.

"אצל תנינים, כמו נחשים, הגוף הוא קר", אומר גולן. "כלומר, המטבוליזם שלהם בקיץ מאוד גבוה וטמפרטורת הגוף יכולה להגיע בקיץ ל-45 מעלות צלסיוס. לעומת זאת, בחורף, החל מנובמבר ועד מרץ, אנחנו לא מאכילים אותם בכלל כי חילוף החומרים שלהם נמוך. הם מסתדרים עם מאגרי השומן שיש להם".

תנינים, כידוע, בוקעים מביצים ולכל משפחה יש צורת הטלה אחרת: הקרוקודילים חופרים בורות בחול על שפת מים, טומנים את הביצה בחול, ואילו האליגטורים מקימים קן מזרדים, עפר ואדמה. אמא תנינה מטילה את כל הביצים בבת אחת, ואלו עוברות למדגרה. "שינוי בטמפרטורת ההדגרה, מהמינימום למקסימום, יכול לקבוע מה ייוולד - זכרים או נקבות. אצל האליגטורים, הטמפרטורה הנמוכה מוציאה בסביבות 85 אחוז נקבות, והגבוהה מוציאה זכרים", מסביר גולן. "זכרים בדרך כלל שומרים על טריטוריה. הם קשים מאוד, ואם מישהו ייכנס לטריטוריה שלהם יש מלחמות. יותר קל לזהות זכרים ונקבות כשהם בוגרים. נקבות שומרות על הקינים. כשהן מטילות הן ביצים נמצאות בסביבת הקן".

פרנסה לרופאי שיניים לא תצא מתנינים: כל שן שנושרת, נשברת או נפגעת, מוחלפת בשן חדשה, וזה לא הכל: התנינים התברכו בעפעף שלישי, חצי שקוף, המגיע מכיוון הראש לכיוון האף. כך הם מגנים על העין, ומצליחים לראות דרכו גם תחת המים.

יש להם חיי חברה? נאמנות?
"ממש לא. בזמן חיזורים וההזדווגויות הם משמיעים קולות. רעם מתגלגל בתדרים נמוכים שבא להודיע: 'אני מעוניינת בך, אני מעוניין בך'".

אתה נכנס אליהם, מתקרב, נראה שאתה מיודד איתם.
"אין לי שום סנטימנטים אליהם. כלבים וחתולים זה דבר אחד, תנינים זה דבר אחר".

סליחה , אבל אני עדיין לא מצליחה למצוא את הקסם בחיה הזאת.
"את גם לא תמצאי. זו חיה עם שריון עבה, מוגנת כמעט לגמרי. הדבר היחידי שחשוף בה זה קצה האף. במים, הם יכולים להיראות כמו חתיכת זבל שצפה, וקשה לדעת שזו חיה טורפת שאורבת לציד. אין בהם שום קסם. זו חיית הרג. מצד שני, זו חיה מאוד מסקרנת. תראי כמה אנשים באים להסתכל על הזוחלים הגדולים האלה".

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

דעות וטורים

המייל הירוק

מדורים

  

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_news/green/ordering_new_1/ -->