הישג חלקי לשני הצדדים
הפלסטינים ישדרגו את מעמדם. ישראל החדירה את חשיבות סידורי הביטחון. אבל בסופו של דבר, אף צד לא חוזר עם הישג משמעותי
מסריו העיקריים היו מופנים לקהל ברמאללה ולמדינות העולם, תוך דגש כי ישראל ניפצה כל מהלך לשלום. אבו מאזן פנה בעצם אל העולם לבינאום הפתרון והוצאתו מתהליך אוסלו, שהעניק לישראל ולתיווך האמריקאי בעלות על ניהולו.
ישראל, מצדה, התעוררה למהלך הפלסטיני בשלב מאוחר יחסית ובנתה מהלך מסכל בצמוד להצבעה באו"ם, שמטרתו הייתה מניעת האישור במועצת הביטחון תוך הבנה כי לא תהיה לה יכולת להשפיע על ההחלטה בעצרת הכללית.
כל הניסיונות של הרגע האחרון לשכנע את אבו מאזן ואף להגיע איתו להידברות, עלו בתוהו, שכן הוא לא היה מוכן לפתוח כל פתח או לקחת שום סיכון לגבי המהלך שהוא מוביל בעיקשות בשנים האחרונות.
המהלך הישראלי באו"ם נהנה משתי הזדמנויות עיקריות: האחת היא ניצניו הבעייתיים של הכרסום בתמיכה היהודית באובמה בפתיחת מערכת הבחירות בארה"ב, מה שהביא את נאומו על "מגש של כסף" לעצור את ההישג הפלסטיני באו"ם כבר בפתיחת העצרת.
השנייה היא הנאום המרשים של נתניהו, שבכישרונו ובאנגלית המשכנעת שלו העמיד את הנרטיב הישראלי של הצורך האקוטי בביטחון כסיבה העיקרית להיעדר פתרון מוסכם, שיכול להגיע רק באמצעות משא ומתן ישיר. בכך הבהיר ראש הממשלה כי כפייה של הסכם דרך האו"ם איננה הדרך הנכונה וקרא לאבו מאזן לשוב ולדבר
תוצאותיה של העצרת, יש להניח, ידועות מראש. הפלסטינים לא יזכו למעמד מלא של חברה באו"ם, אך יחד עם זאת תאשר העצרת הכללית, כפי הנראה, לשדרג את מעמדם לכזה של מדינה משקיפה ולקבע אותם כמדינה בתודעה הבינלאומית.
מבחינה זו יזכה אבו מאזן להישג חלקי. מרמאללה כבר נשמעים קולות מבכירי ההנהגה הפלסטינית המסבירים שמדובר בתחילתו של מהלך מדיני, עד להכרה בינלאומית מלאה. יתרה מזאת, אף על פי שלא קיבל מעמד מלא של מדינה, גם ההחלטה של משא ומתן בחסות הקוורטט מהווה מבחינתו הישג של בינאום התהליך.
בהיבט הפלסטיני יש להצלחה הזאת חשיבות גדולה, שכן מצב שבו אבו מאזן היה חוזר מושפל וללא שום הישג היה מתורגם ישירות כניצחון של דרך חמאס, ומשמעותו של ניצחון כזה היא לא רק הפסד של אבו מאזן, אלא בסופו של דבר גם של ישראל.
הישגיה של ישראל, מבחינתה, מתבטאים בכך שהחזירה לתודעה הבינלאומית את עוצמת הברית בינה לבין האמריקאים, את ההכרה בחשיבות סידורי הביטחון בכל הסכם עתידי ואת ההבנה כי פתרון יושג רק באמצעות משא ומתן בין הצדדים. הקביעה שלפיה הקוורטט ייקח על עצמו לתווך בין הצדדים ולהביא לפתרון בטווח של שנה היא נוחה לאובמה, שיעביר את תפקיד "השוטר הרע" בשנת הבחירות בארה"ב לראשי הרביעייה.
עם זאת, היא מהווה תכתיב קשה לישראל, שלמרות מאמציה לאורך השנים להימנע מתהליך "כפוי", תמצא את עצמה מחויבת לכזה בעקבות הכרזתה מעל בימת האו"ם על הצורך לחזור לשיחות ישירות באופן מיידי. בנסיבות שנוצרו לא תהיה לה ברירה אלא לשתף פעולה עם המהלך הנוכחי שיכתיב הקוורטט, אשר תלוי כמובן ברצון וביכולת של נתניהו לגייס את הקואליציה שלו לטובת מהלך כזה.
בקיצור, אם נדבר דוגרי, ישראל הכניסה את עצמה לאחד משני מסלולים: מסלול כפוי של סיום תהליך השלום תוך שנה בחסות הרביעייה, או מסלול ישיר של פירוק הממשלה והקדמת הבחירות.