לסגור את החשבון
צריך לרדוף את הדורסים של לי זיתוני בצרפת - עד שנראה אותם משלמים את המחיר על מעשיהם. זוהי חובתנו המוסרית
כשנשמעת ידיעה כזאת, אתה מרגיש את הדופק הולם בעורקים. אתה הולם באגרופך בדשבורד, מתפוצץ מכעס, מנסה להבין מאילו חומרים מייצרים את הטיפוסים האלו.
שמענו כבר את כל התיאוריות הפסיכולוגיות שצצות אחרי כל מקרה כזה. הטראומה, הפחדים, הבהלה שגורמת לנהג הדורס לברוח, להעלים ראיות. אבל כל אלו אמורים להיות בטלים בשישים לעומת אישיות וסך כל מערכת הערכים שבן אדם אוסף בחייו עד לרגע הזה בחיים שבו הוא יושב אפוף אדרנלין במפלצת מטורזנת מפס ייצור אחרון, ולא מצליח להבין שלאישה הצעירה הזאת שעוברת מולו בכביש אין שום סיכוי מולו ומול מכוניתו.
במערכת נפשית נורמטיבית של בן אדם, כשהוא פוגע בהולך רגל ודורס אותו, הוא יבלום מיד את מכוניתו, ייצא במהירות להזעיק אמבולנס ויציע עזרה ראשונה. אבל קלוד אייזיק הנהג התייחס ללי זיתוני כאל חבית או עגלת אשפה, והסתלק מהמקום במהירות, כנראה בלי להביט אחורה, או שאולי הציץ במראה וראה אותה בשניות חייה האחרונות, המומה ממסך החיים הקצרים שזינק עליה בפראות סתם כך.
מצלמות שתיעדו את מסע הבריחה שלו ממקום התאונה ברחוב פנקס, לעבר רחוב אבן גבירול, מגלות שלא היה בנסיעתו מהמקום שבו הפקיר את לי למות הרף עין של היסוס או מחשבה שנייה, אלא רק רצון לברוח מהר ככל האפשר ולהיעלם.
אף אחד שם לא עצר את החרפה ואת אובדן צלם האדם
לי זיתוני, שירדה אל מעבר החצייה, הייתה בטוחה באותן שניות שיש בינה לבין השרץ הפחדן הזה הסכם שאין לפרשו לשתי פנים, ולפיו הוא מחויב לעצור ולשמור על חייה, בטרם היא תמשיך לשיעור הפילאטיס שהייתה אמורה להדריך, והוא לענייניו.
מפה קלוד אייזיק רק הלך והסתבך. לידו ישב בעל המכונית אריק רוביק, שהיה נוכח נפקד נוכח המתרחש, בבחינת אמור לי מי אתה ואומר לך מי הוא חברך. עדיין איננו יודעים מיהו אותו רוביק, איזה טיפוס הוא ומהו מטען ערכיו - אבל כנראה ששניהם נועדו זה לזה.
מגדל הקלפים הזה המשיך ליפול במהירות מסחררת. הם קיפלו את חפציהם ואת בני משפחותיהם ובתוך שעתיים הגיעו לנתב"ג, חיפשו מקומות פנויים וברחו לפריז דרך ז'נבה. לא יודע מה סיפרו לנשותיהם ולבני ביתם על הבריחה החפוזה הזאת, אבל
העובדה שאף אחד שם לא עצר את החרפה ואת אובדן צלם האדם, מלמדת הרבה על כולם.
ההימלטות החפוזה מלמדת שקלוד אייזיק ואריק רוביק הבינו את שעוללו ועכשיו רק נשאר לרדוף אחרי השניים יום ולילה ולא לתת למערכת המשפט הצרפתית להתפתל בהגנה על מפקירי בני אדם למות. כי צרפת, מדינה שחרתה על דגלה את החירות, השוויון והאחווה, לא יכולה להעניק חירות או לשפוט אחרת את העבריין הזה, קלוד אייזיק, שהפר את הקוד הכי בסיסי שיש - אחווה בין בני אדם.
דמה של לי זיתוני זועק עדיין מהכביש בצומת הרחובות ויצמן ופנקס, והוא ימשיך להדהד באוזניהם של הדורס וחברו שישב לצדו עד יומם האחרון ועוד הרבה אחר כך. ואנחנו לא נרפה עד שנראה אותם נוחתים כאן שוב, כדי לשלם את המחיר שלעולם יהיה זול יותר מהחיים שנגדעו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם