שליש מהיהודים לא רואה בערבים "ישראלים"
ממצאי סקר מדד הדמוקרטיה מציגים את המתיחות ביחסי יהודים ערבים בישראל: 33% מתנגדים לשוויון מלא, 52 אחוזים דוחים טענות לקיפוח
- לקריאת המסמך המלא לחצו כאן
ממצא מדאיג מתייחס ליחסי יהודים-ערבים: כשליש מהציבור היהודי אינו רואה באזרחים הערבים "ישראלים" יתרה מזאת 77.9% מהיהודים סבורים שצריך רוב יהודי בקבלת החלטות גורליות בנושאים של שלום וביטחון ואפילו בנושאים חברתיים-כלכליים ובנושאים של שיטת הממשל (69.5%). במילים אחרות, מדובר בהדרה של הציבור הערבי מקבלת החלטות פוליטיות בנות משמעות. רוב בציבור היהודי (52%) אף דוחים את הטענה שהערבים בישראל מקופחים.
ניתוח הממצאים מלמד כי צעירים חרדים ודתיים נכונים הרבה יותר מבני גילם המסורתיים והחילוניים להדיר את הערבים אזרחי ישראל מקבלת החלטות גורליות ומשוויון אזרחי. מחברי הדוח כותבים כי הממצאים הנוגעים ליחס לערבי ישראל "אומרים דרשני ומציבים בבואה מכוערת בפני הדמוקרטיה הישראלית".
דאגה אמור לעורר גם יחסם של הישראלים לחופש הביטוי ולחופש האקדמי: 50.8% בכלל הציבור מסכימים עם הקביעה שיש לאסור מתיחת ביקורת פומבית חריפה על המדינה. רוב בציבור היהודי (57.8%) סבורים כי אסור למרצים באוניברסיטאות להביע עמדה פוליטית. יותר ממחצית מהיהודים (62.9%) אף תומכים בפיקוח פוליטי על תוכני הלימוד באקדמיה.
הממצאים הנוגעים למחאה החברתית מלמדים כי קבוצת הגיל הצעירה באוכלוסיה, אך לא רק, מרגישה ביתר שאת כי סיכוייה להגיע להישגים בתחומי הדיור והתעסוקה נמוכים מהסיכויים של דור ההורים בעבר: 45% שהרגישו כך לפני המחאה לעומת 57% שמרגישים כך כיום.
הממצאים המדאיגים מתייחסים לתפקוד הדמוקרטי של המדינה. הציבור חצוי בדעתו - 52.3% סבורים כי הדמוקרטיה הישראלית מתפקדת טוב, אבל השאר – כמחצית – אינם מרוצים. מוקדים של חוסר שביעות רצון נמצאו בקרב הצעירים, החרדים והערבים. לעומת זאת, יש רוב 71.5% בציבור אינם שבעי רצון מהטיפול של הממשלה בבעיות המדינה.
יכולת השפעה על מדיניות הממשלה: בכל השנים יש רוב למרגישים כי אין בכוחם להשפיע על מדיניות הממשלה (בין 68% ב-2004, לרמה הגבוהה ביותר – 81.6% ב-2009). גם בשנת 2011 מדובר ברוב (70.6%), אם כי
אמון במוסדות: במרץ ניכרה עלייה באמון הציבור כמעט בכל המוסדות ונושאי התפקידים, ועדיין האמון במוסדות העיקריים של הדמוקרטיה – המפלגות, הכנסת והממשלה – היה רחוק מלהשביע רצון. הנשיא זכה באמון של 77.8% מהציבור; אחריו מבקר המדינה – 75.7%; נגיד בנק ישראל – 75%; בית המשפט העליון – 68.7%; היועץ המשפטי לממשלה – 64.1%; פרקליטות המדינה – 61.1%; המשטרה – 51.8%; הכנסת – 51.6%; הממשלה – 51%; ראש הממשלה – 49%; הרבנות – 48%; המפלגות סגרו את הרשימה – 35.6%.
מעמדה של הכנסת בעיני הציבור ממשיך להיות בשפל. שני שליש מסכימים עם הקביעה שרוב חברי הכנסת אינם ממלאים את תפקידם כראוי. 70.6% סבורים כי הפוליטיקאים דואגים בעיקר לאינטרסים שלהם; 43.1% חושבים גם שכדי להגיע לצמרת הפוליטית בישראל צריך להיות מושחת.
באשר למידת האמון בדבריהם של דוברי הממשלה, רוב של 56% היו סבורים במרץ שאפשר להאמין לחלק מן הדברים. בספטמבר זו עדיין הייתה התשובה השכיחה, אך שיעור הסבורים כך ירד ל-49%, ועלה בהתאמה שיעור הסבורים שאי-אפשר להאמין לרוב הדברים של דוברי הממשלה או לשום דבר שהם אומרים.
ממצא מעניין אחר הוא שלמרות האמון הכולל הגבוה בצה"ל – ככל שגיל המרואיינים צעיר יותר, כך מידת האמון בצבא נמוכה יותר: רק שלושה רבעים מהצעירים נותנים אמון בצבא (74.6%), לעומת 84.8% מגילאי הביניים ו-93.2% מהמבוגרים.
מחברי הסקר בדקו האם הציבור סבור שקיימת "מדינת תל אביב" המנותקת משאר המדינה ושאנשיה אינם ששים למלא את חובותיהם האזרחיות.
בחודש מרץ היה הציבור הישראלי בכללותו חצוי שווה בשווה בשאלה אם אכן קיימת "מדינת תל אביב" מנותקת. בקרב צעירים, ערבים, ימניים, מסורתיים, דתיים וחרדים היו שיעורים גבוהים מהממוצע למרגישים כי אכן קיימת "מדינה" כזאת. בספטמבר הייתה עלייה קלה ביותר בשיעור מי שסברו כי מדינת תל אביב מנותקת אינה קיימת.
לגבי סיכויי הצלחה בעתיד מתברר שהמחאה הציבורית מחלחלת ומשפיעה על עמדות הציבור: לאחר המחאה חל היפוך עמדות בקרב הציבור היהודי ובעיקר בקרב הצעירים וכעת יש רוב למי שסבורים כי סיכויי הצעירים של היום נופלים מסיכויי דור הוריהם - בכלל הציבור היהודי סבורים 53.5% ובקרב הצעירים השיעור אף גבוה יותר – 57%. לכידות לאומית: 82.3% גאים להיות ישראלים (יותר ממחצית מהאזרחים הערבים גאים בישראליותם).
78% משוכנעים ברצונם לחיות בישראל בטווח הארוך. 69.5% מרגישים חלק מן המדינה ובעיותיה. הציבור מעריך את הסולידריות של החברה הישראלית בכללותה כבינונית – בממוצע הציון הוא 4.8 מתוך 10. הציון הממוצע לסולידריות של החברה הישראלית היהודית הוא מעט גבוה יותר – 5.8. באופן פרדוקסלי האזרחים הערבים מייחסים לחברה היהודית סולידריות פנימית רבה יותר משהיא מייחסת לעצמה.
הסקר גם בדק את מצבה של ישראל בתחומי הדמוקרטיה למדינות אחרות. מתברר כי ברוב המדדים ישראל ממוקמת באמצע הסולם, לאחר המדינות המוגדרות כמדינות חופשיות ובצד המדינות החופשיות למחצה. כך למשל מיקומה של ישראל במדד ההשתתפות הפוליטית בולט לטובה, והיא ניצבת בו במקום השלישי מיד לאחר ניו זילנד ולפני קנדה.
לרעה בולט מקומה הנמוך של ישראל במדד הליכי הבחירות והפלורליזם, שבו היא חולקת את המקומות ה-19-18 עם ארגנטינה; במדד חופש הדת שבו היא מדורגת במקומות 28-21, עם טורקיה, ירדן, מצרים, סוריה, סין, ערב הסעודית ורוסיה; במדד המתיחות על רקע דתי שבו היא ממוקמת בתחתית הרשימה, במקומות 28-26, עם הודו ולבנון; ובמדד המתיחות על רקע לאומי / לשוני, שבו היא ממוקמת במקום הנמוך ביותר בצד טורקיה.
ככלל, כשמדובר בציונים שישראל קיבלה בהשוואה לשנים קודמות, ברוב המדדים לא חלו השנה שינויים של ממש, להוציא שיפור קל במקומה במדד החופש הכלכלי ובמדד חופש העיתונות.
הנשיא פרס התייחס לממצאי המדד ואמר: "כנשיא המדינה אני מעודד מהעובדה ש-82% מאזרחי מדינת ישראל גאים להיות ישראלים ו-78% רואים את עתידם במדינת ישראל. אני חש כי הישראלים אוהבים את המדינה ויש תחושת פטריוטיזם".
"יחד עם זאת, אנשים אומרים 'יש לי בית אבל אין לי דירה'. הם אינם רוצים להחליף את המדינה בה הם רואים בית, אך הם רוצים שבישראל ניתן יהיה להגיע לדירה", אמר הנשיא. "כשמסתכלים על הנתונים ניכר כי יש בעם צימאון לתקווה."
הנשיא ציין כי הוא מודאג מאוד מהיחס למיעוט הערבי בישראל. "היחס הוא עניין מוסרי, לא עניין פוליטי. 'זכור כי גר היית בארץ מצרים' זו אחת המצוות הגדולות והחשובות ואנחנו חייבים לתקן את היחס למיעוט הערבי מאחר שהעם היהודי חייב להיות מושתת על ערכים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם