חקלאי אקולוגי? הרשויות יעשו הכל כדי להקשות עליך
כל חקלאי אורגני מחויב להציב ע"פ חוק שלט. כך עשה יצחק בראונר מהוד השרון. אבל להבדיל מרשויות אחריות, בעירייה המקומית דורשים ממנו גם לשלם אגרת שילוט. תמריץ סביבתי? בעיר הירוקה לא שמעו על זה
המקורות האוסטריים שלו הכתיבו קרבה לתפיסה האנתרוסופית מבית מדרשו של ההוגה רודולף שטיינר, והחקלאות שעשה הייתה יותר אורגנית מאורגנית. תושבי הסביבה קיבלו ממנו משלוחים הביתה מתוצרת השדה, אבל זה היה יותר תחביב מפרנסה. את קיומו הוא הוציא מחנות האלקטרוניקה המשפחתית.
בחזית חלקתו של בראונר ניצב שלט. מדובר בשלט סטנדרטי, שכל חקלאי אורגני מחויב להציב על פי חוק: ייעודו להודיע לציבור שמדובר בחלקה אורגנית, ולהקטין את הסיכוי שמישהו ירסס שם בטעות. בשנים האחרונות הכיתוב מופיע גם בתאילנדית.
השלט. אף רשות לא דורשת תשלום
יום אחד הופתע בראונר לקבל הודעה מעיריית הוד השרון: עליו לשלם 354 שקל ו-40 אגורות , אגרת שילוט. עיריות נוהגות לגבות אגרת שילוט מעסקים שמציבים שלט פרסומת כדי למשוך לקוחות. בראונר ניסה להסביר שזה לא המקרה. כמקובל בתהליכי הגבייה בישראל - שגם הם עברו הפרטה אכזרית-השלב הבא היה מכתב איום ממשרד עורכי דין לפני נקיטת הליכים משפטיים. הסכום, אגב, תפח ל-585 שקל ו-80 אגורות.
בראונר גייס את ד"ר אורנית רז, מנכ"לית ארגון החקלאים האורגניים, שהודיעה לעירייה שהוא הציב את השלט כי הוא חייב, לא כי הוא רוצה, וכי אין שום דמיון בין זה ובין פרסומת. זה לא עזר. התשובה הנחרצת הגיעה ממדור שילוט בעירייה: על הפונה לשלם את החוב, ומיד.
מה שמרתיח פה זה לא הסכום - אלא העיקרון. החלקות הקסומות שבראונר מטפח הן נכס לתושבי הוד השרון, לעירייה, לסביבה. במקום להיטפל אליו ולגבות
ממנו תשלום עבור פרסומת שלא עשה, העירייה הייתה צריכה לשלוח לו זר פרחים (או שמא זר צנוניות). החוק היבש מאפשר לעירייה לגבות את התשלום, אבל ברצותה היא יכולה לוותר. חקלאים אורגניים שפועלים בתחומן של רשויות מקומיות אחרות לא נתקלו בדרישה כזו.
מדובר בסימפטום: בישראל, מי שבוחר לנהל את עסקיו תוך שמירה על הסביבה לא נהנה משום הנחה, עידוד או תמריץ. יותר מזה: כל המערכת הכלכלית והעסקית מכוונת להיטיב עם הגדולים, עם התאגידים, לסלול את דרכם החלקה לעשיית העושר. ככל שהעסק קטן יותר, ביתי יותר, כך הבירוקרטיה ממררת את חייו וגוזלת את שולי הרווח הצנומים שלו. חקלאות מקומית, קהילתית, נקייה, שמתבססת על שיווק הירקות לשכנים, היא מודל בריא וסביבתי שחברה תבונית צריכה לטפח. בכל מדינה נאורה מנסים לקדם חקלאים כאלה; בישראל שולחים להם מכתבי איום לפני הליכים משפטיים.
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם