התחממות כדוה"א? עסקי ההפחדות
מדעני האקלים של האו"ם מסתירים את אחוז התרומה של האדם בפליטות פחמן דו חמצני. המדענים הירוקים זעקו לשווא?
ד"ר שלמה ולד, המדען הראשי של משרד התשתיות
15 ביולי 1942, ממריאים 6 מטוסי P-38 'ברק' ושני מפציצי B-17 למשימת סיוע לבריטים העמלים במלחמה העולמית השנייה. מסלול הטיסה עובר דרך גרינלנד המושלגת. טעות בניווט גורמת לאובדן דלק ולנחיתת אונס בסמוך לחוף הדרום-מזרחי של האי. אנשי הצוות ניצלו לאחר מסע רגלי בן תשעה ימים. כעבור חמישים שנה, בקיץ 1992, מצליח צוות לאתר את המטוסים ולחלץ מטוס אחד לשחזור ולהצבה במוזיאון. גובה השלג שהצטבר על המטוסים היה 270 רגל שהם למעלה מ-80 מטרים. האם הסיפור הזה מלמד משהו על מזג האוויר באזורים הסמוכים לקוטב הצפוני או על שינויי האקלים בתקופה בת יובל שנים?
ינואר 1972. משלחת מדעני אקלים נפגשת עם ראשי הממשל בארה"ב ומדווחת להם בפנים חמורות סבר (מכתב ברוח הדברים נשלח אל הנשיא ניקסון) שתהליכים דרמטיים עומדים להתרחש על כדור-הארץ. תקציר הדברים: "הידרדרות גלובאלית של האקלים גדולה בעוצמתה יותר מכל מה שחווה המין האנושי עד היום, הינה אפשרית מאוד. מאחורי ההתקררות עומד גורם טבעי, הדומה לתהליכים שיצרו את עידן הקרח האחרון. הנתונים הקיימים עדיין לא מאפשרים חיזוי של התרחשות מדויקת כמו גם הערכה של מעורבות האדם במגמה.. הקצב הנוכחי
28 לאפריל 1975, העיתון 'ניו-יורק טיימס' מבשר בגיליונו במדור המדע כי תקופת קרח מתקרבת וכי מחסור במזון בכל העולם יהיה תוך פחות מעשור. מדענים דיברו על ירידה של 11 מעלות צלזיוס עד שנת 2000, מחלות ואסונות אקלים יגרמו לאובדן רב של ממון ונפש.
ועידת האו"ם לענייני אקלים התכנסה בשנת 2001 ונביאיה התנבאו בדיוק כפי שהעיתון הנכבד פרסם, רק מנימוקים הפוכים לגמרי: ההתחממות הגלובלית של כדור-הארץ הינה מעשי ידי האדם, האסונות יבואו בגלים גלים, פני הימים יעלו, מחלות, שיטפונות ועוד כהנה.
אוקטובר 2009 שלושת ענקי תקשורת בעלי אהדה מופגנת לתיאורית ההתחממות, 'ניו-יורק טיימס', CNN, BBC, שואלים כאחד: היכן היא ההתחממות הגלובלית שהבטחתם?
יוני 2011 מדעני אקלים צופים תקופת קרח חדשה. נשיא ארה"ב ברק אובמה רותח מכעס על 'שיגעון האתנול', חוק המעלה משנה לשנה את אחוז הביו-דלק בכל גלון שנהג מתדלק במכוניתו. מחקר בנאס"א מסביר מדוע הכדור לא מתחמם ואיך המודלים האקלימיים לא חזו את ירידת הטמפרטורה. אפקט החממה יצטרך לברוח אל ההרים מחמת הבושה.
כיצד קורה שתחום הנחשב לשייך למדעים המדויקים מניב מבול של סתירות, של תחזיות מפוקפקות, של מריבות, שנאות וקנאות, מחנות תומכים ומחנות מתנגדים? כיצד הצליחו ארגונים ירוקים להשפיע על כלכלת העולם ולאחוז במבושיה של ממשלה מערבית? איך קורה שאחרי זמן כל-כך קצר, מדינות מערביות ירוקות מהרהרות בקול רם בדבר התועלת הכלכלית שהפכה למעמסה תקציבית של האנרגיה הירוקה?
בעלי לב ירוק, מוטב שידלגו על הקטעים הבאים.
על מנת להשיב על חלק מן השאלות, יש לשוב אל כמה מיסודות המחקר בתחום מדעי כדור הארץ ואל ההנחות שעל-פיהן מנסים לחזות שינוי אקלים. נגיע אל המודלים המפורסמים של מדעני האקלים שדוחותיהם מככבים בועידות האקלים של הארגון הבין ממשלתי לנושאי אקלים, IPCC, ונשאל מדוע לא רק שהם טעו בתחזיותיהם אלא שיומרתם לחזות תהליכי אקלים היתה גדולה מיכולת המדע בכמה מספרים.
הנחת היסוד של מדעני האקלים היתה שריכוז פחמן דו-חמצני הולך יד ביד עם הטמפרטורה הממוצעת הגלובלית. האומנם? תחילה נגדיר אותה. הטמפרטורה גלובלית הממוצעת הינה טמפרטורה אשר עלתה מחישוב ממוצע משוקלל של טמפרטורות אשר נאספו מתחנות המדידה היבשתיות ברחבי העולם. אלה נרשמו פעם בחודש ואולם עקב הצפיפות על-פני הגרף נרשמו תוצאות ממוצעות לפי שנים, ועל-מנת לקבל מגמה כללית נרשם גרף נוסף המכיל ממוצע של כל חמש שנים. יש לציין שככל שממוצע השנים גדול יותר, מאבדים מידע המתרחש באופן נקודתי .
למשל תופעת האל-ניניו שהתרחשה באופן חריג בשנת 1998 גרמה לעלייה של כמעט 0.8 מעלות צלזיוס ביחס לטמפרטורת ייחוס ממוצעת שנקבעה לפי הטמפרטורה הממוצעת בין 1960 ל-1990. עוד יש לציין שמרבית תחנות המדידה הינן תחנות יבשתיות ורובן נמצאות בחצי הכדור הצפוני של הגלובוס. החל משנת 1979 החלה מדידה ממוצעת של טמפרטורה על-ידי לווינים. אלה מראים שינויים מחזוריים עם תנודות קטנות של שתי עשיריות המעלה וזאת באופן שונה ממה שעיבוד תוצאות המדידה היבשתיות.
המגבלות של תחנות המדידה הקרקעיות שנתוניהם נאספו על-ידי בני-אדם הינן רבות. אין דומה מדידה בארה"ב בתקופת המלחמות העולמיות למשל, לבין מדידה בארץ אירופאית בתקופות ההן. ובוודאי באזורים שונים בברית המועצות לשעבר בתקופת המעבר בשנות ה-90 של המאה ה-20. תחנות רבות הפסיקו לפעול באזורים הללו השייכים לרוסיה. מצב זה שינה מאוד את ממוצע הטמפרטורות מפני שתחנות אלה מדדו טמפרטורות נמוכות בהיותן קרובות לחלקו הצפוני של כדור הארץ. אולם מדעני IPCC לא התייחסו לשינויים אלה.
מידת הדיוק בתחנות הקרקעיות שונה מתחנה לתחנה ובמיוחד מארץ לארץ. בדיקת איכות שנעשתה בארה"ב, מעלה תמונה עגומה מאוד של איכות מדי הטמפרטורה. רק ב-14% מכלל התחנות שנבדקו, שגיאת המדידה הינה פחות ממעלה אחת. ב-20% מכלל התחנות שגיאת המדידה עולה על מעלה אחת אך פחות מ-2 מעלות. שגיאת מדידה הגדולה מ-5 מעלות צלזיוס נמצאת בקרב כ-58% של התחנות.
למרות זאת, יש לבדוק האם באמת ישנו מתאם בין ריכוזי הפחמן הדו חמצני לבין הטמפרטורה. במדידות שונות נמצאו הממצאים הבאים: ב-500 מיליון השנים האחרונות, אין כלל מתאם בין השניים. במיליון השנים האחרונות יש קשר בין הפחמן הדו חמצני לבין הטמפרטורה, אבל הקשר הזה הפוך. כלומר, רמות הפחמן הדו חמצני עולות ויורדות אחרי העליות והירידות של הטמפרטורה, ולא לפניהן. בעשרת אלפים השנים האחרונות אין מתאם כלל בין השניים. במאת השנים האחרונות יש זיקה כללית גסה בין השניים.
ברם, כאשר יורדים אל הפרטים של התקופה האחרונה שהיא הנצפית יותר מקודמותיה, עולים הממצאים הבאים: מחצית מן ההתחממות שנצפתה (למרות הפגמים לעיל) התרחשה בשנים 1905-1940, בזמן בו רמות הפחמן הדו חמצני היו נמוכות מאוד. תקופת ביניים של התקררות גלובלית היתה בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת בזמן שריכוזי הפחמן הדו חמצני היו בעלייה.
בתחילת המאה ה-21 נמשך הגידול בריכוז הפחמן הדו חמצני בשיעור של מעט פחות לשנה, ואולם הטמפרטורה הגלובלית הממוצעת מאז 1998 לא משתנה ואף טיפה יורדת. בעצם פסקה ההתחממות לאחר הקפיצה שנבעה מאל-ניניו ההוא משנת 1998. יתרה מזאת, אם אפקט החממה בגלל הפחמן הדו חמצני הוא זה שמניע את ההתחממות הגלובלית, האוויר בשכבה העליונה של האטמוספרה היה אמור להתחמם מהר יותר מהאוויר על-פני השטח, ואולם המדידות מראות את ההיפך.
שני מדעני אקלים ממכון חקר האקלים בדנמרק, פרופ' הנריק סוונסמרק ונייג'יל קולדר, מביאים את הסברם לשינוי אקלים (לאו דווקא התחממות) בפעילותם של השמש, קרניים קוסמיות מכוכבים מתפוצצים וכן מהעננים באטמוספרה. בעוד מדעני הארגון העולמי IPCC מראים עלייה ליניארית בטמפרטורה מאז שנת 1975, השנה בה הכריז 'הניו-יורק טיימס' על תקופת התקררות, ועד 2003, מראים שני הדנים תנועה מחזורית גלית של הטמפרטורה תוך התאמה לפעילות קוסמית ושמשית מתאימה.
התיאור על מדידות הפחמן הדו חמצני שהובא לעיל וכן הגרפים המודברים נלקחו מספרם המתורגם לעברית "הכוכבים המקררים" בהוצאת 'עם-עובד'. פרופ' ניר שביב מישראל שייך לקבוצת מדענים הסוברים כשני הדנים.
מסקנה ראשונה היא שהאדם לא אחראי לשינויי האקלים. מה שמדעני האקלים מהאו"ם אוהבים להראות הוא מספר מוחלט של כמה מיליוני טונות של פחמן דו חמצני נפלט לסביבה. מה שהם מסתירים הוא אחוז התרומה של האדם לכלל הפחמן הדו חמצני: שני אחוזים מכלל האטמוספרה הם גזי חממה. מתוך האחוז הזה, 3.62% הם פחמן דו-חמצני, ומתוך אחוז זה רק 3.4% הם מתוצרת האדם. לבעלי לב ירוק כאמור כדאי היה לדלג על הממצא הזה. ברור שמיליוני טונות עושה רושם גדול עשרת מונים מאשר לספר כמה זה באחוזים מכלל גזי החממה. (אל גור אהב לדמות את כדור הארץ כבן אנוש יש לו חום).
עכשיו נבדוק מה היו תחזיותיהם של מדעני האקלים בשנת 2001 ושעליהן מתבסס סרטו של אל גור "אמת מטרידה". ראש וראשון לפרק ההפחדות של מדעני אקלים אלה הוא שעקב ההתחממות, התיעוש, האורבניזציה ועד לעלייה דרמטית ב"טביעת האדם האקולגית", יימסו קרחוני הקוטב, יבשות הקרח ופסגות ההימליה וקלימנג'רו, ופני הים יעלו ב-20 רגל שהם למעלה מ-6 מטרים.
ומהי המציאות באמת? מאז שנת 1850 עולים פני הים בקצב של 18 ס"מ למאה שנים באופן כמעט מונוטוני. לא ברור באופן מוחלט האם גור וחבריו בסרט התכוונו לעלייה ב-6 מטרים למאת השנים הבאות, ברור שזה הגבול העליון שהם התכוונו עליו. היחס בין 600 ס"מ לבין אפילו 30 ס"מ הוא עשרים. מה שחמור בכל העניין הוא שהגרף המתאר את העלייה המתונה הזו, היה בפניהם של מדעני אקלים אלה מתוך ספרות ישנה שטרם "עודכנה", כלומר הקצב הקבוע היה גם בתקופה שלשיטת הירוקים המחמירים היתה לפני התיעוש ופליטת פחמן דו חמצני בכמויות גדולות, ומכאן מסקנה חוזרת, פני הים עולים בקצב (שירד לאחרונה) של 3 מ"מ לשנה, ושוב, ללא קשר לפעילות האדם.
פרק ההפחדות השני בחשיבותו בסרטם של אל גור וחבריו הוא סופות טורנדו וטייפונים. טענה חוזרת ונשמעת היא שכמות הסופות ועוצמתם הולכת ועולה, כמובן עקב התחממות כדור הארץ. ג'ון קרי, מי שהיה מועמדה של המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארה"ב בשנת 2004, לא חרג ממנהגיהם של מועמדים לנשיאות או סתם סנאטורים. בראיון טלוויזיוני משנת 2008 חזר ושינן את מה שכל ירוק משנן לפחות פעמיים ביום: הכל בגלל ההתחממות הגלובלית של כדור הארץ. רעידות אדמה, סופות חול או סופות רעמים, סופות טורנאדו וגשמי זעף, כולם תוצר של האל הזועף, האל הירוק.
"השרות המטאורולוגי אומר לנו שהסופות תתגברנה.. חברות הביטוח שומעות על-כך והן מקשרות זאת עם ההתחממות הגלובלית... ואנחנו לא לוקחים זאת לתשומת ליבנו. העובדה היא שסופות הן יותר חזקות, הוריקנים חזקים יותר, גשמים חזקים יותר במקומות מסוימים ובזמנים מסוימים. מזג האוויר משתנה".
ומה במציאות? מדידות של סופות טייפון בארה"ב החל משנת 1945 ועד היום, מראות יציבות ממוצעת במספר הסופות ובעוצמתן, וזאת עד שנת 2002. החל משנה זו חלה ירידת בכמות הסופות ובעוצמתן. סופות טורנדו נמדדו מאז שנת 1970, למרות העלייה ביכולת המדידה והתצפית, מספר סופות הטורנדו מדרגות גבוהות כלומר בעלות עוצמת הרס גבוהה (F2-F5) היה בירידה. מיפוי של מספר סופות הטורנדו בשנת 2009 מראה כמות של פחות משליש ביחס לשנה קודמת.
האם היתה התחממות? או שאזעקות מדעני הירוקים שוב היו אזעקות שווא? במצגת שהציג אל גור בפברואר 2009 הוא טען שכמות האסונות הקשורות במזג האוויר בשלושים השנים האחרונות גדול פי ארבעה מאשר ב-75 השנים הקודמות להן. אפילו מדעני אקלים שרופים העירו לו בכעס. יום למחרת הוסרה השקופית הזו. כאשר נשאל בקיץ 2009 מדוע הוא עוסק בהפחדות, הוא הסביר שזו הדרך היחידה להשיג את המטרה. (איזו?).
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם